יציאת מצרים במחקר – הבדלי גרסאות

{{לשכתוב|נושא=היסטוריה|סיבה=ערך לא מדויק, פרטים בדף השיחה}}

 

בראשית [[המאה ה-21]] ישנה במחקר קשת רחבה של דעות לגבי מידת ההיסטוריות של יציאת מצרים בפרט, ושל התורה והמקרא בכלל{{הערה|שם=מזר2005|Israel Finkelstein and Amihai Mazar (editor: Brian B. Schmidt). '''The Quest for the Historical Israel - Debating Archaeology and the History of Early Israel''', Invited Lectures Delivered at the Sixth Biennial Colloquium of the International Institute for Secular Humanistic Judaism, Detroit, October 2005. 2007, The Society of Biblical Literature, Atlanta, GA 30329 USA. {{ISBN|978-1-58983-277-0}}, p. 60|כיוון=שמאל}}. ה[[ארכאולוגיה מקראית|ארכאולוג המקראי]] הישראלי [[עמיחי מזר]] הציע לאפיין את קשת הדעות ככזו שתחומה מצד אחד על ידי הקצה ה"מקסימליסטי" ביותר, הכולל מיעוט של חוקרים דתיים, נוצרים ויהודים, שאינם מוכנים לוותר על מעמד הסיפור המקראי ככתבי קודש, או לכל לפחות כתיאור היסטורי אמין{{הערה|דוגמה לחוקר כזה הוא האגיפטולוג הבריטי ה[[אוונגליזם|אוונגליסטי]] [[קנת קיצ'ן]]{{ש}}Kitchen, Kenneth Anderson. On the reliability of the Old Testament. Wm. B. Eerdmans Publishing, 2006.}}. בקצה ה"מינימליסטי" של קשת הדעות נמצא מיעוט חוקרים השוללים כמעט לחלוטין את ערכו ההיסטורי של הסיפור המקראי, וסבורים שהוא בדייה המייצגת בעיקר את עמדותיהם האידאולוגיות של מחברים יהודים לאחר תקופת [[גלות בבל]] ואף ב[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|תקופה ההלניסטית]], כמעט אלף שנה לאחר המאורעות כביכול{{הערה|דוגמה לחוקר כזה הוא חוקר המקרא הדני [[נילס פטר למקה]]{{ש}}Lemche, Niels Peter. The Israelites in history and tradition. Westminster John Knox Press, 1998.}}. בין שני קצוות אלו נמצא "הזרם המרכזי", הכולל את מרביתם של החוקרים בתחום כיום, עם שלל עמדות שונות.