יגאל תומרקין – הבדלי גרסאות

הוסרו 22 בתים ,  לפני 3 חודשים
מ
[[קובץ:JPW00234-2.jpg|שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|תומרקין ב[[סדנת ההדפס ירושלים]] (1979)]]
[[קובץ:2013 pesach 060.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[השיר על האדמה]], 1994 מברזל ואבנים. גן פסלים כוכב הירדן]]
לקראת סוףבשלהי שנות השבעים החלו להופיעהופיעו ביצירותיו של תומרקין אלמנטים המושפעים מ[[אמנות אדמה|אמנות האדמה]], מה[[ארטה פוברה]] ומגישות מושגיות אחרות. חלק מהשפעות אלו מקורן בהשפעתו של הפסלנבעו מ[[יצחק דנציגר]], פסל שעבודותיו בשנות השישים והשבעים עירבו מוטיבים [[פולקלור]]יסטיםיסטיים מקומיים, אלמנטים [[אקולוגיה|אקולוגיים]], [[הפשטה]] [[מודרניזם|מודרניסטית]] וגישהוכן גישה [[מטאפיזיקה|מטאפיזית]] לחומר. בשונה מעבודתומעבודותיו של דנציגר, יצירותיו של תומרקין, כמו גם של אמנים נוספים שהושפעו מדנציגר באותה עת (בייחוד האמנים הקשורים ל[[פרויקט מצר-מסר]]), המשיכו להתייחס גם לאירועים פוליטיים בני הזמן.
 
ב-[[1978]], יצר תומרקין את העבודה "[[השיר על האדמה|שובך יונים]]" – מבנה עשוי אדמה דמוי [[שובך]], המבוסס על מבנים דומים אותם ראה בעת ביקור ב[[מצרים]].{{הערה|שם=רפפורט|רפופורט, טליה, "אדמה נוסח תומרקין", '''דבר''', 4 במאי 1979.}} ה"שובך" הונף על גבי עמודי מתכת לגובה של כחמישה מטרים והוצב על קרקע של [[פלסטיני]] כניגודכהתרסה כנגד ל[[התנחלות]] [[שילה (יישוב)|שילה]] שהוקמה באותה עת על ידי [[גוש אמונים]].{{הערה|תומרקין, יגאל, "שלום כאן!", '''העולם הזה''', אוגוסט 1978.}} בכך ביקש תומרקין להביע את התנגדותו לגירוש והריסתלהריסת כפרים פלסטינים וגירוש יושביהם.
 
באותה שנה הציג תומרקין ב[[מוזיאון ישראל]] תערוכה בשם "חמש וריאציות על נושא האדמה", ובהבה הוצגו פסלים ודגמים העושים אף הם שימוש ב[[חול]] ובאדמה. במרכז סדרת העבודות עמד הדימוי של גוש אדמה רבועי הנתון במסגרת פיסולית מודרניסטית. אולם, הוצאתה שלהוצאת האדמה מסביבתה הטבעית הפךהפכה אותה למעין מזבח,{{הערה|שם=רפפורט}} המייצג יחסים מורכבים בין התרבות המודרנית לתרבות מסורתית טבעית ושורשית. [[אדם ברוך]] טען על קבוצת פסלים אלואלה כי היא מהווה סמל לישראליות, בהיותה סינתזה של אדמה וברזל ושל אזכורי [[פולחן]]{{הערה|ברוך, אדם, "נעורי ורדהל'ה תומרקין", '''כותרת ראשית''', 29 בפברואר 1984}} ואילובעוד ש[[יונה פישר]] עמד על היחס המורכב של תומרקין אל האובייקט האמנותי באותה עת, ואבחןוראה ביצירות אלוהללו את המעבר מ"פעולה" אמנותית-סמלית באתר אל- יצירהליצירה עצמאית המוצגת בסביבה מוזיאלית.{{הערה|פישר, יונה, '''יגאל תומרקין – חמש ואריאציות על נושא האדמה''', מוזיאון ישראל, ירושלים, 1987, ללא מספרי עמודים.}}
 
לעומת עבודות אלו, הספר "עצים, אבנים ובדים ברוח", שהוציא תומרקין ב-[[1981]], הציג דימויים רבים מן התרבויות הפולחניות העממיות הפלסטינית, היהודית וה[[בדואים|בדווית]], שהפכו בעבודותיו לסדרה של פעולות אמנותיות סביב עצים. הפעולות הפיסוליות שביצע תומרקין עירבו בין המוטיבים העממיםהעממיים, כגון קשירת בדים צבעוניים לעץ, לבין אלמנטים פיסוליים מודרניים. תומרקין הגדירן כניסיון "להיות חלק פעיל במכלול: לגעת בנוף, לא לאונסו".{{הערה|תומרקין, יגאל, '''עצים, אבנים ובדים ברוח''', מסדה, 1981.}}בעבודה "הגדרת עץ התולע" ([[1980]]–1981), לדוגמה, הציב תומרקין סדרה של חמישה לוחות זכוכית המקיפים עץ [[אלון התולע]] שניצב בשטח קיבוץ [[אילון]], אל מול שרידי היישוב [[איקרית]]. בנוסף מתח כבל מתכת בין העץ לאדמה, שעליו נתלו בדים צבעוניים. סדרת העבודות זו, הקשורה לעצים המקומיים, טען [[יגאל צלמונה]], מהווה ביטוי לקשר שבין האדם לאדמה.{{הערה|צלמונה, יגאל, '''100 שנות אמנות ישראלית''', מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010, עמ' 354.}}
 
סביבה אמנותית שונה עוצבה על ידי תומרקין באותה עת ב"פסל לטייסים", שכלל [[מסוק]] צבאי שהוצא משימוש המוקף בגדר עמודי עץ. הפסל מהווה אלמנט מרכזי בגן פסלים שנחנך ב-[[9 בדצמבר]] [[1983]] בבסיס חיל האוויר [[פלמחים (בסיס)|פלמחים]], על שטח של כשישה [[דונם]].{{הערה|בליטנטל, עליס, "תומרקין בין השק"ם למגורים", '''מעריב''', 9 בדצמבר 1982.}}