ויקיפדיה

היתר מכירה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Erel Segal (שיחה | תרומות)
1,258 עריכות
Yoavd (שיחה | תרומות)
מנטרים
105,039 עריכות
מ קידוד קישורים, מיזוג הערות שוליים, החלפות (הייתה , על ידי , ייתכן, מכיוון, בעיית , מצווה), קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים, אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 1:
[[קובץ:ShmitaFruitStore.JPG|שמאל|ממוזער|250px|דוכן ירקות. חלק מהמוצרים מסומנים ב"היתר", כלומר כשרים על פי היתר המכירה.]]
'''היתר מכירה''' מציין מכירה של קרקע בארץ ישראל ל[[גוי]], שמטרתה להתיר מלאכות חקלאיות בשנת ה[[שמיטה]]. לדעת התומכים בהיתר זה, מותר לעשות בשדות המכורים לגוי עבודות האסורות בשמיטה [[דאורייתא ודרבנן|מדרבנן]], ואף לאפשר לגויים לעשות בשדות מלאכות האסורות [[דאורייתא ודרבנן|מהתורה]]. חלק מהתומכים בהיתר סבורים שגם ליהודים מותר לעשות מלאכות האסורות מהתורה, כגון חרישה וזריעה. כמו כן, לדעת המתירים, הפירות הגדלים בשדות המכורים לגוי אינם קדושים ב[[פירות שביעית|קדושת שביעית]], ועל כן ניתן לסחור בהם ואף [[יצוא|לייצא]] אותם אל מחוץ לארץ ישראל.
 
שורשי ההיתר נעוצים בתשובות של חכמי צפת מלפני כ-500 שנה.{{הערה|1=[http://www.daat.ac.il/shmita/shnat/9.htm תשובות חכמי צפת בעניין השמיטה].|שם=צפת}} עד לפני הקמת המדינה, המכירה התבצעה באופן פרטי ע"יעל ידי החקלאים; לאחר הקמת המדינה, ההיתר מתבצע באופן מרוכז ע"יעל ידי הרבנות הראשית לישראל.
 
ההיתר היה מראשיתו שנוי במחלוקת בעולם הרבני, וגם היום הוא מעורר מחלוקת בתוך הציבור הדתי. הרבנים ה[[יהדות חרדית|חרדים]] ה[[יהדות אשכנז|אשכנזים]] מתנגדים לו לחלוטין; הרבנים ה[[דתיים לאומיים|דתיים-לאומיים]] וה[[חרדים ספרדים|ספרדים]] ברובם מקבלים את ההיתר אך סבורים שיש להעדיף פתרונות אחרים ככל האפשר; ויש גם כמה רבנים הסבורים שיש להעדיף דווקא את היתר המכירה.
 
==רקע הלכתי==
שורה 15:
=== עשיית מלאכות בקרקע שנמכרה לגוי ===
בקרב התומכים בהיתר המכירה ישנן גישות שונות לגבי איסורי המלאכה לאחר המכירה.
 
*לפי הדעה המחמירה, שמיטה חלה בשדות של גויים, אולם הגוי אינו מצווה על השמיטה, והיהודי אינו חייב למנוע ממנו לעבוד בשדה השייך לגוי, בתנאי שהוא לא עושה זאת בשליחותו של יהודי. לפי דעה זו, רק לגויים מותר לעבוד בשדות שנמכרו (שיטת [[משה מטראני|המבי"ט]]).
*התומכים בהיתר המכירה גורסים, שבמלאכות דרבנן ניתן להקל, מכיוון ששמיטה כולה היא בימינו מדרבנן, ויש כאן "גזירה על גזירה". על כן ניתן לעשות מלאכות מדרבנן על-ידי יהודי, ורק מלאכות מדאורייתא יש לעשות על-ידי גוי.
שורה 23 ⟵ 22:
=== קדושת הפירות בקרקע שנמכרה לגוי ===
השאלה, האם ישנה [[קדושת שביעית]] בפירות שצמחו בקרקע של גוי, נוגעת גם להיתר המכירה וגם ל[[יבול נוכרי|יבול נכרי]].
 
* לפי שיטת המבי"ט ובנו ה[[יוסף מטראני|מהרי"ט]] (רבי יוסף מטראני), הפירות והירקות הגדלים בשדה של גוי קדושים בקדושת שביעית.
* לעומת זאת, רבי [[יוסף קארו]] כתב בספרו "[[כסף משנה]]",{{הערה|על {{רמב"ם|זרעים|שמיטה ויובל|ד|כט}}.}} שהתוצרת החקלאית של שדה גוי אינו קדוש בקדושת שביעית. חלק מההולכים בשיטה זאת סוברים שמותר לקנות פירות מגויים, וחלק, כמו [[ישעיה הלוי הורוביץ|השל"ה]] (רבי ישעיה הלוי הורוביץ), אוסרים על כך ומתירים רק לקבלם במתנה.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/root/data/pdfs/CPCR/013kuntresshashmitacc.pdf יעקב דוד רידב"ז, '''קונטריס השמיטה''', תרס"ט], עמודים יא-יב. }}
שורה 32 ⟵ 30:
 
=== איסור ספיחין בקרקע שנמכרה לגוי ===
ישנה הסכמה גורפת כמעט, שגזירת [[איסור ספיחין|ספיחין]] אינה חלה על שדות של גויים שעובדו על ידי גויים. לעומת זאת, ה[[רדב"ז]] כתב שאיסור ספיחין חל על עבודה של ישראל בשדה של גוי, ולכן רק כשהיהודי עובד בהיתר, לפי אחת השיטות בסעיף הקודם, התוצרת החד-שנתית מותרת באכילה.
 
המתנגדים להיתר המכירה טוענים, שייתכן כי איסור ספיחין חל על פירות שגדלו בשדה גוי בעבודת גוי שאורגנה על ידי יהודי, או שיש חובה על הגוי למכור אותם ליהודי.{{הערה|אור ישראל, כסלו תשס"ב, עמוד קמה; הרב [[זלמן נחמיה גולדברג]] כתב שבמצב כזה לא חל איסור ספיחין, שם עמוד קנז.}} בנוסף, המתנגדים להיתר המכירה חוששים שמא גם על מלאכות מדרבנן חל איסור ספיחין.{{הערה|אור ישראל, כסלו תשס"ב, עמוד קמה.}} הרב זלמן נחמיה גולדברג כותב שאיסור ספיחין לא חל כלל על פירות שאינם קדושים בקדושת שביעית, כך שמי שסובר שפירות גוי אינם קדושים בקדושת שביעית (כבסעיף הקודם) לא צריך לחשוש לספיחין.{{הערה|אור ישראל, כסלו תשס"ב, עמוד קנז; אך הרב וייסמנדל חלק עליו, שם עמוד קמו.}}
שורה 58 ⟵ 56:
רבנים רבים התנגדו להיתר, והסבירו שיש הבדלים מהותיים בינו לבין מכירות אחרות בהלכה:
 
# לפי התורה, אסור למכור קרקע בארץ ישראל לגוי, שנאמר "[[לא תחנם]]". ובמשנה אסרו אפילו להשכיר קרקע לגוי: "בארץ ישראל משכירין להם בתים, אבל לא שדות".<ref>{{ויקיטקסט|משנה עבודה זרה א ח}}</ref> והסבירו, שהסיבה שהחמירו בשדות יותר מבבתים היא, שבשדות יש גם הפקעה מהמצוות התלויות בארץ (מעשרות), בנוסף לאיסור מתן חניה בקרקע. ומכאן שיש איסור מפורש למכור קרקע בארץ ישראל על-מנת להפקיע מצוהמצווה. החזון איש אמר על כך "תומכי ההיתר ברחו מאיסור דרבנן [שמיטה] ונפלו לאיסור דאורייתא [לא תחנם]".<ref>על-פי חזון איש שביעית כד ד</ref>
# בנוסף לאיסורים שנאמרו על "שדך" ו"כרמך", יש גם מצוות עשה {{ציטוטון|וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'|{{ויקיטקסט|ויקרא כה ב}}}}, ומצוה זו חלה על כל הארץ ואינה מופקעת כשהאדמה נמכרת לגוי.
#במשנה נאמר, שביטול השמטת הארץ עלול להביא לגלות, {{ציטוטון|גלות באה לעולם על עובדי עבודה זרה, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל השמטת הארץ}}.<ref>{{ויקיטקסט|משנה אבות ה ט}}</ref> זאת, למרות שבשתי הגלויות, מצוות שמיטה נהגה מדרבנן בלבד (כי לא היו "כל יושביה עליה").
שורה 66 ⟵ 64:
=== תשובת תומכי ההיתר ===
 
# בעניין איסור "[[לא תחנם]]", יש טוענים שהאיסור נוהג בימינו רק מדרבנן, כיוון שקדושת הארץ בטלה עם הגלות. בנוסף, האיסור אינו חל על גויים שאינם עובדי [[עבודה זרה]], כגון [[אסלאם|מוסלמי]]<nowiki/>ם,{{הערה|תירוץ זה הובא על ידי [[הרב קוק]] (שו"ת [[משפט כהן]], סימן סב) בהתבסס על הבנה בדברי ה[[בית חדש]] ([[חושן משפט]], סימן רמט). מאוחר יותר התברר שהבנה זו הסתמכה על נוסח משובש, מעשה ידי [[צנזורה על ספרים עבריים|הצנזורה הנוצרית]], ובאמת בדברי הב"ח מפורש שלא כך.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.yeshiva.org.il/midrash/3026|כותרת=איסור מסירת שטחים ללא יהודים בארץ ישראל|תאריך_וידוא=2019-08-17|אתר=www.yeshiva.org.il}}}}. אמנם הרב [[עובדיה יוסף]] (שו"ת [[יביע אומר]] חלק י יורה דעה סימן מא) כתב שזו הייתה דעת ה[[ראשונים]] (שו"ת ה[[רשב"א]] חלק א סימן ח, [[בית הבחירה למאירי|המאירי]] עבודה זרה כ, א)}} ואינו חל על גויים שכבר יש להם קרקע בארץ ישראל.{{הערה|{{HebrewBooks|הראי"ה קוק|שבת הארץ|38209|עמוד=65}}}} ואכן בימינו הרבנות משתדלת למכור את הקרקעות רק למוסלמי שכבר יש לו קרקע בארץ ישראל.
#ביטול היתר המכירה יגרום לכך שחקלאים יהודים לא יוכלו לעמוד בנטל הכלכלי, יעזבו את השדות ויפקירו אותם לגויים, וזו תהיה עבירה הרבה יותר חמורה על "לא תחנם". הראי"ה קוק <nowiki/>אמר על כך "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".<ref>שו"ת משפט כהן סימן סג</ref>
# מצינו ש"[[הערמה]]" מותרת אפילו במצוות [[מדאורייתא]] (כגון [[מעשר שני]]), וכל שכן שאפשר לעשות הערמה בשמיטה בימינו, שנוהגת רק מדרבנן - שהרי כל תקנת רבנן היא כדי לשמש "זכר" לשביעית, וממילא גם אותה מכירה יכולה לשמש לצבור הרחב כתזכורת למצוות השמיטה המקורית.
שורה 73 ⟵ 71:
=== טענות לאחר הקמת מדינת ישראל ===
כמה רבנים העלו טענה, שגם אם היתר המכירה היה מוצדק לפני הקמת המדינה, הרי שהמצב לאחר הקמת המדינה שונה באופן מהותי:
* הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]] כתב: "עכשו, כשיש לנו ברוך השם ממשלת ישראל על ארצנו... מצד אחד החמרה בעיתבעיית השמיטה... קשה לצרף את ההיתר 'משום ארנונא'... שאין הסברא נותנת להתיר לממשלת ישראל (המצוה גם היא על התורה והמצוה) משום ארנונת ישראל... אבל מצד השני יתכןייתכן לומר... שכיום יש לא רק מסתננים חומסים ושודדים אלא שהננו מוקפים אויבים אורבים לנפש, ושגם שמו עלינו מצור כלכלי ולא על נקלה יש להביא מזון מבחוץ, ומבחינה זו אפשר שישנו גם הטעם המובא בתוספות (שם) 'משום סכנת נפשות".<ref>הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]], '''ספר השמיטה''', הוצאת [[מוסד הרב קוק]], הדפסה שישית תשנ"ג, עמודים נט - סה - קכו.</ref>▼
 
▲* הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]] כתב: "עכשו, כשיש לנו ברוך השם ממשלת ישראל על ארצנו... מצד אחד החמרה בעית השמיטה... קשה לצרף את ההיתר 'משום ארנונא'... שאין הסברא נותנת להתיר לממשלת ישראל (המצוה גם היא על התורה והמצוה) משום ארנונת ישראל... אבל מצד השני יתכן לומר... שכיום יש לא רק מסתננים חומסים ושודדים אלא שהננו מוקפים אויבים אורבים לנפש, ושגם שמו עלינו מצור כלכלי ולא על נקלה יש להביא מזון מבחוץ, ומבחינה זו אפשר שישנו גם הטעם המובא בתוספות (שם) 'משום סכנת נפשות".<ref>הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]], '''ספר השמיטה''', הוצאת [[מוסד הרב קוק]], הדפסה שישית תשנ"ג, עמודים נט - סה - קכו.</ref>
* הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] כתב: "בשמיטה זו חסר לנו הנימוק המפורש... שעכשו אין הקרקעות שלנו משום דינא דמלכותא שנחשבים בעלי הקרקע רק כאריסים... כי תודה לאל זה נשתנה על ידי מדינת ישראל. ואולם מאידך גיסא, נתחזק בהרבה הנימוק של חיי נפשות וקיום המדינה הישראלית בשום לב לקיבוץ הגלויות ההולך ומתמיד, ומצב התזונה וסכנת המלחמה המאיימת עלינו".{{הערה|פסקים וכתבים, זרעים נ}}{{הערה|שם=הרצוג}}
* הרב [[שלמה גורן]] כתב: "לאחר תקומת המדינה, כאשר כל אדמות ארץ ישראל הן תחת הריבונות של ישראל, זוהי בעלות-על על כל ארץ ישראל, באשר כל בעלי האדמות חייבים לשלם מס על האדמות למדינה... לפי זה כאשר המלכות היא של ישראל ומשלמין בארץ ישראל מס למדינה, בוודאי שיש בריבונות ובבעלות זו של המדינה על הארץ, כדי למנוע הפקעת קדושתה על ידי העברת הבעלות הפרטית שלנו לנכרים. מכיוןמכיוון שגם לאחר המכירה לנכרי נשארות האדמות תחת בעלות-על של השלטון היהודי, המהווה רשות עליונה על כל אדמות המדינה לפי שיטת התוספות... מכל האמור, ברור שלאחר קום המדינה כאשר רוב ארץ ישראל נתונה בידי יהודים, אין תוקף להיתר המכירה כפי שכתב הגראי"ה קוק בעצמו. או שההיתר נחלש לגמרי ואין לסמוך עליו, בייחוד כאשר מדובר על מכירת כל ארץ ישראל לנכרים כדי להפקיע את קדושתה".{{הערה|עמדתו פורסמה, בין השאר, במאמרו "[http://www.herzog.ac.il/vtc/0064059.doc תוקפו של היתר המכירה לשמיטה עם תקומת המדינה]", נדפס במקור ב[[הצופה]], י"ב מרחשון תשמ"ז, עמ' 8. וכן ב'תורת המדינה' עמ' 452-454452–454)|שם=גורן}}
 
==אופן ביצוע המכירה==
שורה 94 ⟵ 91:
אחת הטענות נגד היתר המכירה הכללית, שהועלתה על ידי ה[[חזון אי"ש]], הייתה שמכיוון שהמכירה היא עבירה אם היא נעשית על ידי שליח היא אינה חלה על פי הכלל ההלכתי ש"[[אין שליח לדבר עבירה]]". כהתמודדות עם טענה זאת דאג הרב שלמה גורן שהחקלאים ימכרו את קרקעותיהם לרבנות הראשית והיא תמכור את הקרקעות שלה לגוי, באופן שאין במכירה שליחות. הרב ויטמן ביקש מאותה סיבה שנציג של כל [[קיבוץ]] יבצע את המכירה בפועל.{{הערה|אור ישראל, כסלו תשס"ב, עמוד קנ.}} במכירה פרטנית, אך היה מי שדרש שכל חברי הקיבוץ יבצעו את הקניין.{{הערה|הרב מנחם מאיר ווייסמאנדל, אור ישראל, כסלו תשס"ב, עמוד קנה.}}
 
טענה נוספת שהועלתה נגד היתר המכירה לאחר הקמת המדינה הייתה שהחוק במדינת [[ישראל]] אוסר מכירה ללא רישום ב[[רישום זכויות במקרקעין בישראל|טאבו]] (להבדיל מ[[מכירת חמץ]] שהוא מטלטלין בלבד ואינו דורש רישום). לפעמים מדובר בקרקעות מנהל, שאינן ניתנות למכירה כלל. כמענה לכך, בה' אב תשל"ט, לקראת השמיטה בשנת תש"מ, חוקקה [[הכנסת]], ביוזמתו של [[חיים דרוקמן|הרב חיים דרוקמן]],<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://fs.knesset.gov.il/%5C9%5Claw%5C9_ls1_290863.PDF|הכותב=|כותרת=הצעת החוק מח"כ הרב חיים דרוקמן|אתר=|תאריך=}}</ref>, ובלחצו של הרב [[שלמה גורן]], תיקון לחוק המאפשר ביצוע עסקת מקרקעין לצורך היתר המכירה, ללא תשלום האגרה וללא רישום בטאבו.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/1707 פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל, כרך י"ב], עמוד 295.}}
 
==כשרות תוצרת היתר המכירה==
שורה 110 ⟵ 107:
 
==תולדות ההיתר==
התומכים בהיתר המכירה מוצאים שורשים להיתר כבר בדברי [[המבי"ט]] והמהרי"ט,{{הערה|שם=צפת}} והרב [[ישראל משקלוב]] בעל פאת השולחן.{{הערה|הרב [[צבי יהודה קוק]], עיטורי ירושלים, תשרי התשס"ח, עמוד 3.}} באמצע [[המאה ה-18]] התיר הרב [[מרדכי רוביו]], בעל "שמן המר", למכור כרם לנכרי לפני השמיטה: "ובשנה השביעית ימכרו כל אחד זכותו או חזקה שיש לו לגוי ''סתם'' 'אני מוכר לך כל זכות שיש לו בקרקע'. ואחר כך, בשיעבור השביעית יחזור ויקנה אותה".{{הערה|1=[http://www.ruchani.org/pub/Shofar_29.pdf שופר, תשרי תשס"ח], עמוד 10.}} עם זאת, ההיתר שלו דיבר על מכירה גמורה, שבה הקרקע היתההייתה בחזקת הקונה הגוי במהלך שנת השמיטה, הקונה עיבד אותה והשתמש בפירותיה.
 
אזכורים לשמירת שמיטה בארץ ישראל בעת החדשה נמצאו בעיתון הלבנון כ"א באדר תרכ"ג (1863), ובו מכתב פנייה מתושבי ירושלים לחברת [[כל ישראל חברים]] בראשות [[משה מונטיפיורי]] ובו בקשת עזרה ברישיון להקמת אחוזה ביישוב מוצא (קלאניא) ליישוב. במכתב הם מפרטים את שמירת השמיטה בשנת [[תרכ"א]]. בשנת [[תרל"ה]] פנה [[קרל נטר]] לרבי [[אליהו גוטמכר]] בבקשת היתר לעבוד בשמיטה באדמות [[מקוה ישראל]]. הרב גוטמכר הורה לו לשמור את השמיטה כהלכתה. אם כי באופן כללי היהודים שעבדו בחקלאות (כמו במוצא), עבדו בשדות הערביים המקומיים.
שורה 124 ⟵ 121:
 
=== בימי הרב קוק והחזון אי"ש ===
כשעלה הראי"ה קוק לארץ, סמך גם הרב קוק ידיו על ההיתר, בגלל המצוקה הגדולה של היישוב החדש אשר פרנסתו הייתה תלויה בחקלאות. מולו התייצב הרידב"ז, רבה של [[צפת]], אשר שלל את ההיתר. בעקבות כיבוש הארץ בידי [[בריטניה]], הקים הרב קוק את [[הרבנות הראשית לישראל]], ומאז ההיתר מיושם באמצעותה.
 
אך קיבוצי [[פועלי אגודת ישראל]], בהתאם לפסיקותיו של החזון איש שאף הוא התנגד להיתר, מיישמים פתרון חלופי של [[אוצר בית דין]] תוך הסתמכות על פסיקותיו המקילות יותר של החזון איש לגבי הלכות שמיטה. נוהג זה נמשך מאז בכל שנות השמיטה עד היום, על ידי הרבנות הראשית לישראל.
 
=== לאחר הקמת המדינה ===
שורה 136 ⟵ 133:
מאז ראשית הפולמוס ההיסטורי בסוגיה, ובעיקר מאז שנות ה-50, התפתחה בישראל חלוקה חברתית בין חרדים לציונים דתיים: רוב החרדים האשכנזים הקפידו שלא להסתמך על היתר המכירה וצרכו תוצרת חקלאית שמקורה ביבוא מחו"ל או מגידולים על קרקע שגם ללא המכירה אינה בבעלות יהודית. הציונים הדתיים, וכן רבים מן החרדים הספרדים, לעומת זאת, הסתמכו על היתר המכירה, על כל פנים כצרכנים. לקראת שנת השמיטה בתשס"א התחולל שינוי במדיניות החרדית: לראשונה בהיסטוריה נעשה ניסיון להחיל את ההחמרה ההלכתית לא רק על צרכנים חרדים ועל חנויות המשרתות את הציבור החרדי, אלא גם על חנויות שלקוחותיהן אינם חרדים. החרדים יצאו בהתקפות חריפות נגד הרב הראשי הספרדי, הרב [[אליהו בקשי דורון]], שפעל להמשך ההתבססות על היתר מכירה בישראל. באחת הכותרות בעיתון '[[יתד נאמן]]' הליטאי נכתב 'בושה וגלימה', רמז לגלימה המסורתית שלובש הרב הראשי הספרדי. הרב של תנובה, זאב ויטמן, הביע הסתייגות מהיתר המכירה הכללי של הרבנות הראשית ופעל לביצוע היתר מכירה פרטני לחלקות ספציפיות.{{הערה|צהר ל"ב, הרב [[זאב ויטמן]], '''היתר המכירה בשמיטה תשס"ח - שינויים וחידושים'''.}}
 
בסוף שנת 2007 [[תשס"ז]] לקראת שנת שמיטה שחלה בתשס"ח דווח כי המדינה ביצעה את התהליך ההלכתי בנוגע להיתר המכירה שהקיף את קרקעות המושבים, הקיבוצים והחקלאים בישראל - ששטחם כ-1.75 מיליון דונם, ושווים מוערך בכ-70 מיליארד ₪.{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|היתר המכירה יצא לדרך|3446165|5 בספטמבר 2007}}}}. באותה שנה, הרבנות הראשית החליטה לבזר את הסמכות לרבני הערים, כך שלרב העיר המקומי תהיה אפשרות לאפשר צריכת תוצרת של היתר מכירה, או שתינקט המדיניות המחמירה האוסרת תוצרת כזו.
 
[[ארגון רבני צהר]], ארגון ציוני דתי, איים שיקים מערך [[כשרות]] חלופי למערך הכשרות של הרבנות הראשית, על מנת לתת מענה במקומות בהם הרבנות הראשית אינה מכירה בהיתר מכירה.{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|יוזמה: מערך כשרות עוקף רבנות|3453329|28 בספטמבר 2007}}}}{{הערה|{{בשבע|יאיר שפירא|הופכים את הבאסטה|6936}}}} פרשה זו הסתיימה בכך שבג"ץ, בתשובה לעתירת ארגונים חקלאיים, פסל את החלטות הרבנות שנתנו אוטונומיה לכל רב מקומי לפסוק בעצמו בנוגע להיתר מכירה, וקבע כי בכל מקום בו יסרב הרב המקומי לתת היתרי כשרות המסתמכים על היתרי המכירה, על הרבנות הראשית למנות רב שיעניק תעודות כשרות.{{הערה|{{nrg||בג"ץ עם רבני צהר|650/384|24 באוקטובר 2007||}}}} בעקבות זאת החליטה הרבנות הראשית למנות מספר רבנים שיעניקו תעודות כשרות לתוצרת היתר מכירה בכל מקום שבו הרבנים המקומיים לא יעשו זאת.
שורה 180 ⟵ 177:
=== המסתייגים ===
רבנים רבים מתירים להשתמש בהיתר מכירה בימינו, אך טוענים שהוא אינו הפתרון הראוי, ויש להעדיף עליו פתרונות אחרים כגון [[אוצר בית דין|אוצר בית-דין]].
* הרב [[שמואל סלנט]] התנגד בשמיטת [[תרמ"ט]], ([[1889]]) ואף חתם ב[[כרוז]] על כך,{{הערה|[https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/gallery/jewish/shmita/shmita/04_L1963.jpg אתר בית הספרים הלאומי]}} אולם בשמיטה הבאה, בשנת [[תרנ"ו]] ([[1896]]), תמך בו{{הערה|[http://hetermechira.blogspot.com/2015/03/blog-post.html דיון ומקורות]}} יחד עם המהרי"ל דיסקין. בשמיטת [[תרס"ג]] ([[1903]]) בתחילה נמנע מלהביע דעה,{{הערה|1=ספר השמיטה, הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]], עמ' נט - סב}}{{הערה|[http://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=9052#p=122&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= מכתב האדר"ת משנת תרס"ב], ספר "הוראות שעה" פרק ל"א, עמ' קט"ז}}, אך לאחר מכן בשיחה עם ה[[אדר"ת]] הסכים שיעשו כפי שנעשה בשמיטת תרנ"ו ע"פ הוראת מהרי"ל דיסקין,{{הערה|[http://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=9052#p=131&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= מכתב האדר"ת סיון תרס"ב], ספר "הוראות שעה" פרק ל"ב, עמ' קכ"ה}}, לקראת השמיטה תר"ע שוב התנגד להיתר.{{הערה|[http://hetermechira.blogspot.com/2015/03/blog-post_3.html דיון נרחב בעמדת רש"ס לקראת שמיטת תר"ע]}}▼
 
▲* הרב [[שמואל סלנט]] התנגד בשמיטת [[תרמ"ט]], ([[1889]]) ואף חתם ב[[כרוז]] על כך,{{הערה|[https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/gallery/jewish/shmita/shmita/04_L1963.jpg אתר בית הספרים הלאומי]}} אולם בשמיטה הבאה, בשנת [[תרנ"ו]] ([[1896]]), תמך בו{{הערה|[http://hetermechira.blogspot.com/2015/03/blog-post.html דיון ומקורות]}} יחד עם המהרי"ל דיסקין. בשמיטת [[תרס"ג]] ([[1903]]) בתחילה נמנע מלהביע דעה{{הערה|1=ספר השמיטה, הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]], עמ' נט - סב}}{{הערה|[http://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=9052#p=122&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= מכתב האדר"ת משנת תרס"ב], ספר "הוראות שעה" פרק ל"א, עמ' קט"ז}}, אך לאחר מכן בשיחה עם ה[[אדר"ת]] הסכים שיעשו כפי שנעשה בשמיטת תרנ"ו ע"פ הוראת מהרי"ל דיסקין{{הערה|[http://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=9052#p=131&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= מכתב האדר"ת סיון תרס"ב], ספר "הוראות שעה" פרק ל"ב, עמ' קכ"ה}}, לקראת השמיטה תר"ע שוב התנגד להיתר.{{הערה|[http://hetermechira.blogspot.com/2015/03/blog-post_3.html דיון נרחב בעמדת רש"ס לקראת שמיטת תר"ע]}}
*הרב [[משה יהושע יהודה לייב דיסקין|יהושע ליב דיסקין]] התנגד עקרונית,{{הערה|תשובה שנדפסה בספר השמיטה סימן ע}} אבל כמה פעמים הצטרף לחתימה.{{הערה|שם=גרנה|1=מכתבו של הגרנ"ה [מתאריך כ"ז אלול תרנ"ה] התפרסם ב'שערי ציון' שנה י"ח, תרח"ץ, חוברת ד-ז. וראו 'הוראות שעה' מחתנו הגר"י הלוי, פרק יב.}}
*הרב [[נפתלי הרץ הלוי]] - התנגד בשמיטת תרמ"ט, וכתב: "עד כמה הוקל בעיניהם, עד שנעשה כהיתר. ואוי לעיניים שכך רואות... מי יודע אחרית כוונת המחפשים היתר. ואף הכשרים והיראים שבהם, אינם רואים את הנולד".{{הערה|גלאט - מדריך הכשרות לפסח ולכל ימות השנה. בהוצאת [[בד"ץ שארית ישראל]]. מהדורה ט"ז, בני-ברק, ניסן ה'תש"ס. עמ' 209--215|שם=גלאט}} אולם בשמיטת תרנ"ו חתם על היתר מסויג - למכור לגוי את האילנות בלבד, על-דעת שהגוי יקצוץ את האילנות, כדי להתיר ייצוא וסחורה בפירות. בשמיטת תרס"ג חתם על היתר בהסכמת רבני ירושלים.{{הערה|מכתבו של הגרנ"ה [מתאריך כ"ז אלול תרנ"ה] התפרסם ב'שערי ציון' שנה י"ח, תרח"ץ, חוברת ד-ז. וראו 'הוראות שעה' מחתנו הגר"י הלוי}}
שורה 208 ⟵ 204:
*הרב י' אורנשטיין מחבר "[[עמק הלכה]]".{{הערה|עמק הלכה כב}}
* הרב [[משה שטרנבוך]].{{הערה|בספרו '''שמיטה כהלכתה''', קונטרס היתר מכירה לנכרי.}}
* בערב השמיטה [[ה'תרמ"ט]] נדפסקול קורא מאת רבני ארץ ישראל נגד היתר מכירה. חתומים עליו 21 רבנים, ביניהם הרב [[יעקב יהודה לייב לעווי]], [[יוסף חיים זוננפלד]], [[עקיבה יוסף שלזינגר]], [[משה נחום ולנשטיין]], [[שלמה זלמן בהר"ן לעווי]], ועוד.{{הערה|שם=רהט1|[https://actualic.co.il/%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99עיתונאי-%D7%A7%D7%98%D7%9Fקטן-%D7%95%D7%A9%D7%97%D7%A6%D7%9Fושחצן-%E2%80%A2•-%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94תגובה-%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9Dלמנחם-%D7%A8%D7%94%D7%98רהט/ מכתב באתר אקטואליק]}}
*בשנת [[ה'תרע"ב]] הוציא ה[[יעקב דוד וילובסקי|רידב"ז]] את ספרו "בית רידב"ז". בתחילתו מתפרסם מכתב נגד היתר מכירה, בחתימתם של רבנים רבים, ביניהם [[נחום ווידנפלד]], [[מאיר אריק]], [[יצחק ירוחם דיסקין]], [[עקיבא סופר]], מהרש"ם מבראזן ועוד.{{הערה|[https://actualic.co.il/%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99-%D7%A7%D7%98%D7%9F-%D7%95%D7%A9%D7%97%D7%A6%D7%9F-%E2%80%A2-%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D-%D7%A8%D7%94%D7%98/ מכתב באתר אקטואליק]שם=רהט1}}
**ה[[רידב"ז]] עצמו{{הערה|ראו בספרו קונטרס השמיטה, תרס"ט.}} באחד מכתביו מצטט את ערביי הארץ: "מיום שנכנסו ישראל לעבוד את האדמה, נשתלחה המארה והארץ פסקה ליתן פריה".{{הערה|שם=גלאט}}
*בערב השמיטה [[ה'תשי"ט]] התפרסם קול קורא מגדולי ישראל למען [[קרן השביעית]], לסייע ליישובים שרצונם לשמור שמיטה בלי היתר מכירה. חתומים עליו 32 רבנים, וביניהם האדמו"רים [[אברהם יעקב פרידמן (השני)|מסדיגורה]], [[ישראל אלתר|מגור]], [[ישראל דן טאוב|ממודזיץ]], [[דוד מתתיהו רבינוביץ|מביאלא]], מאוז'רוב, מטשורטקוב, [[משה מרדכי בידרמן|מלעלוב]], [[חיים מאיר הגר|מוויז'ניץ]], וכן הרבנים [[פנחס אפשטיין|פנחס עפשטיין]], [[עקיבא סופר]], [[דב בריש וידנפלד]], [[יחזקאל אברמסקי]], [[אליעזר יהודה פינקל]], [[יחזקאל סרנא]], [[זלמן סורוצקין]], [[יעקב ישראל קניבסקי]], [[ישראל משה דושינסקי]] ועוד.{{הערה|[https://actualic.co.il/%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99-%D7%A7%D7%98%D7%9F-%D7%95%D7%A9%D7%97%D7%A6%D7%9F-%E2%80%A2-%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D-%D7%A8%D7%94%D7%98/ מכתב באתר אקטואליק]שם=רהט1}}
*בערב השמיטה [[ה'תשס"ח]] התפרסם מכתב שכותרתו "הנותן יד להיתר מכירה נותן יד לעקור מצווה". חתמו על המכתב הרבנים [[יוסף שלום אלישיב]], [[מיכל יהודה ליפקוביץ]], [[אהרן יהודה ליב שטינמן]], [[שמואל הלוי וואזנר]], [[שמואל אוירבך]], [[חיים קניבסקי]], [[חיים פינחס שיינברג]], [[מאיר צבי ברגמן]], [[נסים קרליץ]], [[יהודה שפירא (רב)|יהודה שפירא]], [[נתן צבי פינקל (מיר)]], [[יצחק שיינר]], [[נסים טולדנו]], [[יהודה עדס]], [[גרשון אדלשטיין]].{{הערה|[https://actualic.co.il/%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99-%D7%A7%D7%98%D7%9F-%D7%95%D7%A9%D7%97%D7%A6%D7%9F-%E2%80%A2-%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D-%D7%A8%D7%94%D7%98/ מכתב באתר אקטואליק]שם=רהט1}}
**הרב [[יוסף שלום אלישיב]] התבטא בחריפות ואמר ש"כל היתר המכירה כיום הוא בגדר [[ליצנות (יהדות)|ליצנות]], אין בו כל ממש, והוא רק גורם להכשיל את הרבים באיסורי שביעית. אף הרבנים והפוסקים שהתירו זאת בעבר הרחוק בשעת הדחק, ומשום שיקולים של פיקוח נפש, לא היו מתירים זאת כיום בשום פנים ואופן, ובפרט שההיתר העכשווי נעשה באופן גורף וכוללני ומתיר מה שלא העלו כלל בדעתם אלו שהתירו בשעת הדחק בדורות הקודמים."{{הערה|שם=גלאט}}
 
==ראו גם==
שורה 220 ⟵ 216:
 
==לקריאה נוספת==
* [http://www.eretzhemdah.org/content.asp?PageId=823&lang=he ארץ חמדה, "שנת השבע", שיעור 20-2220–22 - היתר מכירה]. אוסף מקורות, הסברים ושאלות חזרה
*הרב [[עובדיה יוסף]] '''[[יביע אומר]]''' חלק י', קונטרס השמיטה.
* הרב [[שאול סתהון]], [http://www.hebrewbooks.org/root/data/pdfs/SHUT/dvarshaul.pdf '''דבר שאול''']{{קישור שבור|date=יולי 2020 |bot=InternetArchiveBot |fix-attempted=yes }}, עמודים 31–48, פסק שמתנגד להיתר תרפ"ט
שורה 232 ⟵ 228:
* [[חגי בן ארצי]], '''הרב קוק בפולמוס השמיטה''', ספרית בית-אל, 2007.
* [[בנימין בראון]], "קדושת ארץ ישראל בראי פולמוס השמיטה", בספר: [[אביעזר רביצקי]] (עורך), ''' ארץ-ישראל בהגות היהודית במאה העשרים''', [[יד בן צבי]], 2004.
* [[אריה אדרעי]], "שורשי הפסיקה הציונית-הדתית: הרב קוק ופולמוס השמיטה", בתוך: [[בנימין בראון]], [[מנחם לורברבוים]], [[אבינועם רוזנק]], [[ידידיה צ' שטרן]] (עורכים), '''על דעת הקהל - דת ופוליטיקה בהגות היהודית''', [[מרכז זלמן שזר]], 2012, עמ' 833–896.
* הרב ד"ר [[בועז הוטרר]], '''ובשנה השביעית:''' '''שנת השמיטה בהתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל''', כרך ראשון – מזמן הכיבוש העות'מאני ועד שלהי שנת תרמ"ט, [[מכון הר ברכה]], תשע"ח; כרך שני – שנות השמיטה תרנ"ו-תרס"ג, מכון הר ברכה תשפ"א
 
שורה 238 ⟵ 234:
*הרב [[אליהו רחמים זייני]], [https://www.orvishua.net/files/files/articles/rosh-hayeshiva/1180243913.pdf אנתולוגיה של חוסר מוסריות במסווה של יראת שמיים] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20070927004639/http://www.orvishua.org.il/heb/files/art/1180243913.pdf |date=2007-09-27 }}, בעניין ערך ה[[שמיטה]] והתייחסות ל"[[היתר המכירה]]", מתוך אתר ישיבת [[אור וישועה]].
*הרב [[משה צוריאל]], [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=6261 על הלוחמים נגד "היתר מכירה" בשביעית], אתר ישיבה
*הרב [[משה צוריאל]], [http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7004 היתר המכירה בשביעית, בזמננו!], ערוץ 7
* [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/gallery/jewish/shmita/Pages/default.aspx פולמוס השמיטה: כרוזים ומסמכים היסטוריים] תערוכה וירטואלית באתר [[הספרייה הלאומית]]
* [[יעקב דוד וילבסקי]], [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=286 '''קונטרס השמיטה'''], תרס"ט
שורה 244 ⟵ 240:
* [[איתם הנקין]], [http://eitamhenkin.wordpress.com/2011/06/14/עובדות-ומיתוסים-בפולמוס-השמיטה/ מיתוסים ועובדות בפולמוס השמיטה], "עלוני ממרא" 121 (תשס"ח)
* אברהם שרייבר, [https://web.archive.org/web/20140815034832/http://old.lifshiz.macam.ac.il/m/pages/m0531/m0531059a.html היתר המכירה פולמוס השמיטה תרמ"ט (1889)], '''[[מים מדליו]]''' תשנ"ג
*משה אריאל פוס, [https://www.academia.edu/41408463/%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%94_%D7%AA%D7%A8%D7%A0_%D7%95_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%95_%D7%9C%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%A0%D7%95היתר_המכירה_תרנ_ו_ומשמעותו_לזמננו היתר המכירה תרנ"ו ומשמעותו לזמננו], ירחון "האוצר" 36 (תש"פ)
* [[יוסף שלמון]], '''[https://www.academia.edu/40779171 פולמוס השמיטה: הדיון הרבני והפוליטי על היתר המכירה בתרמ"ט]'''.
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/היתר_מכירה"