פורט לודרדייל – הבדלי גרסאות

באזור שבו הוקמה פורט לודרדייל ישבו במקור [[אינדיאנים]] בני שבט ה[[טקסטה]], שנכחדו כתוצאה מ[[מגפה|מגיפות]], מ[[מלחמה|מלחמות]] ומגירוש. עד 1763 נותרו רק כמה בודדים משבט הטקסטה בפלורידה, ורובם פונו לקובה כאשר הספרדים מסרו את פלורידה לבריטים בשנת 1763, על פי תנאי חוזה פריז שסיימה את מלחמת שבע השנים. מאוחר יותר, במהלך ה[[המאה ה-18|מאות ה-18]] וה-[[המאה ה-19|19]], התיישבו במקום אינדיאנים בני [[סמינול]]. התיישבות מתיישבים לבנים החלה במקום ב[[שנות ה-20 של המאה ה-19]], לאחר שפלורידה הפכה חלק מארצות הברית. בשנת [[1838]] הגיע למקום מייג'ור ויליאם לודרדייל בראש יחידת "מתנדבי טנסי" במסגרת מלחמות הסמינול והקים יחד עם אנשיו מצודה במקום. כעבור שבועות אחדים חזרו לודרדייל ואנשיו ל[[טנסי]], אך שמה של המצודה נותר "פורט לודרדייל" על שמו. המלחמות עם האינדיאנים נמשכו, ורק ב[[שנות ה-90 של המאה ה-19]] החלה שוב התיישבות לבנה משמעותית במקום. בשנת [[1911]] הוכרזה פורט לודרדייל כעיר, וב-[[1915]], עם הקמת מחוז ברווארד, נקבעה כמושב מנהלת המחוז.עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הפכה פורט לודרדייל לבסיס מרכזי בארה"ב, עם תחנת חיל הים הימית להכשרת טייסים, מפעילי מכ"מים ומפעילי בקרת אש. כמו כן הוקם בסיס משמר החופים בפורט אוורגליידס .