עשרת ספרי ההיסטוריה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
"סיכאריוס וכראמנסינדוס"
שורה 5:
בפתיחה של חיבורו מסביר גרגוריוס מדוע הוא נטל על עצמו לכתוב את תולדות הפרנקים:
 
{{ציטוט|תוכן="בשעה שהתרבות הספרותית שוקעת, יתר על כן, נעלמת [[עיר|מערי]] [[גאליה]], ונעשים מעללים טובים ורעים - עמים משתוללים בפראות; זעמם של המלכים גואה; הכנסייה מותקפת על ידי [[מינות (נצרות)|מינים]] וזוכה להגנת הקתולים; אמונת ישו שבערה [בלב] רבים, מתקררת [בלבם] של לא מעטים; והכנסיות עצמן התעשרו [מתרומות] המאמינים ונשדדו על ידי בוגדים - אין בנמצא אף אדם מלומד הבקיא [[דקדוק|באומנות הכתיבה]] (grammaticus) המאומן ב[[דיאלקטיקה]] שיתאר מעללים אלה ב[[פרוזה]] או ב[[שירה]]. רבים מקוננים לעיתים קרובות באמרם: "אוי לימינו, שלימוד ה[[ספרות]] נעלם מביננו, ואין בנמצא בין האנשים ולו רטור (אדם המתמחה ב[[רטוריקה]]) שיכול להעלות על הכתב את מאורעות ההווה."
 
בשמעי השכם והערב תלונות אלה ודומות להן, נטלתי על עצמי לשמור על זיכרון העבר למען הדורות הבאים. ועל אף סגנוני המגושם, לא יכולתי להחריש [לנוכח] המאבק בין הרשעים (הפגאנים והכופרים) לבין מי שחיים ביושר (הנוצרים הקתולים). יתר על כן, שאבתי עידוד מכך שרבים מבני דורי אומרים לעיתים קרובות: "מעטים מבינים את הנואם המלומד אך רבים מאד [מבינים] את דבריו של האיש הפשוט"."}}
 
==הספרים==
שורה 18:
גרגוריוס גם מזהיר את אנשי הכנסייה לבל ישנו דבר מספריו, וישמרו אותם כמו שהוא כתב אותם:
 
{{ציטוט|תוכן="כתבתי עשרה ספרי היסטוריה, שבעה ספרי ניסים, וספר אחד על חיי האבות. חיברתי ספר פירוש לתהילים (שלא נשתמר) וספר על משרות הכנסייה. החיבורים הללו נכתבו אולי בסגנון לא מהוקצע, אך מזהיר אני את כולכם, בישופי האדון (הכוונה לישו) אשר ישלטו בכנסיית טור בעקבותיי, השפל, בבואו של האדון ישו כריסטוס ויום הדין [...], לבל תניחו לעולם לספרים האלו לאבד, או להיכתב מחדש תוך בחירת חלקים אחדים והשמטת אחרים, אלא תשאירום בינכם בשלמותם וללא פגע, כפי שהנחתי אותם אני [...]"{{הערה|1=Gregorius Turonensis, ''Decem Libri Historiarum'' 10:31, 535-536, pp. 74-77}}}}
 
==התנצרותו של כלוביס==
 
אחד האירועים החשובים ביותר שקרו ב[[ראשית ימי הביניים|בימיימי הביניים המקדמיםהמוקדמים]] הייתה [[המרת דת]]ו של [[כלוביס הראשון|כלוביס]], מלך הפרנקים, [[פגניות|מהדת הפגאנית]] [[נצרות קתולית|לנצרות הקתולית]]. גרגוריוס מביא [[אנקדוטה]] מעניינת על אופיו ה"נוצרי" כביכול של כלוביס טרם התנצרותו, ואת הסיבות אשר הביאו להתנצרותו, וקבלתו את [[ישו]] [[אלוהים|כאל]].
 
===סיפור האגרטל מ[[סואסון]]===
שורה 34:
בספרו השני (פרקים 29-31), גרגוריוס מתאר בהרחבה את הסיבות לקבלתו של כלוביס את [[נצרות קתולית|הנצרות הקתולית]], וכן את [[טבילה לנצרות|טקס הטבילה עצמו]]:
 
{{ציטוט|תוכן='''פרק 29''': "המלכה כלוטילדה ילדה למלך בן בכור. היא ביקשה להטביל את בנה, והאיצה בעקשנות בכלוביס להתיר זאת, באומרה: "האלים שאתה עובד להם אינם אלה הבל. אין בכוחם להושיע את עצמם, לא כל שכן אחרים. הרי הם מפוסלים באבן, בעת ובמתכת. השמות שנתת להם הם שמות בני אדם ולא אלוהים [...]"
 
'''פרק 30''': המלכה לא חדלה להטיף לו [לכלוביס] שיכיר באל האמת וינטוש את האלילים, אך בשום אופן לא יכלה להעבירו לאמונה הזאת, עד אשר פרצה מלחמה ב[[אלמנים]], ובמהלכה נאלץ להודות, מחמת ההכרח, במה שתחילה מיאן לעשות. והיה בהתנגש הצבאות בקרב, נהרגו רבים מכל אחד מהם, וצבאו של כלוביס היה עד מהרה קרוב להכחדה. כיוון שראה את המתרחש, נשא המלך את עיניו השמימה ואמר בלב מלא חרטה והוא נרגש עד דמעות:
שורה 46:
הדבר הובא לידיעתו של הבישוף, אשר מלא שמחה ציווה להכין את אגן הטבילה. הכיכרות הוצלו בחופות צבעוניות, הכנסיות קושטו במסכים לבנים, הוכן אגן הטבילה, הופצו ניחוחות בשמים, הודלקו נרות שעווה מפיחי ריח נעים, וכל היכל הטבילה התמלא ניחוח שמימי. אלוהים מעניק במידה כזו את חסדו לנוכחים, עד כי סברו כי נישאים הם על גלי הריח לגן העדן.
 
[...] כך, לאחר שהכיר המלך באל הכל יכול שבשילוש, נטבל בשם האב הבן ורוח הקודש, ונמשך בשמך המשחה הקדוש בסימן הצלב של כריסטוס[...]"{{הערה|1=Gregorius Turonensis, ''Decem Libri Historiarum'' 1:1, 29-31, pp. 74-77}}}}
 
אירוע זה הפך את המלך כלוביס למלך החזק ב[[אירופה]], שכן מעתה הייתה הכנסייה הקתולית לצידו, והממלכה הפרנקית הייתה לממלכה נוצרית, ולפיכך הייתה לממלכה החזקה ב[[מערב אירופה]].
שורה 54:
* [[האימפריה הפרנקית]]
* [[רמיגיוס הקדוש]]
 
==לקריאה נוספת==
* [[אריך אוארבך]], "סיכאריוס וכראמנסינדוס", בתוך: [[אורה לימור]], [[יצחק חן]], '''ראשיתה של אירופה''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], כרך ב, נספח א, עמ' 329–338 (דיון בסיפורו של גרגוריוס מטור על [[נקמת דם]], המופיע בעמ' 241–246).
 
==קישורים חיצוניים==