|
|
|
==מגבלות על הד'מים==
בפועל הייתה שונות רבה ברמת אכיפת חוזה עומר לאורך ההיסטוריה המוסלמית. שליטים מוסלמים הנהיגו מדיניות שונה בהתאם לצרכיהםלצורכיהם והשקפתם. היו שליטים שהפרו את חוזה עומר לרעה ורדפו באלימות דִ'מים, היו שליטים שאכפו את מגבלות חוזה עומר באדיקות והיו שליטים שהקלו עם הדִ'מים ונמנעו מלאכוף חלק מההגבלות עליהם. ה[[אפליה]] הדתית (אך לא [[גזענות|גזעית]]) העומדת בבסיס הדִ'מי עודדה קבלה הדרגתית של האסלאם על ידי בני החסות באופן של "כיבוש תרבותי זוחל" במסגרת ה[[ג'יהאד|גִ'האד]] (המאבק הדתי המוסלמי). העקרון הפוליטי המנחה של האסלאם בנוגע לאהל הדִ'מה הוא שלאחר [[כיבוש]] טריטוריות שהוגדרו על פי [[חלוקת העולם על פי האסלאם]] כ[[חלוקת העולם על פי האסלאם#דאר אל-חרב|דָארֻ אלְ-חָרְבּ]], התאסלמות של אוכלוסיית השטח הכבוש היא עניין של זמן, משום הכלתה באוכלוסיות מוסלמיות שיקיימו משטר אסלאמי, ולכן אין צורך בהקצאת משאבים רבים לשעבוד או התאסלמות בכפייה.
מעמד הדִ'מי התבלט ב[[ארץ ישראל]] בתקופת השלטון ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]]. כשבעולם המוסלמי יהודים ונוצרים "ירדו כרוכים יחדיו" וזכו להתייחסות משותפת בדין כבני חסות. כמו גם לרוב להתייחסות משותפת בפולמוסים הדתיים.{{הערה|שם=לצרוס|1=[[חוה לצרוס-יפה]], מבוא. בתוך: חוה לצרוס-יפה. 1996. סופרים מוסלמים על יהודים ויהדות; היהודים בקרב שכניהם המוסלמים. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל: ירושלים. עמ' 7-21.}}
|
