יעקב ישראל דה האן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 41:
דה האן העמיד את כישוריו לרשות העדה החרדית. הוא [[תרגום|תרגם]] את תזכיריה ואת תזכירי [[אגודת ישראל]] (שהייתה אז קשורה אליה) ל[[אנגלית]] והושיט לאגודה [[ייעוץ משפטי]]. במשך הזמן הפך למנהל המדיני הרשמי של האגודה, וזאת [[פרו בונו|ללא כל תמורה]]. דה האן היה דמות יוצאת דופן בסביבתו, אירופאי משכיל ומודרני בלב העדה החרדית. דה האן העריץ את רבה של ירושלים [[יוסף חיים זוננפלד]], שבברכתו פעל, ועד מהרה הפך לסמן קיצוני בחוגי החרדים.
 
הוא נאבק במרץ, ובביטויים קשים כנגד ה[[היישוב|יישוב]] הציוני המאורגן, והחשיבם כ"אנשים מסוכנים, שבגלל שאיפותיהם יעוררו את הערבים כנגדנו"{{הערה|דה-האן, ראה '''הקדוש רבי יעקב ישראל דה-האן הי"ד''' - הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל, עורכים: צבי משי-זהב ויהודה משי-זהב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 66.}}, והאשימם בכל תגובות הזעם והתוקפנות של הערבים. הוא השווה את התנהגות הציונים כלפי הערבים להתנהגותם של האנטישמיים כלפי היהודים{{הערה|'''הקדוש רבי יעקב ישראל דה-האן הי"ד''' - הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל, עורכים: צבי משי-זהב ויהודה משי-זהב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 148.}}. הוא ניצל את קשריו הדיפלומטיים והאישיים למטרה זו, עם פרסומים בעיתונות האירופאית הכללית, כגון: ב"[[דיילי אקספרס"]] הלונדוני, ו"[[הנדלסבלאט"]] ההולנדי{{הערה|'''הקדוש רבי יעקב ישראל דה-האן הי"ד''' - הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל, עורכים: צבי משי-זהב ויהודה משי-זהב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 66-64, 316-315.}}. הוא היה במגע מתמיד עם ההנהגה הערבית, ובקשרי ידידות עם האמיר עבדאללה מרבת עמון{{הערה|'''הקדוש רבי יעקב ישראל דה-האן הי"ד''' - הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל, עורכים: צבי משי-זהב ויהודה משי-זהב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 230,157,63.}}. הוא חתר לתוכנית שתהיה מוסכמת על ידי התנועה הערבית בכך שלא תקפח את הזכויות של היהדות החרדית בארץ ישראל ותיתן תנועה חופשית של יהודים בארצות ערב (כולל ארץ ישראל), ובתנאי שהיהודים יוותרו על הדרישה לזכויות מדיניות בארץ ישראל{{הערה|'''הקדוש רבי יעקב ישראל דה-האן הי"ד''' - הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל, עורכים: צבי משי-זהב ויהודה משי-זהב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 152-151.}}. דה האן תקף באופן קבוע את הציונות ואת מנהיגיה. את הרב קוק ואת מנהיגי היהדות הדתית לאומית של [[תנועת המזרחי]] תיאר כפושעים. בשנת [[1923]] ביקר בארץ [[איל הון|איל ההון]] [[מקס איטקן]], הברון הראשון מביוורברוק (Beaverbrook), בעליו של העיתון "[[דיילי אקספרס]]". דה האן נפגש עמו, ובעקבות הפגישה התיר לו הלורד לפרסם את מאמריו ה[[אנטי ציונות|אנטי-ציוניים]] בעיתונו.
 
הוא פתח במסע נגד ה[[מס]]ים ש[[הנציב העליון]] אישר לוועד העיר של יהודי ירושלים לגבותם, ופעל לביטול [[המנדט הבריטי]] על ארץ ישראל. הוא ניהל מאבק עיקש נגד הרב הראשי, הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]], והגיש נגדו תלונות ו[[תביעה (משפט בישראל)|תביעות משפטיות]] תכופות, בניהן תביעה באשמת זיוף תעודה שבגינה נאלץ דה האן לשלם הוצאות בית משפט ושכר טרחת עורכי-דין{{הערה|'''דה האן : הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל''', עורכים שלמה נקדימון, שאול מייזליש, תל אביב 1985, 103-102.}}. במשפט תביעה שהתנהל עם שופט שנחשב בעניו כציוני, הוא הפנה אליו עורף, לעג וקילס, ואף החליף כל פעם את השפה (אנגלית, ערבית ועברית){{הערה|'''הקדוש רבי יעקב ישראל דה-האן הי"ד''' - הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל, עורכים: צבי משי-זהב ויהודה משי-זהב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 296.}}. מתנגדיו האשימוהו גם שפעל על מנת לסכסך בין [[היישוב היהודי]] לבין הערבים.
 
דה האן הרכיב משלחת חרדית בראשות הרב זוננפלד שיצאה ב-[[23 ביוני]] [[1923]] ל[[ירדן|עבר הירדן]], להתייצב בפני ה[[אמיר]] עבדאללה (לימים [[המלך עבדאללה הראשון]] מירדן), ולהיפגש עם אביו של עבדאללה, [[חוסיין בן עלי]], שביקר אז בעבר הירדן. המשלחת הייתה משקל-נגד למשלחת ציונית בראשות הקולונל [[פרדריק קיש]] שיצאה להיפגש עם אנשי [[השושלת ההאשמית]]. הוא השתתף בכל הפגישות והארוחות הרשמיות, כולל לסעוד עם הנציב העליון [[הרברט סמואל]] {{הערה|'''הקדוש רבי יעקב ישראל דה-האן הי"ד''' - הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל, עורכים: צבי משי-זהב ויהודה משי-זהב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 157.}}. משלחתו של דה האן הגישה תזכיר לפיו אגודת ישראל היא גוף עצמאי המייצג יהודים רבים ברחבי העולם ולכן יש לקבל ממנו חוות דעת נפרדות בשאלות העומדות על הפרק. עוד הביע התזכיר רצון בשלום ובשיתוף פעולה בין כל התושבים לבניין הארץ{{הערה|1=התזכיר מופיע בספר "שרשרת הדורות בתקופות הסוערות" ח"ב עמ' 203, ותצלום התזכיר המקורי (בעברית ובערבית) מופיע שם בעמוד 214}}. במעמד זה הוא השיג מהמלך חוסיין סכום נכבד לעניי העדה החרדית{{הערה|'''הקדוש רבי יעקב ישראל דה-האן הי"ד''' - הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל, עורכים: צבי משי-זהב ויהודה משי-זהב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 157.}}.
 
במאי 1923 קיבל מכתב איום על חייו, בו נאמר כי עליו לעזוב את ארץ ישראל עד 24 במאי.