יעקב ישראל דה האן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 58:
 
==תוצאות הרצח והשלכותיו==
רצח דה האן נחשב ל[[רצח פוליטי|רצח הפוליטי]] הראשון בארץ ישראל בעת החדשה, וזעזע את היישוב. בעיתונות פורסמו מאמרי הסתייגות חריפים, אך גם מאמרים שלא שכחו את אופיו ועברו. ה[[פובליציסט]]מיד [[אוריאחרי קיסרי]]מותו, כתבהתפרסם בעתון ב"[[דבר (עיתון)|דברהארץ]]", כשנה וחצי לאחר הרצחכתבה:
{{ציטוט|תוכן=מת מיתה משונה אדם מוזר ותמוה, שעורר את הציבור והכאיב לו במשך חודשים ושנים רצופות, אדם חוטא ואומלל, שכולו היה חידה סתומה, אדם בעל כישרונות מזהירים ורוח אפילה, איש המלחמה והמחתרת, עשוי לבלי חת ומלא נכלי מזימות של חולשה אוכלת במחשך, מקנא לאמונות ולדעות הקדושות בעיני רבים, ומחלל את הקודש על ידי תכסיסים פסולים... ד"ר דה-האן הרבה להרע לחיינו הציבוריים, ופגיעתו היתה בהם רעה ומלאה חתחתים ותקלות, הוא הכניס לחיינו הציבוריים את יסוד ההרס והשטנה והשנאה שאינה יודעת גבול, את המלחמה הקיצונית שאינה בודקת באמצעים ואין עמה אחריות, מתוך עקשנות נלחם מיום ליום ברוב היישוב העברי בארץ ישראל|מקור=גליון כ"ט סיון תרפ"ד. הופיע בספר '''הקדוש רבי יעקב ישראל דה-האן הי"ד''' - הרצח הציוני הראשון בארץ ישראל, עורכים: צבי משי-זהב ויהודה משי-זהב, ירושלים תשמ"ו, עמ' 152-151.}}.
 
ה[[פובליציסט]] [[אורי קיסרי]] כתב ב"[[דבר (עיתון)|דבר]]", כשנה וחצי לאחר הרצח:
{{ציטוט|תוכן=אני לא ראיתי בו מלשין שפל וקטן-נפש, אך אדם עמוק, משורר וחקרן שהרע והטוב משמשים בו בערבוביה, ושלבסוף בעקב חיים שבורים ורצוצים, בעקב ענויי נשמה נרדפת, גבר בו הרע על הטוב. … דה-האן הלשין לשם שמים, כך לפחות האמין הוא. דעתו לא הייתה צלולה ביותר ואין להטיל עליו אחריות רבה על מעשיו|מקור={{דבר|אורי קיסרי|הזכרת נשמות|1926/12/28|00201}} (בחלקו השני של המאמר, המוצג לאחר לחיצה על "בעמוד הבא" שבקצהו השמאלי התחתון)}}
בלט בחריפותו ה[[פובליציסט]] איש [[תנועת העבודה]] [[משה בילינסון]], שכתב: {{ציטוטון|דגל התנועה אל יהיה נכתם, לא בדם נקיים, ולא בדם חייבים, אחרת - תהא תנועתנו בכל רע, כי הדם מושך אחריו דמים. הדם תמיד מתנקם ואם פוסעים פעם בדרך זו, שוב אין יודעים אנה אפשר להגיע}}.