משתמש:ישראל121/ארגז חול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ישראל121 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
ישראל121 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 6:
| תאריך פטירה = [[5 באוגוסט]] [[2013]]
| עמדה = [[רכז]]
| מכללה = [[אוניברסיטת לונג איילנד]] (1948–1949){{ש}}[[אוניברסיטת לואיוויל]] (1950–19511949–1951)
| קבוצות כמאמן = [[אוניברסיטת לונג איילנד]]{{ש}}[[פילדלפיה 76']]
| שנים כמאמן = 1961–1972 {{ש}} 1972–1973
}}
'''רוי רובין''' (ב[[אנגלית]]: '''Roy Rubin'''; [[9 בדצמבר]] [[1925]] - [[5 באוגוסט]] [[2013]]) היה [[כדורסלן]] ו[[מאמן כדורסל]] [[אמריקאי]]-[[יהודי]], שאימן את קבוצת [[פילדלפיה 76']] מ[[ליגת ה-NBA]].
 
==נעורים וקריירת מכללות==
בזמן לימודיו של רובין, שיחק בקבוצות הכדורסל של [[אוניברסיטת לונג איילנד]] ושל [[אוניברסיטת לואיוויל]], בהן למד, כאשר בשנת 1951, העפיל יחד עם קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת לואיוויל, למשחקי הפלייאוף של ליגת המכללות לראשונה בתולדות המכללה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.jewsinsports.org/profile_sport_basketball_ID_186.html|כותרת=|אתר=www.jewsinsports.org|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2021-08-25}}</ref>.
שייס נולד ב[[סירקיוז]] שב[[ניו יורק (מדינה)|מדינת ניו יורק]], וגדל ב[[ג'יימסוויל]] הסמוכה. בין השנים 1977–1981 למד ב[[אוניברסיטת סירקיוז]], ושיחק בקבוצת הכדורסל שלה תחת המאמן [[ג'ים בייהיים]]. לאחר 3 עונות סולידיות כשחקן ספסל, פרץ שייס בעונתו האחרונה כשחקן המוביל של סירקיוז, ורשם ממוצעים של 14.6 נקודות ו-8.4 ריבאונדים למשחק. בסיום אותה עונה נבחר לחמישיית העונה של מחוז Big East.{{הערה|[https://www.sports-reference.com/cbb/players/danny-schayes-1.html סטטיסטיקות המכללות של שייס], באתר sports-reference.com}}
 
== קריירת משחקאימון ==
בקיץ 1977 השתתף במשחקי [[המכביה העשירית]] כשחקן נבחרת הכדורסל של [[ארצות הברית]], וזכה עמה במדליית הזהב. בקבוצה שיתף פעולה עם אביו [[דולף שייס|דולף]], אשר שימש כמאמן הנבחרת האמריקאית, לצדו של [[וילי סימס]]. בקיץ 1981 חזר לשחק במשחקי [[המכביה האחת-עשרה]], בה זכה במדליית זהב נוספת לצדם של סימס ו[[דייוויד בלאט]].{{הערה|[https://www.maccabiusa.com/about/danny-schayes/ דני שייס], באתר maccabiusa.com}}
לאחר שסיים את לימודיו במכללה, פנה רובין לאמן קבוצת הכדורסל של תיכון כריסטופר קולומבוס בשכונת [[הברונקס]] ב[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] במשך תשע עונות. במהלכן הוביל את קבוצתו לזכייה בשש אליפויות. משם המשיך לאמן את קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת לונג איילנד מליגת המכללות במשך 11 שנים.
 
אחרי שנות הזוהר של [[פילדלפיה 76']], שבשיאן לקחה אליפות בשנת [[1967]], בעקבות מספר טריידים כושלים, ובחירות דראפט שהתבררו כשגויות, עזב מאמן הקבוצה [[ג'ק רמזי]] את הקבוצה, ובמקומו הגיע רובין בשנת [[1972]] דרך מודעת דרושים בעיתון. במסיבת העיתונאים שערכה הקבוצה כדי להכריז על מינויו למאמן הקבוצה, הודה הבעלים דאז, אירב קוסלוף, כי מינויו של רובין נעשה בלית ברירה, וכי אינו מרוצה מהבחירה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://thescorecrow.com/2019/12/07/meet-roy-rubin-the-worst-nba-coach-ever/|הכותב=Josh Elias|כותרת=Meet Roy Rubin, The Worst NBA Coach Ever|אתר=The Scorecrow|תאריך=2019-12-07|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2021-08-25}}</ref>.
==קריירת משחק==
ב[[דראפט ה-NBA{{כ}} 1981]] נבחר שייס בבחירה ה-13, על ידי [[יוטה ג'אז]].{{הערה|[https://www.basketball-reference.com/draft/NBA_1981.html רשימת הנבחרים בדראפט 1981], באתר basketball-reference.com}} לאורך העונה וחצי בהן שיחק ביוטה רשם ממוצעים של 9.6 נקודות, 6.6 ריבאונדים ו-2.4 אסיסטים למשחק, בטרם הועבר ל[[דנוור נאגטס]] במטרה לפנות דקות משחק ל[[רוקי (ספורט)|רוקי]] המבטיח [[מארק איטון]].
 
על אף שנחשב למאמן בעל טכניקת הגנה טובה בתקופתו כמאמן במכללות, לא הצליח רובין להביא את כישרונו בהגנה לידי ביטוי בשיטת המשחק בליגה, ועד מהרה הפך לכישלון מהדהד כאשר הוביל את קבוצתו להפסד ב-15 המשחקים הראשונים של העונה.
בכל 8 עונותיו עם הנאגטס השתתפה הקבוצה ב[[פלייאוף ה-NBA]], ובעונת {{בספורט|NBA|1984|1985}} אף העפילה לגמר האזור המערבי, בו הפסידה מול האלופה שבדרך [[לוס אנג'לס לייקרס]]. בעונת {{בספורט|NBA|1987|1988}} העמיד שיאי קריירה של 13.9 נקודות ו-8.2 ריבאונדים למשחק, ובפלייאוף 1988 המשיך להצטיין עם 16.4 נקודות ו-7.2 ריבאונדים למשחק. ב-4 בפברואר 1989 קלע שיא קריירה של 37 נקודות בניצחון קבוצתו מול [[יוטה ג'אז]].{{הערה|[https://www.basketball-reference.com/boxscores/198902040DEN.html סטטיסטיקות המשחק בין הנאגטס לג'אז], באתר basketball-reference.com}}
 
במהלך העונה התגלעו מחלוקות רבות בין רובין לשחקני הקבוצה, שטענו עליו בין היתר שאינו יודע את חוקי המשחק, שאינו יודע לאמן, ושאינו אומר דבר במהלך הדרכות המאמן במחצית ובפסק הזמן.
באוגוסט 1990 הועבר בטרייד ל[[מילווקי באקס]], בתמורה ל[[טרי מילס]].{{הערה|[https://www.upi.com/Archives/1990/08/01/Bucks-acquire-Schayes-Brickowski-for-Mills-Pressey/5766649483200/ מילווקי מצרפת את מילס ובריקובסקי], באתר upi.com,{{כ}} 1 באוגוסט 1990}} מאז מעברו למילווקי ועד לסיום הקריירה בקיץ 1999 שימש בעיקר כשחקן ספסל, עבור הבאקס, הלייקרס, ה[[פיניקס סאנס|סאנס]], ה[[מיאמי היט|היט]] וה[[אורלנדו מג'יק|מג'יק]].{{הערה|שם=סטט}}{{הערה|[https://www.greatersyracusesportshalloffame.com/dan-schayes דני שייס], באתר היכל התהילה של הכדורסל בסירקיוז}} בעת פרישתו, בגיל 40, היה השחקן השמיני הכי מבוגר בתולדות ה-NBA.
 
לאחר רצף ההפסדים, ניצחה פילדלפיה 76' את [[בוסטון סלטיקס]], אלופת הליגה של השנה החולפת, ובלהט החגיגות שבר רובין את רגלו.
 
באמצע העונה, לאחר שהציג מאזן של 47 הפסדים מול 4 ניצחונות בלבד, המאזן הגרוע בתולדות הליגה עד אז, פוטר רובין מהקבוצה, והוחלף על ידי שחקן הקבוצה [[קווין לוגרי]] שאימן אותה עד לסוף העונה. בעקבות כך נהוג לכנות אותו כ"מאמן הגרוע בתולדות [[ליגת ה-NBA]]"<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.slamonline.com/nba/roy-rubin-philadelphia-76ers/|כותרת=Simply the Worst|אתר=SLAM|תאריך=2014-05-15|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2021-08-26}}</ref>.
 
 
הוא היה ידוע כגאון הגנתי, ואף כתב ספר על משחק הגנה. [3] הוא היה המנהל והמאמן האתלטי באוניברסיטת לונג איילנד (LIU), וחיבר שיא של 174–94 בעשר עשר עונות. [4]
 
== חיים פרטיים ==
רובין היה נשוי למרשה.
 
לאחר פרישתו מאימון, עבר רובין לגור ב[[מיאמי]], והשתתף בכתיבת מחזה ב[[תיאטראות ברודוויי]]. לאחר הצגה אחת, ירד המחזה מהבמות, עקב ביקורות שליליות<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.jewornotjew.com/profile.jsp?ID=2824|כותרת=Jew or Not Jew: Roy Rubin|אתר=www.jewornotjew.com|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2021-08-25}}</ref>.
 
לאחר מכן ניהל סניף של רשת פנקייקים, ובגיל 87 נפטר רובין מ[[מחלת הסרטן]].
 
== סטטיסטיקות הקריירה ==