הבדלים בין גרסאות בדף "אלכסנדרה קולונטאי"

קרנסקי לא היה מנשביק כמובן
(קרנסקי לא היה מנשביק כמובן)
 
עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] עזבה קולונטאי את גרמניה בשל התנגדותה לעמדת הסוציאל-דמוקרטים הגרמנים שתמכו במלחמה. היא התנגדה בתוקף למלחמה והתבטאה נגדה בפומבי. היא עברה ל[[דנמרק]] שם נתברר לה כי גם הסוציאל-דמוקרטים הדנים תומכים במלחמה. שוב נדדה והפעם ל[[שוודיה]] וניסתה להביע שם את התנגדותה למלחמה בעל פה ובכתב, בשל פעילותה זאת נכלאה לזמן מה והמשיכה דרכה ל[[נורווגיה]], מקום בו גילתה תנועה סוציאליסטית התומכת בדעותיה.
 
בשנת [[1915]] עזבה את המפלגה המנשביקית והצטרפה ממקום גלותה למפלגה הבולשביקית שבהנהגת לנין. באותה שנה הוזמנה על ידי [[המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה]] {{אנ|Socialist Party of America}} למסע הרצאות ב[[ארצות הברית]]. היא הצטרפה למערכת השבועון המהפכני Новый мир ("שלום חדש"), שהופיע ב[[ניו יורק]]. שאר חברחברי המערכת היו [[לאון טרוצקי|לב טרוצקי]] ו[[ניקולאי בוכארין]]. כשהתחוללה [[המהפכה הרוסית (1917)|המהפכה הרוסית]] ב-[[1917]] שבה אלכסנדרה קולונטאי לרוסיה.
 
==לאחר המהפכה==
עם שובה לרוסיה הייתה קולונטאי ל[[תעמולה|תועמלנית]] נלהבת של הבולשביקים. לאחר [[מהפכת אוקטובר]], בה גברו הבולשביקים על המנשביקיםה[[המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית|סוציאל-רבולוציונרים]] שבהנהגת [[אלכסנדר קרנסקי]] ועל המנשביקים, נבחרה ל[[סובייט פטרוגרד]], שהיה ה[[סובייט]] – המועצה המהפכנית, של פטרוגרד (כפי שנקראה אז הבירה סנקט פטרבורג), ובהמשך נתמנתה ל[[קומיסר]] העם לרווחה סוציאלית. בתפקידה זה הייתה לאשה הבכירה ביותר בממשל הסובייטי. בשנת [[1919]] יסדה את המחלקה לענייני נשים בוועד העליון של ה[[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|מפלגה הקומוניסטית]].
המחלקה פעלה לשיפור תנאי החיים של הנשים בברית המועצות, לביעור הבערות בקרב הנשים ולהדרכתן בקשר לחוקים החדשים שנחקקו לאחר המהפכה בדבר נישואים, חינוך ותעסוקה. השקפתה על אורח החיים בברית המועצות שלאחר המהפכה לא הייתה רק כלכלית או פוליטית, אלא דגלה בהפיכה מוחלטת של חיי המשפחה המקובלים וצידדה בהנהגת "[[אהבה חופשית]]" {{אנ|Free love}}.
 
==קולונטאי ופאבל דיבנקו==
[[קובץ:Дибенки_Павло_Олександра_2.jpg|left|200px|ממוזער|אלכסנדרה ופאבל]]
בשנת 1917 נישאה קולונטאי לבעלה השני, [[פאבל דיבנקו]], מהפכן יליד [[1889]]. בתחילת דרכו היה דיבנקו מלח פשוט, אך בהמשך הפך למנהיג המרד שפרץ ב[[הצי הבלטי|צי הבלטי]]. הוא נתמנה למשרת הקומיסרה[[קומיסר]] הראשון של [[הצי הסובייטי]], שנקרא אז "הצי האדום של הפועלים והאיכרים".
 
בשנות העשרים היו קולונטאי ודיבנקו דמויות נערצות על ידי הדור הצעיר המהפכני. דיבנקו, בעל החזות המרשימה, בשל גובה קומתו וזקנו השחור, היה בעל מזג סוער. נישואי השניים עלו לבסוף על שרטון ונסתיימו בשנת [[1922]] בגירושים. ב-1923 יצאה קולונטאי לשליחותה הדיפלומטית הראשונה לחו"ל ובלבד להתרחק מדיבנקו, ואילו דיבנקו בעקבות הפרידה ניסה להתאבד. לימים נישא פעמיים נוספות.
 
בשנת [[1921]] פרץ [[מרד קרונשטאדט]], כאשר מלחי ה[[הצי הבלטי|צי הבלטי]], שבסיסם היה בעיר [[קרונשטאדט]] שלחופי [[הים הבלטי]], באו בשורת תביעות פוליטיות וכלכליות, בשל ההבדלים שבין הבטחותיה המקוריות של המפלגה הקומוניסטית לבין האופן שבו הוגשמו מאז המהפכה. אף שהמלחים היו בעד המדינה הבולשביקית, [[לנין]] ו[[טרוצקי]] נהגו בהם כאויבים ושלחו נגדם את [[הצבא האדום]]. על הקרב נגד המורדים פיקד המרשל [[מיכאיל טוכאצ'בסקי]] כשלצידו פאבל דיבנקו. שנים לאחר מכן, בשנת [[1937]], בימי [[הטיהורים הגדולים]] שערך סטלין, הואשם טוּכאצֶ'בסקי בארגון "קונספירציה צבאית-טרוצקיסטית" ובריגול לטובת [[גרמניה הנאצית]], נשפט במשפט חשאי והוצא להורג. אחד משופטיו היה חברו לשעבר פאבל דיבנקו. לא חלפה אלא שנה וגם דיבנקו נאסר והוצא להורג. שמו טוהר רק בשנת [[1964]], בתקופת שלטונו של [[ניקיטה חרושצ'וב]].
 
==דיפלומטית==
בשנת [[1923]] נתמנתה ל[[שגריר]]ת ברית המועצות ב[[נורווגיה]] וכך הייתה לאשה הראשונה בתקופה המודרנית שכיהנה כשגרירה. בשנים [[1926]]–[[1927]] שימשה כשגרירה ב[[מקסיקו]]. לאחר מכן שבה לשמש כשגרירה בנורווגיה ובשנת [[1930]] נתמנתה כשגרירה ב[[שוודיה]]. במקביל שימשה גם כחברת הנציגות של ברית המועצות ב[[חבר הלאומים]].
 
לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון בגרמניהב[[גרמניה]], אחד האתגרים המרכזיים שעמדו בפני השגרירה היה לנטרל את השפעתה של גרמניה הנאצית ב[[סקנדינביה]]. כאשר ברית המועצות תקפה את פינלנד ב-[[30 בנובמבר]] [[1939]] ופתחה ב[[מלחמת החורף]], הפעילה השגרירה את השפעתה כדי ששוודיה תשאר [[מדינה נייטרלית|נייטרלית]] בסכסוך זה.
 
הצבא הפיני, שהיה נחות במספרו לעומת הצבא הסובייטי, גילה התנגדות שהפתיעה את הסובייטים והסבה להם אבדות ניכרות. פינלנד החזיקה מעמד עד חודש מרץ 1940 וברית המועצות נאלצה לקיים עימה שיחות שלום. אלכסנדרה קולונטאי הייתה נציגה בשיחות שבסופן נחתם הסכם שלום בין המדינות, אשר חייב את פינלנד לוותר על כעשירית משטחה ועל כחמישית מהיכולת התעשייתית שלה ולמסרן לברית המועצות בתמורה להפסקת הלחימה.
1,031

עריכות