הבדלים בין גרסאות בדף "סונאטה לפסנתר מס' 14 של בטהובן"

אין תקציר עריכה
(התוספת נמחקה. לא ייתכן לכנותה "סימפוניה שוברת אצבעות" משום שהיא סונאטה ולא סימפוניה.)
'''סונאטה לפסנתר מס' 14, אופוס 27 מס' 2''', ידועההידועה גם כ'''סונאטת אור ירח''' (ב[[גרמנית]]: '''Mondscheinsonate'''), אשר בטהובן כינה גם '''Quasi una fantasia''' ("כמעט פנטזיה" ב[[איטלקית]]), היא יצירה ל[[פסנתר]] מאת [[לודוויג ואן בטהובן]]. היא נכתבה בשנת [[1801]], והוקדשה לתלמידתו בת ה-17, הרוזנתה[[רוזן|רוזנת]] ג'ולייטה גוויצ'ארדי (Giulietta Guicciardi). כחמש שנים לאחר פטירתו של בטהובן האזין המבקר המוזיקלי לודוויג רלסטאב (Ludwig Rellstab) ליצירה וציין שהיא מזכירה לו את זוהר הירח על פני [[אגם לוצרן]], ומכאן כינויה.
 
זוהי אחת מיצירותיו הידועות והפופולריות של בטהובן בפרט וב[[מוזיקה קלאסית|מוזיקה הקלאסית]] בכלל, ולעיתים תכופות מנגנים אותה ואף משמיעים אותה רבות ב[[סרט קולנוע|סרטים]].
#Presto agitato
 
מבנה '''הפרק הראשון''' שנוי במחלוקת. יש הגורסים כי מדובר ב[[צורת סונאטה]] חריגה, ויש הטוענים כי מדובר פשוט בצורה חופשית. המנגינה מנוגנת בעיקר ביד ימין (אותה כינה [[הקטור ברליוז]] "קינה") כנגד מקצב [[טריולה|טריולות]] איטי. חלק זה עשה רושם גדול על מאזינים רבים, והפרק מוכר מאוד ומזוהה עם המוזיקה של בטהובן, ולעיתים אף עם ה[[מוזיקה קלאסית|מוזיקה הקלאסית]] בכללה. לדוגמה, ברליוז כתב שזוהי "אחת מהפואמות שהשפה האנושית אינה יודעת להעריך." היצירה הייתה פופולרית מאוד בימיו של בטהובן, על אף ייאושו של המלחין ממנה, שכתב: "מן הסתם כתבתי דברים טובים יותר."
 
'''הפרק השני''', [[מינואט]] ו[[טריו (צורה מוזיקלית)|טריו]] שגרתיים יחסית, מהווה רגע של רוגע, כתוב ב[[רה|רה במול]] [[סולם מז'ורי|מז'ור]]. ה[[סולם (מוזיקה)|סולם]] הזה [[אנהרמוניה|אנהרמוני]] לדו דיאז מז'ור, ומהווה את ה[[טוניקה]] המז'ורית ליצירה, הכתובה בדו דיאז [[סולם מינורי|מינור]]. הצליל המשונה מעט של שמונה התיבות הראשונות הוא התוצאה של המינואט שמתחיל בסולם ה"לא נכון", בלה במול מז'ור הוא ה[[דומיננטה]] של רה במול. המוזיקה מתיישבת אל תוך רה במול רק במשפט השני, תיבות 5–8.
 
'''הפרק האחרון''' והסוער, Presto agitato, הכתוב בצורת הסונאטה, הוא בעל הכובד הגדול מבין השלושה, ומשקף את ההתנסות של בטהובן (המוצגת גם בסונאטה האחות לה, אופוס 27 מס' 1 ומאוחר יותר באופוס 101) בהצבתו של החלק החשוב ביותר של הסונאטה אחרון. הפרק כולל [[ארפג'יואיםו|ארפג'ואים]] מהירים ותווים בדגשי [[ספורצנדו]]. ביצוע הפרק דורש נגינה מיומנת וראוותנית. על הפרק האחרון, כתב [[צ'ארלס רוזן]]: "[זהו] חסר הרֶסֶן ביותר בהצגת רגשות. אפילו כיום, מאתיים שנה מאוחר יותר, הפראיות שלו מדהימה.". ה[[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]] המוזיקלית בפרק השלישי היא למעשה [[דינמיקה (מוזיקה)|פיאנו]]. נראה שהשימוש המרובה של בטהובן בספורצנדו, יחד עם מספר מעברי [[דינמיקה (מוזיקה)|פורטיסימו]], יוצרים תחושה של צליל עוצמתי ביותר למרות הדינמיקה המוחלשת.
 
== ראו גם ==