בקרת שעתוק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 43:
שלוש מערכות אלו פועלים יחד כדי להגיב לאותות מהתא ולשנות את תוכנית השעתוק בהתאם.
בניגוד לשעתוק חיידקי, ברירת המחדל של שעתוק איקריוטי הוא מצב שאינו פעיל, ונדרשת התערבות של גורמים שונים כדי ליצור תעתיק RNA. ההבדל בברירת המחדל נובע בעיקר מהצורך לדחוס את ה-DNA בתוך [[גרעין התא]], באמצעות ליפופו על גבי [[היסטון|היסטונים]]. DNA הארוז כך אינו נגיש לחלבונים השונים, ואם [[קדם]] מלופף סביב היסטון נדרשת התערבותם של גורמים שונים כדי לחשוף את ה-DNA. לכן [[עיצוב כרומטין|ארגון הכרומטין]] מהווה בקרת שעתוק. בדומה לגורם סיגמא בחיידקים, גורמי השעתוק הכלליים נדרשים באיקריוטים לשעתוק. תפקידם של גורמים אלו לייצב את הקשרים, לפתוח את הגדיל הכפול של ה-DNA כדי לאפשר גישה ל-RNA פולימראז לתבנית השעתוק, ולרוב לגורמים אלו אין העדפה לרצף DNA מסוים. חלק גדול מ[[בקרת גנים]] מתווך באמצעות גורמי שעתוק שמגייסים או מעכבים את הקישור של מנגנון השעתוק הכללי או הפולימראז. גורמי השעתוק יכולים לפעול באמצעות מרכיבי הליבה של הקדם, או באמצעות [[מעצם|מעצמים]] מרוחקים.
אחרי ש-RNA פולימראז נקשר לתבנית ה-DNA, לעיתים קרובות נדרש סיוע של חלסונים נוספים כדי לעזוב את הקומפלקס היציב בקדם ולעבור לשלב התארכות תעתיק ה-RNA. תהליך זה נקרא בריחת קדם, והוא יכול לעבור בקרה כדי להאיץ או להאט את השעתוק. באופן דומה, חלבונים וגורמים נוספים יכולים ליצור קשרים עם קומפלקס ההתארכות ולווסת את קצב התקדמות הפולימראז על גבי ה-DNA.
| |||