אדריאנוס הראשון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 27:
'''אדריאנוס הראשון''' ([[לטינית]]: '''Hadrianus I''') היה [[אפיפיור]] מ-[[1 בפברואר]] [[772]] עד יום מותו ב-[[25 בדצמבר]] [[795]]. הוא היה בן למשפחת [[אצולה]] [[רומא]]ית ([[משפחת קולונה|קולונה]] מ[[טוסקולום]]), ושם אביו היה תאודור. יותר מכך לא ידוע על חייו שלפני האפיפיורות.
זמן קצר לאחר כניסתו של אדריאנוס לתפקיד, פלש דסידריוס מלך ה[[לומברדים]] לשטח [[מדינת האפיפיור]], ואדריאנוס נאלץ לבקש את עזרתו של [[קרל הגדול]] מלך ה[[פרנקים]], שהגיע לסייע בראש צבא גדול. קרל כיתר את כוחותיו של דסידריוס וצר על [[עיר בירה|עיר הבירה]] הלומברדית, [[פאביה]]. ב-[[774]] הכניע את העיר, הגלה את המלך ל[[מנזר]] ב[[צרפת]] ונטל לעצמו את התואר "מלך הלומברדים". קרל הגדול אישר את [[מתת פפין]] והעניק ל[[מדינת האפיפיור]] את [[האקסארכיה של רוונה]], שכללה את הפנטאפוליס ("חמש ערים" ברצועת החוף של [[הים האדריאטי]] בין [[רימיני]] ל[[אנקונה]]). אדריאנוס חגג את המאורע בהטבעת [[מטבע]]ות על שמו ובהתאם למגמת ההתנתקות מ[[האימפריה הביזנטית]] ששלטה אז במערב אירופה, לא חתם עוד על מסמכיו במניין השנים של שנות שלטון הקיסר המזרחי, אלא של קרל הגדול. כמו כן, בנה אדריאנוס אחוזה מפוארת בצפון [[ויי]], שממנה הנהיג את דוכסות רומא, והיא נקראה Domusculta Capracorum. האחוזה מתוארת ב[[ליבר פונטיפיקליס]], אך שרידיה נמצאו רק ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]].
בתחרות שהתנהלה כל העת בין קרל הגדול לבין האימפריה הביזנטית ולבין [[דוכסות]] [[בנוונטו]] הלומברדית, נותר אדריאנוס בעל ברית נאמן לקרל, למרות חילוקי הדעות בנושא הסגידה ל[[איקונין]] שהיו ביניהם. אדריאנוס תמך בגישתה של הכנסייה המזרחית להתיר את האיקונין, ואף הביע את דעתו בעניין באמצעות נציגיו ב[[ועידת ניקיאה השנייה]] ב-[[787]].
| |||