הבדלים בין גרסאות בדף "בר מצווה"

נוספו 5,729 בתים ,  לפני חודש
הרחבה לפי הטקסט של אלמוג שמופיע בקישורים החיצוניים
(←‏קישורים חיצוניים: הוספת קישור חיצוני)
(הרחבה לפי הטקסט של אלמוג שמופיע בקישורים החיצוניים)
{{להשלים|חסר מקומו בקרב הציבור החילוני|נושא=יהדות|כל הערך=כן}}
[[קובץ:Bar_mitzva22.jpg|שמאל|ממוזער|תהלוכת בר מצווה בדרך לכותל המערבי|250px]]
[[קובץ:Bar mitzvah west wall.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בר מצווה ב[[הכותל המערבי|כותל המערבי]]]]
 
לפני גיל 13 נחשב הנער כ[[קטן (הלכה)|קטן]] שפטור מן המצוות, אולם מגיל חינוך (כיום דעת הרבנים גיל 6–7) חיוב המצוות שלו הוטל על הוריו מ[[חינוך (הלכה)|דין חינוך]] מדברי חכמים.
 
== היסטוריה ==
עד ל[[תקופת הראשונים]] הוכנסו ילדים וילדות יהודים לעול המצוות בהדרגה, בהתאם ליכולתם הגופנית וההכרתית לקיימן. אפילו הנחת תפילין נחשבה למצווה המתאימה לילדים קטנים, ובתנאי שהם מסוגלים לשמור עליהם כראוי. ניתן למצוא בספרות ההלכתית מקורות רעיוניים והלכתיים כאחת המאזכרים את הגילאים שתיים-עשרה ושלוש-עשרה. עם זאת, בימי בית שני ובימי חז"ל לא נלוותה לגיל המצוות חגיגה טקסית.
 
המנהג לציין את גיל שלוש-עשרה בעלייה לתורה בבית-הכנסת, נקבע ככל הנראה ב[[המאה ה-8|מאה השמינית]] לספירה ב[[בבל]] ב[[גאונים|תקופת הגאונים]]. כאשר לאירופה הוא הגיע ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]]. במאה ה-13, בעיר [[וורמס|וורמייזא]] שבגרמניה, נזכרת לראשונה קיומה של חגיגה לציון הגיעו של בן לגיל מצוות. חגיגה זו התבטאה ב"מלבושים חדשים" ובסעודת שבת בין הערביים.
 
בשלהי ימי הביניים התפשט מנהג הסעודה והתמסד, תחילה בקהילות אשכנז ומאוחר יותר גם באיטליה ובארצות המזרח. מהמאה ה-16 בפולין השתמר בכתבי [[שלמה לוריא]], תיאור אירוע בר-מצווה מלווה בחגיגה, בסעודת מצווה רשמית ובדרשה, בנוסף לעלייה לתורה.
 
במרוצת הדורות אימצו לעצמן קהילות רבות דרכים ומנהגים משלהן, לחגוג את בר-המצווה:
 
* בקהילות הספרדים נהגו להרגיל את הנער בקיום מצוות הנחת תפילין כבר בגיל שתיים-עשרה.
* בקהילות האשכנזים מתחילים בהנחת תפילין כחודש לפני בר-המצווה.
* יהודי צפון-אפריקה נהגו [[ספר (מקצוע)|לספר]] (מלשון תספורת) את הנער, ביום חמישי שלפני העלייה לתורה. כמו כן, נהגו ללוות את הנער לבית-הכנסת בשירה וריקודים ולהמטיר עליו אגוזים וסוכריות. בבוקר העלייה לתורה יצקה האם מים על ידי בנה, וזה מצידו ביקש שתמחל לו על כל מה שפגע בה במשך חייו.
* יהודי תימן נהגו להשקות את הנער בעראק (משקה אלכוהולי חריף) במהלך החגיגות, כסימן להצטרפותו לחברה הבוגרת.
 
==טקס בר המצווה==
=== הנחת התפילין ===
החלק הראשון של הטקס כולל [[הנחת תפילין]], והוא נעשה ב[[יום חול]], זמן מה לפני בר המצווה (תלוי בעדה, ובחלק מהקהילות רק בבוקר שאחרי שהנער בן 13). במסגרת טקס זה מניח הנער את ה[[תפילין]]. הוא מחויב להניחן מדין תורה החל מיום ההולדת שלו של גיל 13 והלאה, ומתחיל לפני כדי להתרגל בהלכות תפילין כגון שאסור להחזיקן ברצועותיהן. ישנן קהילות שאינן מציינות את הנחת התפילין בתור טקס.
 
על-פי נתוני [[הקרן למורשת הכותל המערבי]], נערכים ב[[רחבת הכותל המערבי]] כ-5000 טקסי הנחת תפילין ועלייה לתורה בשנה.
 
=== עליה לתורה באמצע השבוע ===
 
דעות אחרות אומרות שזמן בר המצווה הוא בשעת הלידה ביום ההולדת.{{הערה|[[שאילתות דרב אחא]] [[פרשת בחוקותי]], [[ריטב"א]] נדה מ"ה, ב. ראו עוד [[יום טוב ליפמן הלר|דברי חמודות]] נדה פרק ה' אות ה', ש"ך שם ו[[משנה למלך]] אישות פרק ב' הלכה כ"א.}} לפי שיטה זו, ייתכן שנער בר מצווה יצטרך לאחר את זמן עשיית מצוות לרגע בר המצווה, כמו למשל [[קריאת שמע]].
 
== בר המצווה בחברה החילונית ==
טקס בר-המצווה במתכונתו היהודית-מסורתית, השתמר כמעט ללא שינויים, גם במסורת הציונית שהתפתחה במדינת ישראל. הוא נועד לשמור ולחזק את הזהות היהודית של המשפחה ולהטמיע את ערכיה התרבותיים והאידיאולוגיים של הלאומיות היהודית בלב המתבגרים בישראל.
 
ביישובי [[ההתיישבות העובדת]] הייתה נהוגה שנת בר-מצווה ובת-מצווה ייחודית, בה יוחדה כיתה ז' כולה לכניסתם של הילדים לגיל מצוות. בין השאר, הוטלו על הילדים שלוש-עשרה משימות, כמספר שנותיהם (בקיבוצים, גם הבנות חגגו בגיל שלוש-עשרה), ובמסגרתן נדרשו להוכיח את אחריותם כבוגרים. חלק מן המשימות היו כרוכות בלימוד, מחקר והתנדבות הרלוונטיות גם בעיר וחלק הותאמו לחיי הקיבוץ. כך, לדוגמה, הקיבוצניקים הצעירים עבדו בשעות היום במשק המבוגרים (ברפת, בדיר או בפלחה), נשלחו למשימות בעיר הגדולה (בדואר, במרכז המסחרי או בבנק) ובלילות יצאו לשמירה.
 
רוב החילונים והמסורתיים נוטים לשמר את המרכיב היהודי של הטקס - הנחת תפילין, עלייה לתורה, וקריאת המפטיר וההפטרה בבתי כנסת אורתודוקסים. חלק מן החילונים שלא מרגישים בנוח עם מנהגי הדת האורתודוקסית בוחרים לחגוג בבתי-כנסת רפורמיים או קונסרבטיביים. יש שמוותרים לחלוטין על הטקס בבית-הכנסת ומסתפקים בציון האירוע במסיבה בחוג המשפחה.
 
בר-המצווה הינו אירוע משפחתי ייחודי, חגיגה שבעלי-השמחה שלה הם הילדים וההורים גם יחד. ולכן הטקס מעוצב על-פי הציפיות והערכים של ההורים וחתן השמחה יחדיו.
 
בחלק מן המשפחות נהוג להזמין קרובים וחברים ל[[סעודת מצווה]] לאחר הטקס בבית-הכנסת. יש המגוונים את הארוחה בתוכנית אמנותית, הכוללת ברכות של בני-משפחה וחברים, הרצאה קצרה, שירים וכיוצא באלה. יש משפחות הנוהגות לערוך את סעודת המצווה בביתן. אחרות מקיימות את הסעודה בבית הכנסת. יש משפחות המקיימות את סעודת המצווה ב[[אולם אירועים]].
 
==ראו גם==