יוהאן לודוויג לונד – הבדלי גרסאות

'''יוהאן לודוויג לונד''' (ב[[דנית]]: '''Johan Ludwig Lund''' ;{{כ}}: [[16 באוקטובר]] [[1777]] -– [[3 במרץ]] [[1867]]) היה [[צייר]] [[דנים|דני]], יליד [[קיל]], דוכסות הולשטיין. הוא היה חסיד הרומנטיקהה[[רומנטיקה]], ידוע בציורי ההיסטוריה שלו.

במהירות הוא בא במגע עם האנשים העשירים והחזקים של אותה תקופה, שהייתה להם השפעה מובהקת על התפתחותו האמנותית. הוא לימד ציור באופן פרטי במהלך שנות ההכשרה שלו. הוא קיבל את מדליית הכסף הקטנה של האקדמיה בשנת 1798 ואת מדליית הכסף הגדולה בשנת 1799, אך מעולם לא התחרה על מדליית הזהב.<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://kid.dk/|כותרת=kid.dk – Just another WordPress site|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2021-09-04}}</ref>}}

הוא המשיך לאיטליה בשנת 1802, תחילה לפירנצה ולאחר מכן לרומא, שם התגורר בשנים 1802 עד 18101802–1810. בפירנצה הושפע עמוקות מהאמנות הדתית לפני תקופתו של רפאל. הוא היה חלק מהמושבה הגולה של אמנים ומדענים דנים וגרמנים באיטליה, שכללה את [[פרידריק ברון]], [[וילהלם פון הומבולדט]] ואחרים. בהיותו מוכשר וחברותי, הוא הבטיח לעצמו קשרים חשובים רבים כולל אלה בבית המלוכה הדני.

במהלך אותה תקופה וגם שנים לאחר מכן במהלך שהותו ברומא, הוא התיידד עם הציירים הגרמנים המכונים [[תנועת הנצרתיים]], קבוצת ציירים רומנטיים בראשות [[יוהאן פרידריך אוברבק]] ו[[פטר קורנליוס]]. הוא למד איתם את סגנון הציור האיטלקי המוקדם, שנחשב אז לפרימיטיבי.<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://runeberg.org/dbl/|הכותב=Carl Frederik Bricka|כותרת=Dansk biografisk Lexikon|אתר=runeberg.org|תאריך=1887|שפה=da|תאריך_וידוא=2021-09-04}}</ref>}}

הוא החל להציג בשרלוטבורג בשנת 1812 והציג שם באופן קבוע עד 1861. האקדמיה גם הזמינה אותו להגיש בקשה לחברות והוא התקבל לאקדמיה בשנת [[1814]]. הציור שלו בנושא הנורדי זכה לשבחים, אך הוא לא הוצג בגלריית הציורים הגדולה. אף שקיבל את האישור של האקדמיה להיות חבר, הם עיכבו את המינוי שלו לפרופסורה או לצייר מלכותי. לונד איבד את סבלנותו לעיכובים למינוי מצד האקדמיה, וחזר לרומא שבה התגורר בשנים 1816 עד 18191816–1819 והחליט להתבסס כצייר דתי, וכחבר בתנועת הנצרתיים.

במהלך 42 שנותיו באקדמיה לונד השפיעה רבות על תלמידיו הרבים. הוא עודד אותם ללמוד אמנות נוף הולנדית מהמאה ה -17, שאפשר היה לראות אותה בקופנהגן. גישתו הרומנטית לאמנות זכתה להערכה רבה על ידי קבוצה של ציירי נוף צעירים שהיו צעירים מתלמידיו של אקרסברג. הם נועדו לצייר נופים מעוררים השראה מתיאורי הטבע המדויקים של אקרסברג. מגמה זו הגיעה לשיאה בנופים רחבי היקף בסגנון הרומנטי הלאומני.