הבדלים בין גרסאות בדף "חסידות קרלין"

(←‏דרך החסידות: מה המקור שכך נהג?)
חסידות קרלין הייתה מהחצרות החסידיות הראשונות, ומהראשונות שהעמידו שושלת אדמו"רים. בתחומי המרחב הליטאי היא הייתה החסידות הבולטת והמשפיעה ביותר{{מקור}}. גם במרחב הווהליני היא הייתה בין הבולטות (לצד חצרות [[חסידות צ'רנוביל|צ'רנוביל]]). לפני השואה השפעתה הגיעה עד לפולין, והייתה קיימת אף קהילה של חסידי קרלין ב[[וורשה]]. במהלך השנים החלה החצר לפעול גם ב[[ארץ ישראל]] וב[[ארצות הברית]], וכך לאחר [[השואה]] וה[[קומוניזם]] שהכחידו את החסידות באירופה, הייתה לה תקומה.
 
האדמו"ר הראשון בחסידות היה רבי '''[[אהרן הגדול מקרלין]]''' ([[תצ"ו]] ([[1736]] - [[י"ט בניסן]] [[תקל"ב]] ([[1772]]) מתלמידיו החשובים של [[המגיד ממזריטש]]. בהשפעת דודו ר' מנל'ה התקרב למגיד ממזריטש. בשליחות רבו (שפעל ב[[ווהלין]]), הוא נשלח יחד עם רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] להפיץ את החסידות בליטא. הוא הקים את המרכז החסידי ב[[פולוסיה]]{{קישור שפה|אנגלית|Polesia|פולסיה}} בעיר קרלין (פרבר של [[פינסק]]). רבי אהרן הגדול הצליח בפועלו, והוא קירב רבים לחצר המגיד, בהם מפורסם רבי [[חייקל מאמדור]].
 
לאחר פטירתו בגיל צעיר במיוחד (36), כשהוא משאיר אחריו את בנו הילד אשר, מונה תלמידו רבי '''[[שלמה מקרלין]]''' לממלא מקומו כמנהיג חסידי ליטא (כשבמקביל רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] כיהן כמנהיג חסידי [[בלארוס|רייסין]] ואחריו רבי [[שניאור זלמן מליאדי]]). בתקופתו התעצמה ה[[התנגדות לחסידות|מחלוקת על החסידות]] וחסידי קרלין היו הראשונים להיפגע ממנה בשל קרבתם ל[[וילנה]] משם יצאו החרמות נגד החסידות, ובכתבי המתנגדים וכתבי ההלשנות מכונים כל החסידים בשם "קרלינים". בשנת תקמ"א ([[1781]]) נאלץ רבי שלמה לברוח ל[[לודמיר]] שב[[ווהלין]]. ב[[י"ז בתמוז]] [[ה'תקנ"ב]] ([[1792]]) נורה רבי שלמה מקרלין על ידי [[קוזקים]], וכעבור שישה ימים, ב[[כ"ב בתמוז]], נפטר מפצעיו.
 
לאחר הרצחו מונה כממלא מקומו רבי '''[[אשר מסטולין (הראשון)|אשר מסטולין]]''', בנו של רבי אהרן מקרלין שגדל והתחנך בבית רבי שלמה מקרלין. רבי אשר נסע ל-110 צדיקים בדורו, והיה גם תלמידם של רבי [[ברוך ממז'יבוז']] ו[[המגיד מקוז'ניץ]]. לאחר פטירת רבי שלמה מקרלין הוא החל לכהן כאדמו"ר ב[[ז'לחוב]] שבפוליןשב[[פולין]], בה נישא בשנית לפייגא אלמנת רבי אהרן שותק מז'לחוב. בז'לחוב הוא קיבץ סביבו עדת חסידים, חלקם תלמידי רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]] שכיהן שם לפני כן כרב. בשנת [[תקס"א]] חזר לליטא, לעיירה [[סטולין]] הסמוכה לקרלין שעל שמה הוא נקרא, רבי אשר מסטולין. בשנת [[ה'תק"ע]] ([[1810]]) שב לקרלין. בתקופת הנהגתו גדל מספר החסידים של קרלין. רבי אשר פעל לגיוס כספים עבור החסידים שגרו בארץ ישראל, ועמד בקשר עם רבי [[אברהם מקאליסק]], מראשי [[עליית החסידים]] לארץ ישראל. רבי אשר נפטר ב[[כ"ו בתשרי]] [[ה'תקפ"ז]] ([[1826]]) ונטמן ליד קבר אביו בקרלין.
 
אחריו כיהן בנו רבי '''[[אהרן מקרלין (השני)|אהרן מקרלין]]''' ([[תקס"ב]] [[1802]] - [[י"ז בסיוון]] [[ה'תרל"ב]] ([[1872]]). הוא התמנה לאדמו"ר בגיל 25 שנה. בשנת תרכ"ד עבר מקרלין לסטולין. בתקופתו גדל מאוד מספר החסידים והוא היה נחשב לגדול האדמו"רים באזור ליטא-ווהלין{{הערה|אברהם יעקב פפירנא, "זכרונות", ספר השנה [בעריכת נ' סוקולוב], ווארשא תר"ס, עמ' 71.}}. ספרו "[[בית אהרן]]" הוא ספר יסוד לחסידות קרלין. רבי אהרן ביסס את דרך חסידות קרלין וכן את מנהגי החסידות, והיה בעל הנהגות ייחודיות ומקוריות{{הערה|למשל קביעות שמונה עשרה שיעורי תורה מדי יום בספרים שונים, חידוש אמירת פסוקים ופיוטים בזמנים מיוחדים ועוד.}}. כאביו, פעל למען היישוב בארץ ישראל, ושלח חסידים ארצה. הוא קנה את בית הכנסת של רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] בטבריהב[[טבריה]], ובתקופתו הוקם בית כנסת של חסידי קרלין בירושליםב[[ירושלים]], למרות התנגדות מקומית למהלך. בתקופתו כבר החלו נסיעות חסידים מארץ ישראל לקרלין. הוא מכונה בחסידות האדמו"ר הזקן כיוון שהאריך ימים וכיהן שנים רבות באדמו"רות.
 
לאחר פטירתו מונה בנו רבי '''[[אשר מסטולין (השני)|אשר מסטולין]]''' (השני - מכונה אדמו"ר הצעיר) שכבר בחיי אביו התנהג בגינוני אדמו"רות לצד אביו. הוא לא האריך ימים ונפטר כעבור שנה אחת, ב[[ט"ו באב]] [[ה'תרל"ג]] ([[1873]]), בעיר [[דרוהוביטש]] במגפה שהשתוללה אז בעיר. אשתו הראשונה חיה הייתה בתו של רבי [[מנחם נחום טברסקי (מקארוב)|מנחם נחום טברסקי ממקארוב]], ולאחר שנפטרה בלידתה - נשא לאשה את אחותה שיינה צביה. אחרי כ-14 שנות נישואין שבהן לא ילדה - התגרש ממנה ונשא לאשה את אשתו השלישית, שרה דבורה, בתו של רבי [[אלימלך שפירא מגרודז'יסק]] ואלמנתו של רבי יחיאל יעקב מ[[חסידות קוז'ניץ|קוז'ניץ]].
 
לאחר פטירת רבי אהרן ורבי אשר, הייתה החסידות במשבר. רבי אשר השאיר אחריו את רבי '''[[ישראל פרלוב (אדמו"ר)|ישראל ה"ינוקא" מסטולין]]''' - שהיה בן ארבע וחצי בלבד. למרות גילו הצעיר שמו החסידים את עיניהם בו כמי שנועד להנהיג את החסידות בעקבות הוראת סבו רבי אהרן. כתבי הנשיאות נמסרו לו בטקס ה[[בר מצווה]] שלו, ב[[י' בכסלו]] [[ה'תרמ"ב]] ([[1881]]) על ידי זקני החסידים ובהם היו רבי [[דוד צבי שלמה בידרמן|דוד בידרמן]] מ[[חסידות לעלוב|ללוב]] ורבנים נוספים. בגלל גילו הצעיר נודע בשם 'הינוקא מסטולין'{{הערה|[[ינוקא]] ב[[ארמית]] פירושו המילולי הוא ילד, אך המשמעות ה[[קבלה|קבלית]] היא נשמה גבוהה שהתגלתה בגיל צעיר (כפי שמופיע מספר פעמים ב[[ספר הזוהר]])}}. הינוקא מסטולין כיהן כאדמו"ר במשך 50 שנה. מספר חסידיו הגיע לרבבות. הוא שינה את דרך אבותיו, והחל לנהוג בצניעות והסתר. הוא לא אמר דברי תורה בטיש, היה מתפלל במהירות ובשקט, החליף את לבושו ללבוש מודרני, היה בעל השכלה רחבה, ושלט במספר שפות כמו גם בתחומי עניין נרחבים והיה בעל השכלה מוזיקלית מיוחדת. עם זאת, היה בעל השקפת עולם שמרנית, ואת חסידיו המשיך לחנך בדרך אבותיו. הוא היה מהאדמו"רים והרבנים היחידים באזורו שלא השתתפו ב[[אגודת ישראל]], הוא סירב להתערב בעניינים ציבוריים בדעה שהם גורמים למחלוקות ושקרים. על אף הנהגתו המודרנית וצניעותו, היה נערץ על ידי צדיקי דורו, אף הקנאים שבהם כמו רבי [[חיים אלעזר שפירא]] מ[[חסידות מונקאטש|מונקאטש]], רבי [[שמחה ישכר בער הלברשטאם]] מ[[חסידות שינאווא|צישינוב]] ורבי [[שמחה בונם קאליש]] מ[[חסידות וורקא|אוטובצקאוטבוצק]], כמו גם על ידי רבנים ליטאיים כרבי [[דוד פרידמן (פינסק-קרלין)|דוד פרידמן]] מקרלין ורבי [[יצחק אלחנן ספקטור]]. רבי ישראל נפטר בשהותו לצורכי רפואה בעיירה [[בד{{קישור שפה|אנגלית|Bad Nauheim|באד נוהיים]]}} שב[[גרמניה]] ב[[ראש השנה|יום השני של ראש השנה]] [[ה'תרפ"ב]] ([[1921]]) ונקבר ב[[פרנקפורט]].
 
רבי ישראל הותיר אחריו שישה בנים, שחלקם שימשו כאדמו"רים:
*רבי '''משה''' כיהן כאדמו"ר בעיירה סטולין. בניגוד לאביו, חבר ל[[אגודת ישראל]]. הקים תנועת נוער בשם "תפארת בחורים" וכן ישיבה בסטולין.
*רבי '''[[אברהם אלימלך מקרלין|אברהם אלימלך]]''' כיהן כאדמו"ר בעיירה קרלין. הוא הקים ישיבה ב[[לונינץ]].
*רבי '''[[יוחנן מלוצק|יוחנן]]''' כיהן כאדמו"ר בעיר [[לוצק]] ובעיירה [[טרנובקה]] שב[[ווהלין]].
 
ב[[השואה|שואה]] נספו ארבעה מהאחים: רבי אשר ורבי משה נספו בטבח שנערך ביהודי סטולין בערב [[ראש השנה]]. רבי [[אברהם אלימלך מקרלין]] נרצח, לפי המסורת המקובלת בין החסידים, ב[[י"ד בחשוון]] תש"ג (1942). רבי אהרן נרצח בורשה, ככל הנראה בחודש אב. כמעט כל החסידים האירופאים נרצחו גם הם בשואה, ותקומתה של החסידות הייתה מהחסידים אשר עלו לפני השואה לארץ ישראל ואלה שהיגרו לארצות הברית.
 
==חסידות קרלין בארצות הברית==
חסידות קרלין החלה להתבסס בארצות הברית החל משנת [[ה'תר"ם]] ([[1880]]) לאחר שיהודים רבים נמלטו מה[[הסופות בנגב|פוגרומים והרדיפות ברוסיה]]. בהמשך, עודד רבי ישראל מסטולין את חסידיו לנסוע לארצות הברית באומרו שעתיד היהדות נמצא באמריקה{{מקור}}. בתי כנסת של החסידות הוקמו ב[[לואר איסט סייד]] וב[[בראונסוויל{{קישור שפה|אנגלית|Brownsville, (ברוקלין)Brooklyn|בראונסוויל]]}} שב[[ניו יורק]]. בשנת [[ה'תרפ"ד]] ([[1924]]) היגר לארצות הברית בנו של רבי ישראל, רבי [[יעקב חיים פרלוב]]. הוא הקים בית כנסת נוסף בניו יורק, בו[[ויליאמסבורג (ברוקלין)|ויליאמסבורג]]. בתי כנסת הוקמו גם ב[[שיקגו]] (בשיתוף עם [[חסידות קוברין]]) וב[[דטרויט]]. בתקופה זו מנו חסידי קרלין בארצות הברית מאות חסידים. עקב הקשיים בשמירת הדת בתקופה זו רוב הדור הצעיר עזב את הדת.
 
רבי יעקב חיים נפטר בשנת [[ה'תש"ו]] ללא ילדים. שנתיים לאחר פטירתו הגיע לארצות הברית אחיו [[יוחנן פרלוב|רבי יוחנן]], שהתיישב בוויליאמסבורג ופתח ישיבה ומוסדות חינוך. בסוף ימיו הוא העביר את מרכז החסידות ל[[בורו פארק]]. הוא נפטר בשנת [[ה'תשט"ז]] ([[1955]]).
 
==דרך החסידות==
החסידות מפורסמת בשל המנהג לצעוק בתפילה. מנהג זה היה נפוץ בין חלק מתלמידי המגיד ממזריטש כמו רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]]<ref>{{מקורצ-ספר|שם=חיי מוהר"ן סימן תקצ"ט}}</ref> ואף נתמך על ידי רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] באיגרתו בנושא תפילה.
 
החסידות מדגישה גם את לימוד התורה ואת מידת האמת. אדמו"רי החסידות התנגדו לניסיונות לטפס לדרגות רוחניות גבוהות מדי וללימוד מרובה של ספרי חסידות. בחסידות הייתה התנגדות לדרכה השכלתנית של [[חסידות חב"ד]], והיא חינכה לאמונה פשוטה. החסידות דוגלת בצניעות והימנעות מפרסום של שם החסידות או מהתערבות בענייני ציבור, וזאת על פי צוואתו של רבי ישראל מסטולין. נושא נוסף המודגש בחסידות הוא עניין השמחה. החסידות מפורסמת בשל ניגוני הריקוד העליזים שלה ובכך שב[[טיש]]ים ובאירועים אחרים מוקדש זמן רב לריקודים.
* [https://web.archive.org/web/20100607003503/http://www.tog.co.il/he/Article.aspx?Id=185 חסידות קרלין באתר Tog]
* אברהם אביש שור, [http://www.hebrewbooks.org/42700 לתולדות בתי הכנסת של רבותינו הקוה"ט בקארלין], בתוך [[קובץ בית אהרן וישראל]], גיליון קלו, ניסן-אייר תשס"ח, עמ' קנט-קעו {{PDF}}
* {{בחדרי חרדים|ישראל חבר|'קהי-ה אכסוף' חוזר למקור • להאזנה|23073|3 בינואר 2011}}
* {{דואר היום|יוסף מאיר כהן|אדמו"ר|1925/11/05|00402}} - סקירה על חסידות קרלין בארץ ישראל בשנת [[1925]]
* [[מאיר שמעון גשורי]], '[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=SHAR%2F1952%2F03%2F11&id=Ar00305&sk=E22EC77B ניגוני בית קרלין]', [[שערים]], 11 במרץ 1952, עמ' 3
1,030

עריכות