אלכסנדר הייג – הבדלי גרסאות

ב-[[1960]] סיים ללמוד ב[[האקדמיהמכללת הימיתהמלחמה של צבא ארצות הברית|אקדמיה של הצי]] וב-[[1961]] קיבל תואר שני ב[[יחסים בינלאומיים]] מ[[אוניברסיטת ג'ורג'טאון]]. התזה שלו עסקה בתפקידו של הקצין הצבאי בקביעת המדיניות הלאומית. לאחר מכן היה סגן ראש הסגל המבצעי ב[[הפנטגון|פנטגון]] בין [[1962]] ל-[[1964]] ועוזרו של מזכיר הצבא [[סטיבן איילס]] ב-[[1964]].

תפקידו הבא היה פוליטי - עוזרו הצבאי של [[מזכיר ההגנה]] [[רוברט מקנמארה]], ועל כן לקח חופשה מהצבא כדי לקבל את המינוי. ב-[[1965]] לבש שוב את המדיםמדים וב-[[1966]] קיבל עליו את הפיקוד על גדוד ב[[חילהדיוויזיה הראשונה (ארצות הברית)|דיוויזיית הרגלים רגליםהראשונה]] ב[[מלחמת וייטנאם|וייטנאם]]. באחד הקרבות הביס הגדוד בפיקודו חטיבת וייטקונג{{הערה|1=[[מקס הייסטינגס]], "'''וייטנאם'''", [[הוצאת מודן]], [[[2021]], עמ' 271, "בסוף חודש מרס, כשקולונל אלכסנדר הייג (לימים שר החוץ של ארצות הברית) הביס חטיבה של הווייטקונג".}}. על אומץ ליבו בשדה הקרב, לאחר שמסוקו הופל, קיבל את [[צלב השירות המצוין (ארצות הברית)|צלב השירות המצוין]], העיטור השני בדרגתו של [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית]]. בנוסף עוטר הייג בצלב התעופה המצוין ובמדליית [[לב הארגמן]], הוא קודם לדרגת קולונל ומונה למפקד דיוויזייתחטיבה בדיוויזיית החי"ר הראשונה. ב-[[1967]] שב לארצות הברית ופיקד על רגימנט צוערים ב[[ווסט פוינט]].