דו"ח ליטבק – הבדלי גרסאות

רישומי [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]] מעידים כי במרוצת [[שנות השישים]] עלו ארצה תשעים ושמונה יהודים שנולדו באתיופיה. זאת בנוסף לשישים ותשעה היהודים שעלו ארצה בשנים [[1960]]-[[1948]] ולעולים ספורים לפני [[הקמת מדינת ישראל]].{{הערה|1=הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, [http://cbs.gov.il/shnaton58/st04_04.pdf '''עולים, לפי תקופת עלייה, ארץ לידה וארץ מגורים אחרונה'''] מתוך שנתון סטטיסטי לישראל 2007}} [[פרופסור|פרופ']] [[מיכאל קורינאלדי]] מתאר את שיטות העלייה שנקטו בני ביתא ישראל באותן שנים: {{ציטוט|תוכן=כמו כן, חרף הוראות מוסדות העלייה להימנע מטיפול בעליית בני העדה, הגיעו מדי פעם בפעם בודדים מבני העדה כתיירים לארץ, ולאחר ש[[גיור|נתגיירו]] קיבלו זכויות [[עליהעלייה|עולים]]. במרוצת השנים גבר לחץ בני העדה על ה[[קונסוליה]] הישראלית ב[[אדיס אבבה]] למתן אשרות כניסה לישראל, אך הממסד בארץ, שלא היה מעוניין בעידוד עליית בני העדה, הגיב בקביעת נהלים קונסולריים מחמירים, שלפיהם נדרש, על בקשות [[אשרת ביקור]] של בני העדה, אישור מראש מאת [[משרד הפנים]] בארץ.{{הערה|1=כאן מציין פרופ' קורינאלדי [[תזכיר]] מאת [[שגריר]] ישראל באתיופיה דאז, [[חנן עינור]]. התזכיר מיום [[9 באוגוסט]] [[1971]] ממוען למחלקה הקונסולרית של משרד החוץ ונושאו "נהלים קונסולריים כלפי הפלשים, הצעת שינוי ההוראות שלנו". התזכיר מתועד ב'''מדריך לתעוד נבחר ביחסי ישראל-אתיופיה''' מאת חנן עינור, 1986, עמ' 65}}|מקור=[[מיכאל קורינאלדי]], '''יהדות אתיופיה - זהות ומסורת''', תשמ"ט 1988, עמ'{{הערה|שם=Corinaldi184 }}184}}