חומות ירושלים – הבדלי גרסאות

במהלך [[המאה הראשונה לספירה]] המשיכה ירושלים לגדול כלפי צפון, ושוב התגוררו חלק מתושביה בשכונות מפורזות, כנראה בעלות אופי [[חקלאות|חקלאי]] יותר. בשנות ה-40 של המאה הראשונה נחלץ המלך [[אגריפס הראשון]] להגן על יושבי שכונות אלו, והחל בבניית חומה היקפית ארוכה. הבנייה הופסקה בפקודת הקיסר [[קלאודיוס]], שחשש שביצור ירושלים יפגע ב[[התקופה הרומית בארץ ישראל|שלטון הרומי בארץ ישראל]]. השלמת הבנייה נעשתה בחופזה רק כ-25 שנה לאחר מכן על ידי תושבי ירושלים, במסגרת ההכנות ל[[המרד הגדול|מרד הגדול]]. איכות החומה בעקבות כך הייתה נמוכה בהרבה מהמתוכנן, אף שהיו בה, על פי יוסף בן מתתיהו, כתשעים מגדלי שמירה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר ה', פרק ד', ב}} בסופו של דבר היא לא החזיקה מעמד מול מכונות [[המצור על ירושלים (70)|המצור של הרומאים]].

עקב הדחיפות הרבה, ובשל מקורות המימון המועטים, החליט אלמֻסְתַנְצִר לקצר את החומה, ולהשתיתה כמה שאפשר על שרידי חומות קדומות. מאחר שחומת אאודוקיה בדרום ירושלים חרבה לגמרי, הוחלט להשאיר את עיר דוד והר ציון מחוץ לעיר, כך שהחומה הדרומית תעבור מעתה בתוואי צפוני יותר, בתוך העיר. בפעולה זו חסך אלמֻסְתַנְצִר זמן בנייה וכסף, והקטין את מספר עמדות השמירה שנדרשו לאורך החומה. נקודת התורפה של העיר הייתה החומה הצפונית שניצבה על מישור, ולכן הותקן לאורכה [[חפיר]], שנועד לחסום את הגישה הנוחה של [[איל ניגוח|אילי ניגוח]] אל הביצורים.{{הערה|1=תארוך החפיר הצפוני לתקופה הערבית הקדומה מבוסס על כרוניקות צלבניות מימי [[המצור על ירושלים (1099)|המצור שערכו על ירושלים]], [[דן בהט]], '''אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים''', עמ' 74.}} תוואי החומה, כולל התוואי החדש בדרום העיר, הוא הבסיס לחומת העיר העתיקה של ימינו, ונראה כי נדבכים שונים בבסיסה הם שרידים מהחומה הפאטימית. גם החפיר הצפוני הוסיף לשמש בתקופות הבאות, וניתן עד היום להבחין בו ב[[כיכר צה"ל]] ולאורך החומה הצפונית הנוכחית.