פשיזם באירופה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגית: תו כיווניות מפורש
שורה 13:
אישים בולטים באירופה הזדהו עם הפשיזם, בהם ‏‏[[אוסוואלד מוסלי]], [[חוסה אנטוניו פרימו דה ריברה]], [[קורנליו זליה קודריאנו]], [[חריסטו לוקוב]], [[אלכסנדר צאנקוב]] ו[[סוון אולוב לינדהולם]].
 
התנועות הפשיסטיות השונות לא היו מתואמות בפעילויותיהן לפני מלחמת העולם השנייה, אף כי נעשה ניסיון לאחד את התנועות הפשיסטיות האירופאיות בכנס שנערך בשנת 1934 במונטרהב[[מונטרה]] וקיבל תמיכה ממוסולינימ[[מוסוליני]]. משתתפי הכנס לא הצליחו לגבש אידאולוגיה אחידה לתנועות השונות. אחריו נערכו מספר כנסים נוספים, וגם בהם התגלעו חילוקי דעות רבים בין המשתתפים.
 
הפשיזם האירופי השפיע על תנועות פוליטיות גם מחוץ לאירופה. תנועות פשיסטיות היו פעילות בתחילת המאה ה-20 בשולי הפוליטיקה של [[אמריקה הדרומית]], [[אוסטרליה]] ודרוםו[[דרום אפריקה]], ובאופן דומה פעל [[הלגיון הכסוף של אמריקה]] בארצותב[[ארצות הברית]]. נשיא [[ברזיל]] [[ז'טוליו ורגאס]] ו"[[המדינה החדשה]]" אותה הנהיג הושפעו מתורתו של מוסוליני.
 
לאחר תבוסת גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, הוחלפו הממשלות הפשיסטיות ששלטו במדינות אירופה, למעט ספרד ופורטוגל. ברחבי אירופה השימוש במילה "פשיזם" או נגררותיה לתיאור מפלגות או תנועות פוליטיות נאסר או נחשב לפסול. כמה מפלגות נאו-פשיסטיות קמו באיטליה, גרמניה ובריטניה, אך הן לא הפכו לתנועות המוניות.