בקעת הירדן – הבדלי גרסאות

 

הבקעה צרה וארוכה וגובלת ב[[הערבה|ערבה בדרום]], ב[[הרי אדום]] ו[[הרי מואב]] במזרח שב[[ירדן|ממלכת ירדן]], בהמשך במזרח-ב[[רמת הגולן|גולן]], ב[[בקאע|בקעת הלבנון]] בצפון, ב[[הגליל|גליל]], וב[[יהודה ושומרון]] במערב. [[עמק החולה]] ו[[ארץ כינרות]] הם חלקים צפוניים של בקעת הירדן.

 

בחלק ה[[ירדן|ירדני]] של הבקעה חיים 85,000 תושבים. בחלק שבשליטת ישראל ובניהול הפלסטינים יש כ-65,000 פלסטינים תושבי נפות [[נפת יריחו|יריחו]] ו[[נפת טובאס|טובאס]]{{הערה|[https://www.btselem.org/hebrew/jordan_valley רקע על בקעת הירדן], באתר בצלם, 11 בנובמבר 2017}} כ-20,000 בעיר [[יריחו]]. כמו כן קיימים למעלה מ-25 יישובים קהילתיים בהם מתגוררים כ-15,000 ישראלים, מהם 5,000{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.myesha.org.il/?CategoryID=172&ArticleID=50|כותרת=מועצה אזורית בקעת הירדן|אתר=www.myesha.org.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2017-08-21}}}} ב[[מועצה אזורית בקעת הירדן]] והיתר ב[[עמק בית שאן]] וב[[מועצה אזורית עמק הירדן]].

 

==גאולוגיה==

בקעת הירדן היא חלק מ[[השבר הסורי אפריקני]], [[שבר גאולוגי]] גדול הנמשך מצפון [[סוריה]] עד ל[[זמבזי|נהר זמבזי]] שב[[אפריקה]].

 

באשר לתהליך היווצרות בקע זה חלוקות הדעות. בעבר הייתה מקובלת ההנחה שהבקע נוצר כתוצאה מתנודות טקטוניות אנכיות, אולם קיימת סברה לפיה תנועות אופקיות גרמו להיווצרותו, שכן זהו תפר בין שני [[טקטוניקת הלוחות|לוחות טקטוניים]], ונמצא כי הצד המזרחי של הבקע נע צפונה יחסית לצד המערבי. הוכחה לכך ניתן לראות בעובדה שסוגי הסלעים משני צדי הבקע אינם זהים, לעומת זאת נמצאו שכבות סלע זהות בצד המזרחי במרחק קבוע של 110 ק"מ צפונה לאלו שבצד המערבי. לדוגמה: בצפון בקעת הירדן נובעים מעיינות חמים באזור [[חמאם אל-מליח]] מתוך [[סלעי גיר]] ו[[חוואר]] צהוב מתקופת ה[[יורה (גאולוגיה)|יורה]], והם דומים לגיר ולחוואר שנמצאו באזור [[מג'דל שאמס]] לרגלי [[החרמון]], שנמצא בצד המזרחי של הבקע במרחק 110 ק"מ צפונה משם. לעומת זאת סלעי היורה שנחשפו ב[[נחל יבוק]], בערך מול ואדי מאליח ממזרח לירדן, מורכבים מגיר חול וחרסית ושונים מהגיר הקשה ומהחוואר שבוואדי מאליח ובחרמון. כמו גם ה[[נחושת]] של תמנע, שנמצא כמוה גם בפונון, מזרחית לירדן, במרחק 110 ק"מ צפונה.

 

עקב שינוי [[אקלים]] ותוספת לחות בשלהי הפליסטוקן נוצרה בבקע ימה מלוחה גדולה מ[[הכנרת]] עד [[חצבה]] הנקראת "[[ימת הלשון]]" שבשיאה הגיעה לגובה 180 מ' מתחת לפני הים. בתקופת התייבשותה שהחלה לפני 25,000 שנה, נוצר מישור [[כיכר הירדן]] (ע'ור) שבתוכו התחתר נהר הירדן ויצר את מישור ההצפה שלו הנקרא [[גאון הירדן]] (זור). לפני 15,000 שנה הצטמקה הימה סופית והשאירה אחריה את הכנרת ואת [[ים המלח]].

<div style="text-align: center;">

 

== טופוגרפיה ==

 

ממערב לע'ור מתרוממים המדרונות המזרחיים של הרי השומרון בשיפוע ממוצע של כ-4 מעלות, אולם ישנם קטעי שטח בהם מגיע השיפוע עד 15 ואף 20 מעלות. בגזרה הצפונית קיימות מספר פרצות טופוגרפיות כאשר העמוקה שבהן היא ה[[גראבן]] (פרוזדור טקטוני) של נחל תרצה (ואדי פאריעה) ופרצות נוספות הן ביקעת טמון וואדי מאליח באזור [[מחולה]], ובגבול הצפוני [[נחל בזק]] (ואדי שובש). פרצות אלו מכתיבות את כווני הדרכים מגב ההר לבקע.

הצומח בבקע מחולק לרצועות אורך על פי ההבדלים בסוגי הסלע, האקלים, הגורם האנושי והתבליט של רצועות אלו.

כללית, ככל שהאזור מזרחי יותר, עולה אחוז האלמנטים הסהרו-ערביים ויורד אחוז האלמנטים הים תיכוניים בצמחייה.

===המדרגה העליונה===

במורדות השומרון המזרחיים בהם עובר [[כביש אלון]] והיישובים [[מכורה]] [[גיתית]] ו[[מעלה אפרים]] (בגובה 300–400 מ'), דרומה יותר המדרגה גבוהה יותר ובה נמצאים היישובים [[כוכב השחר (יישוב)|כוכב השחר]] ו[[רימונים]] (660 מ').

 

כמות המשקעים של 150–200 מ"מ והגיר הקשה גורמים לתפוצה רבה של [[רותם המדבר]] וצומח סלעים כמו [[געדה מצויה]] ו[[כתלה חריפה]]. כמו כן מצויים כאן [[קידה שעירה]], [[אוג קוצני]] ו[[קיצנית צפופת עלים]]. בדרום מופיע צומח מדברי כמו [[זוגן השיח]] ו[[ערטל מדברי]] (בסביבות [[נחל פרת]]).

===הבקעה===

המישור שבין גבעות הקירטון לבין ביתרונות החואר. חלק ממנו משמש לחקלאות ולמרעה.

החלק בין נהר הירדן לבין המורדות המזרחיים של יהודה ושומרון נכבש על ידי [[צה"ל]] ב[[מלחמת ששת הימים]], והוקמו בו יישובים חקלאיים על פי "[[תוכנית אלון]]" בהתאם לתפיסה הביטחונית שמיקום היישובים הוא שיסמן [[גבולות בני הגנה]] ושמקומה הגאוגרפי של [[ירושלים]], על מנת שתתפקד כבירה, במרכז הארץ ולא בגבולה המזרחי. [[יגאל אלון]] התווה תוכנית שעל פיה תוקם [[שדרה כפולה]] של יישובים בבקעה: קו יישובים אחד יימתח לאורך כביש הבקעה והאחר לאורך ציר שנקרא על שם תוכניתו "[[כביש אלון]]" במדרונות מזרח השומרון. התוכניוהביאה להקמת יישובים בעלי אופי חקלאי בבקעת הירדן.

 

[[קובץ:HABIKA-HABIKA-monument-2.JPG|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטת הבקעה]]

[[קובץ:Shadmot Mehola.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שדמות מחולה]]

{{להשלים|נושא=ישראל}}

בתקופת השלטון הירדני 1948–1967 יושבו בבקעה עשרות אלפי פליטים פלסטינים. ב-[[1961]] מנתה יריחו 10,441 תושבים, והבקעה כולה 64,000 תושבים, רובם פליטים{{הערה|1=לי כהנר, [[ארנון סופר]], יובל כנען, [http://geo.haifa.ac.il/~ch-strategy/publications/books/yarden/yarden.pdf עתיד בקעת הירדן], [[קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה]], [[אוניברסיטת חיפה]], פברואר 2006}}. במלחמת ששת הימים ברחו עשרות אלפי פלסטינים אל מעבר לנהר הירדן, והבקעה התרוקנה ממרבית תושביה. בין היישובים הפלסטינים בבקעה: [[יריחו]], [[פארעה אל-ג'יפתליק]], [[עקבת ג'בר]], [[עוג'ה א-תחתא]], [[ברדלה]], עין אל-בידה, פסאיל, [[זובידאת]], מרג' נאג'ה, באב אל נקב, [[אל-עקבה]], אבזיק וח'רבת חומסה.

 

== ראו גם ==