נעם חורב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏ביוגרפיה: ויקיזציה
ויקיפדיה אינה כלי לקידום העסקים
שורה 9:
 
==ביוגרפיה==
נעם חורב נולד וגדל ב[[עפולה]], הצעיר משלושת ילדיהם של עמירם ואורה (סמירה). אביו גדל בקיבוץ [[עין כרמל]], ואימו עלתה עם משפחתה מ[[יהדות עיראק|עיראק]] וגדלה ב[[מחנה העולים בפרדס חנה|מעברת פרדס חנה]].{{הערה|שם=פוסט יום המשפחה|{{פוסט פייסבוק|noam.horev|נעם חורב|3829791070410890||פוסט ליום המשפחה|11 בינואר 2021}}.}}. בעקבות לידה שהסתבכה, נולד עם יד ימין משותקת. לאחר טיפולים אינטנסיביים חזרה ידו לתפקד, וזו היד שבה הוא כותב. בגיל 24 עבר ל[[תל אביב]], כשחלומו הגדול ביותר היה לכתוב שירים לאמנים. בתחילת דרכו - היה מחכה לאמנים בסיום הופעות, כדי למסור לידם מחברות שירים שכתב.
 
השיר הראשון שכתב חורב ויצא לאור היה השיר "הוכחה" בביצוע [[מירי מסיקה]] באלבום "חדשות טובות" (2010). באותה השנה, נבחר השיר "[[מילים (שיר)|מילים]]" שכתב ל[[הראל סקעת]] לייצג את ישראל ב[[אירוויזיון 2010]] ב[[אוסלו]], [[נורווגיה]]. שם העפיל השיר לגמר, וגרף את כל שלושת [[פרסי מרסל בזנסון]] באירוויזיון: פרס יוצרי התחרות, פרס העיתונאים ופרס הפרשנים.
שורה 15:
חורב כתב מאז מאות שירים לאמנים מכל גוני הקשת של המוזיקה הישראלית. רבים משיריו זכו להצלחה, כגון: "[[מתנות קטנות]]" ([[רמי קלינשטיין]]), "כשאחר", "היא לא את", "בסוף כל יום" ([[אייל גולן]]), "אישה חרסינה" ([[מירי מסיקה]]), "אהבה למרחקים ארוכים" ([[גלי עטרי]]), "שאריות מעצמי" ([[שיר לוי]]), "סתם שני אנשים" ([[רוני דלומי]]), "הראשונה" ([[משה פרץ]]), "אם תרצי" ([[ליאור נרקיס]]), "כמה עוד דרכים" ([[הראל סקעת]]), "חבר של פעם" ([[ריטה]]) ו"אחותי" ([[שירי מימון]]).
 
בשנת 2011, זכה בשני פרסי אקו"ם -: פרס ע"ש [[אמיתי נאמן]] לעידוד פרסום היצירה למחבר, ופרס אקו"ם להישג השנה לשיר "כשאחר". בשנת 2012, זכה נעם חורב בתואר "המחבר הבכיר" – תואר שניתן ליוצר שכתב הכי הרבה שירים למצעדים השנתיים. באותה השנה נכנס לרשימת המחברים המושמעים ביותר בישראל על פי נתוני אקו"ם יחד עם יוצרים כמו [[אהוד מנור]], [[יענקלה רוטבליט]], [[אביב גפן]], [[עידן רייכל]] ו[[נעמי שמר]].
 
חורב כתב את ספר הילדים "לציונה יש כנף אחת" המבוסס על סיפור לידתו. הספר יצא בשנת 2011. הוא הפך ל[[רב-מכר]], הגיע ל-"מהדורת זהב" (מכירה מעל ל-20,000 עותקים) ועובד להצגת ילדים בתיאטרון "הקיבוץ".
שורה 28:
בספטמבר באותה שנה יצא לאור ספרו השני, אך הראשון למבוגרים, "טיוטה של אושר", שמאגד טקסטים ושירים שכתב במהלך השנים. הספר הפך לרב-מכר תוך ימים ספורים.
 
במרץ [[2020]] בעקבות [[התפרצות נגיף הקורונה בישראל]] כתב את המילים ל"שיר עידוד" בהפקת תיאטרון [[הבימה]].{{הערה|{{יוטיוב|6qrtzUwidVs|התיאטרון הלאומי הבימה|שם=שיר עידוד}}}}.
 
באוגוסט 2020 יצא לאור ספרו השלישי (השני לילדים), "טביעת האצבע של איל".
 
חורב מנחה סדנאות כתיבה ופזמונאות, וכן מרצה על הסיפורים מאחורי השירים שכתב.
 
{{ש}}לאחר שיצא מהארון בגיל 23, עבר לתל אביב. בשנת 2019 נישא ב[[ליסבון]]{{הערה|{{mako|נעם חורב|"לא ככה דמיינו את הרגע המרגש בחיינו"|632ae1d17a29a61027|pride-blogs|10 במאי 2019}}.}} לבן זוגו, חיים יניב{{הערה|{{mako|נעם חורב|החיים עצמם: הצעת נישואין קצת אחרת|efff1599c594861006|pride-blogs|18 בינואר 2019}}}}{{הערה|שם=פוסט יום המשפחה}}.
שורה 77 ⟵ 75:
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:חורב, נעם}}