אמן (טולקין) – הבדלי גרסאות

על פי [[הסילמריליון]], בבריאתב[[בריאת העולם]] ולפני מניין הזמנים, היה העולם כולו, הקרוי ארדה בלשון ה[[עלפים]], שטוח (ולא עגול ככדור) כפי שיצר אותו [[אילובטר]]. הולאר - 14 האליםהולאר הראשיים, והמיאר - רוחות בדרגה פחותה שהיו משרתיהם - ירדו אל העולם על- מנת לעצב אותו כפי שחזו בוב[[מלודיה|מנגינת]] מלכתחילה[[האינולינדלה]], מנגינת בריאת העולם. אז, בעיצומה של המלאכה, הייתה יבשת גדולה מאוד במרכז העולם, - [[הארץ התיכונה]]. דרומית-מזרחית לה הייתה יבשת בשם "הארץ האפילה", ומערבית לה הייתה יבשת קטנה יחסית שעד כה הייתה חסרת חשיבות.

האליםהולאר התיישבו על אי באגם גדול שבמרכז הארץ התיכונה, ושם האי היה [[אלמרן]] (Almaren), "מקום מבורך" - כי שם הקימו האליםהולאר את משכנותיהם הראשונים.

במלחמות הראשונות של הולאר והמיאר נגד מלקור - הוא [[שטן|השטן]], ומשרתיו, נחרבה אלמרן עד היסוד, ונותרה כ[[אי בודד]] והרוס. לכן, הכריעו האליםהולאר כי עליהם לעקור למקום מרוחק ביותר, שבו יוכלו להקים את משכנותיהם והפעם לבצר אותם היטב להגנה מפני מלקור. לכן, הם עקרו לאותה יבשת מערבית, שנקראה לימים אמן, ושם החלו במלאכת יסוד ממשלותיהם ומשכנותיהם החדשים.

ניתן לדמיין את אמן כמעין יבשת מאורכת (וקטנה ביחס לארץ התיכונה). כבר, במהרה, החליטו האליםהולאר לבצר את כל אמן. לכן, [[ולאר#אולה (Aula)|אולה]], אל היצירה והחומר, הקים סביב כל אמן הרים גבוהים מאוד, הקרויים הרי הפלורי (Pelori), "ההרים החובקים/הסובבים". על ההרים ההם עמדו על משמרם מיאר רבים, וכן, העיטים הגדולים.

'''ולינור''' (Valinor), "ממלכת הולאר"; היא נמצאת דרומית להלקרקסה ולארמן, ולה חופי-ים ממזרח וממערב. היא המחוז הנודע ביותר של יבשת אמן, ורוב העלילות הגדולות שבטרם העידן הראשון מתרחשות בה. ולינור היא למעשה מרכז האליםהולאר של העולם, ורובם אכן חיים בה באושר גדול. המקומות הבאים שיוזכרו עד לאלדמר, כולל אלדמר, נחשבים למקומות בתוך ולינור:

לבסוף, הדרומית שבארצות אמן, אך היא קרובה יותר למזרח אמן כאשר ארץ האחו של יבנה קרובה למערב אמן; זוהי אבתר (Avathar), אשר משמעותה "הצללים". מסופר, למעשה, כי הארץ הצרה ההיא משתרעת על כל חופיה המזרחיים של אמן עד לדרום מפרץ אלדמר, ושם נעצרת. אכן, שמה מסגיר אותה: זוהי ארץ נידחת ואפלה, ושוממת לחלוטין. הים שלחופיה קר ואפל מכל ים אחר, והצללים שבארץ ההיא עמוקים ועבותים ביותר, אפשר שעד עיוורון; כל נקיקיה מלאים בקורים שחורים וארסיים. אבל הסבר אחד ויחיד יש לכך, שביבשת כה קדושה תימצא ארץ כה נוראה: בהתחלה, האליםהולאר לא הרחיקו לכת עד לשם ולא השקיפו לשמור שמה. ובשנים הראשונות של אמן, נפלה מן השמים רוח רעה נוספת, שהייתה כנראה אלה שהושחתה מבראשית בידי מלקור. והרוח ההיא לבשה צורת מפלצת-עכביש, והיא ענקית ושחורה, ובכל מקום שבו יש אור, היא תבלע אותו עד שעלטה תשרור במקום. שמה היה אונגוליאנט (Ungoliant), שלימים שיתפה פעולה עם מלקור והרגה עמו את שני עצי-האור.

על-כן, אבתר הייתה ביתה של אונגוליאנט, וזהו המקום הראשוני הנגוע בהיפוכו של האור, בעלטה, בצללים מסנוורים ואיומים. ולשם, מסופר, לא מגיעים יותר האליםהולאר ושאר שוכני אמן, אך הם משקיפים מסביב ושומרים היטב.

כיום ניתן לעשות השוואות רבות עם עולמו של טולקין, ולמצוא כי אמן די דומה למה שאנו נגדיר גן-עדן, מקום שבו חיים היצירים הנשגבים, שרפים או כרובים, ושאר דמויות אלוהיות ומלאכיות, הדומות באופן מסוים בתכליתן למיאר. ועוד במקום ההוא חיים האליםהולאר העליוניים, הולאר. וליד המקום ההוא נמצא מנדוס, ארץ אספתן של נשמות המתים ושפיטתן.