אמן (טולקין) – הבדלי גרסאות

לאחר זמן רב מאוד, ממשמעט לאחר שיצרה ורדה את הכוכבים ואת קבוצות- הכוכבים החשובים ביותר - כאשר נובא -, ניעור [[בני לילית (הארץ התיכונה)|גזע העלפים]] בארץ התיכונה, תחת הכוכבים, סביב האגם הקרוי קויוינן (Cuivinen), "מימי ההתעוררות". עת ארוכה חלפה עד שהולאר והמיאר גילו זאת, אולם לבסוף גילה זאת הולא הקרוי [[ולאר#אורומה (Orome)|אורומה]] - אל הטבעה[[טבע]] והצידוה[[ציד]]. והוא שהביא את הבשורה לשאר אלי המערב, ואלה הכריעו בטבעת הגורל, לפי רוב, כי כדאי שהעלפים יחיו בארצם המבורכת והמוארת באור העצים, ולא בארץ התיכונה והחשוכה אשר מלאה בזדון של מלקור.

ואכן, לאחר מסע מייגע בלווית אורומה ובעזרת אולמו, אל המים, הגיעו עלפים רבים לוולינור, וחזו באור העצים. בעוד שלעלפים שלוש עדות ראשיות: ה[[וניר]]הוניר הקטנה שבעדות, זהובי-השיער, הגיעה בשלמותה; ה[[נולדורהנולדור]], כהי-השיער, הגיעו כולם אף הם; והו[[טלריהטלרי]] הגדולה שבעדות, כסופי- השיער, בערך מחצית מהם הגיעו - כי חלקם סירבו לצאת מערבה ואחרים התעכבו או נעצרו בשלבים שונים של הדרך. כל אשר הגיעו עוד בעת הקדומה ההיא כונו מאז בשם קלקונדי (Calaquendi), "עלפי האור", כי הם חזו באור-העצים (בעוד שהעלפים הסרבנים אשר נותרו בארץ התיכונה והחשוכה כונו מוריקוונדי, Moriquendi, העלפים האפלים). אבל הוניר והנולדור הגיעו עוד הרבה לפני הטלרי.

והוניר והנולדור קיבלו אזור גדול, חלק מוולינור אבל דרומי לה, ובו הם יעשו כאוות-נפשם. אז קראו לאזור ההוא אלדמר (Eldamar), "בית העלפים". על- כן, שתי העדות הללו החליטו להקים עיר גדולה ומפוארת על גבעה אדירה וירוקה בשם טונה (Tuna). הגבעה ההיא שכנה קרוב לחופיה המזרחיים של אמן, במקום שבו היה נקיק גדול בהרי הפלורי, הקרוי קלקיריה (Calacirya), "נקיק האור". אז יצא משם אור שני העצים, אבל מהצד השני היה רק אור הכוכבים. ועל הגבעה ההיא נוסדה העיר הלבנה טיריון (Tirion), שפשרה "[[צריח (מבנה)|צריח]] המשמר". עיר זו הייתה היפה שבערי העלפים, ובני- האדם תמיד שאפו לבנות דומה לה. היא מתוארת כמלאת צריחים ומבנים משיש, אשר גגותיהם מזהב. ויבנה העניקה לשוכני טיריון כמנחה זרע מהעץ טלפריון הכסוף. והזרע נבט וצמח ונהפך לעץ מרשים וכסוף, אך לא אדיר וזוהר כטלפריון - ושמו גלתיליון (Galathilion). העץ ההוא צמח תחת צריח מלך הוניר שבטיריון.

אבל לאחר מספר שנים יצאו הוניר את טיריון, ועברו לחיות למרגלות הר טניקווטיל, לחיות תחת משכנם של מנווה וורדה -, כי הוניר היו אהובי מנווה. מאז היה מקום מחייתם של הוניר למרגלות טניקווטיל וסביבו, בעוד שהעיר טיריון נהפכה רשמית לעיר הנולדור.

והטלרי, שהגיעו לבסוף, חיו זמן רב על אי הקרוי טול- ארסאה (Tol-Eresea), "האי הבודד". אי גדול ששכן במפרץ אלדמר. אם-כןשכן, האי הזה אשר נגרר לשם, שכן לחופי אמן מול הנקיק קלקיריה. בצדו המערבי, החשוף אל אור העצים, הוא פרה והחל לפרוח. אבל לאחר עוד מספר שנים החליטו הטלרי הללו לעזוב את האי ולדרוך ממש על אדמת ולינור. ואמנם, בעוד שטיריון נמצאת ממערב לנקיק, הטלרי הקימו ממזרח לנקיק, על החופים, [[עיר נמל]] יפהפייה ומפוארת -בשם אלקולונדה (Alqualonde) "נמל הברבוריםה[[ברבורים]]", כי ברבורים שטו להם כחפצם בנמל ההוא. והעיר עצמה הייתה בעלת צריחים ומגדלים, ומלאת פנסים בוהקים. והטלרי בנו [[אונייה|ספינות]] הדורות וחזקות, בצבעים בהירים, לרוב בצורת ברבורים אשר מקורם עשוי זהב.

'''האי טול-ארסאה (Tol-Eresea)''' - לימים, לאחר סיוםסוף העידן הראשון, מחלו הולאר לנולדור המורדים ונתנו להם את הרשות לשוב לאמן. אז, רבים מהם שבו, יחד עם עלפי- מוריקוונדי רבים (בעיקר ממוצא הטלרי), וכל אלה ביחד התיישבו על האי טול- ארסאה שמול חופי- אמן -, מול חופי אלדמר. והם בנו עיר-נמל יפהפייה ששכנה בצד המזרחי של האי, מול הארץ התיכונה. שמה היה [[אבלונה]] (Avalone), וייתכן כי פשר שמה הוא "אי-הנמל אשר מחוץ [לולינור]". נאמר כי המראה הראשון שרואים הספנים המגיעים לאמן, הוא מראה הצריח הראשי של אבלונה, והוא גבוה מאוד. שוכני טיריון, שהיו מיעוט הנולדור שלא מרדו ונשארו תמיד באמן, העניקו מנחה זרע מהעץ גלתיליון לשוכני טול-ארסאה, והזרע נשתל באבלונה ונהפך לעץ לבן ומרשים בשם קלבורן (Celeborn), "העץ הכסוף", כי הוא היה נצר של טלפריון הכסוף והאדיר. אבל האי טול-ארסאה אכן נחשב לחלק בלתי- נפרד מאמן, וכל שוכניו חופשיים לבוא בארץ אמן כאשר יחפצו. בני- האדם הנומנוריםה[[נומנור|נומנורים]], בתקופה שוולינור וטול- ארסאה עוד היו גלויים וארץ נומנור התקיימה, תמיד השקיפו מארצם למערב וראו מרחוק, באופק המטושטש, עיר -נמל קסומה ולה צריח לבן וגבוה; היו חכמים שידעו כי זו לא ולינור אלא האי שליד חופיה, והיו שהתכחשו לכך ואהבו את מראה אבלונה, ושאפו להגיע לשם.

ממש דרומית לאלדמר, נמצאים האולמות התת- קרקעיים של אולה ומכרותיו. שם אולה, אל האדמה וחומריה וכל מלאכות המתכת והאבן, מתגורר ומרבה לעבוד וליצור באהבה רבה ובחריצות, ותמיד שמח ללמד את הנולדור, שהיו האהובים עליו.

מערבית למשכנות אולה, נמצא ביתה של הוליר ניינה (Nienna), אלת הצער והחמלה, התובנה והחוכמה. שם היא חיה לבדה, במערב של המערב, וחלונות ביתה משקיפים אל האין- סוף, אל- מעבר ליקום; ושם היא מתאבלת ושרה קינות על פצעיו של העולם, אשר פוצע מלקור.