יוסף אלרון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: תוכנ\1ת, אוכלוסייה |
מ ←זכויות נחקרים ונאשמים: תקלדה |
||
שורה 93:
במישור הפרוצדורלי, עמד השופט אלרון פעמים רבות על ההכרח שבהקפדה על תקינות ההליך הפלילי וההגנה על זכויותיהם של נאשמים במסגרתו.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=19061850.J05|סוג=בש"פ|עותר=פלוני|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=2 באוקטובר 2019}}}}
על רקע זה, השופט אלרון קבע כי יש לזכות אדם שהורשע בהברחת כמות קטנה של סם לישראל לאחר שעבר חיפוש שרירותי בנתב"ג. במסגרת זאת, פסק השופט אלרון באופן תקדימי באופן כי שוטרים אינם מוסמכים לערוך חיפוש על גופו ובכליו של אדם השוהה בשדה התעופה, באופן שרירותי; וכי במקרים שבהם אין חשד קונקרטי לפעילות בלתי חוקית הנשקפת מאותו אדם, ניתן לערוך חיפוש על גופו ובכליו רק לפי נוהל מוגדר אשר יבסס את ההצדקה לעריכת החיפוש, ויבטיח כי הוא נועד לממש את המטרה שנקבעה בחוק. <ref>{{פס"ד עליון|קישור=20031990.J06|סוג=רע"פ|עותר=זייצב|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=12 באוגוסט 2021}}
במקרה אחר, נקט השופט אלרון נקט בעמדה שלפיה במסגרת ההליך הפלילי ניתן להעלות טענות נגד סבירות עצם ההחלטה להעמיד אדם לדין, כחלק מדוקטרינת ההגנה מן הצדק. עם זאת, הדגיש השופט אלרון כי התערבות בשיקול דעת רשויות התביעה והאכיפה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד.<ref>{{פס"ד עליון|קישור=18070520.O1|סוג=רע"פ|עותר=מדינת ישראל|משיב=רותם|ניתן ב=5 מאי 2020|פד"י={{קישור שבור|19.11.2020}}}}</ref>
שורה 115:
הקפדה זו על זכויותיהם של נאשמים באה לידי ביטוי גם בפסיקותיו, הנוגעות להחלטותיהם של בתי המשפט להורות על מעצרם של נאשמים עד לתום ההליכים, ולא לשחררם לחלופת מעצר. לשיטתו, "גם כאשר מדובר בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, ובהתקיים עילות למעצרו של הנאשם, מצוות המחוקק היא לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה".{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=18068040.J02|סוג=בש"פ|עותר=טרייסי קדיס|משיב=מדינת ישראל |ניתן ב=17.10.2018}}}} בעניין אחר הדגיש כי "במסגרת מכלול השיקולים שיש לבחון בהחלטה על מעצר עד תום הליכים, יש להתייחס גם להשלכות המעצר על ילדי הנאשם".{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=19017850.J01|סוג=בש"פ|עותר=בלסם שראיעה|משיב=מדינת ישראל |ניתן ב=25.3.2019}}}}
בהקשר זה קבע באחת מהחלטותיו, שעל אף החשש להימלטותו של אדם שהתבקשה [[הסגרה|הסגרתו]] לידי מדינה אחרת, ועל אף החשיבות שבקיום התחייבויותיה הבין-לאומיות של ישראל להסגיר אדם שעתיד לעמוד לדין במדינה אחרת, אין בעצם ההכרזה עליו כ"בר הסגרה" כדי להצדיק את מעצרו מאחורי סורג ובריח – ויש לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=19018970.J02|סוג=בש"פ|עותר=היועץ המשפטי לממשלה|משיב=טוויל |ניתן ב=19.3.2019}}}} בשני מקרים שבהם נדחה ערר של עצור על החלטה לעכב את שחרורו ממעצר מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, ביטל השופט אלרון את ההחלטה בערר בקובעו, כי "דחיית הערר על אתר ללא שמיעת טיעוניו של בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט".{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=19004970.J01|סוג=בש"פ|עותר=רוזנפלד|משיב=מדינת ישראל |ניתן ב=20.1.2019}}; {{פס"ד עליון|קישור=19004960.J01|סוג=בש"פ|עותר=משה קחלון לוי|משיב=מדינת ישראל |ניתן ב=20.1.2019}}}} עוד הודגש בפסיקותיו, כי אם בית המשפט סבור שקיימת אפשרות עקרונית לשחרור נאשם לחלופת מעצר, עליו להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים בטרם יחליט שאין מקום לשחררו
עם זאת, במקרים אחרים הדגיש השופט אלרון, כי אין מנוס ממעצרם של נאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, בכדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מהם. בפרט, קבע כי:<blockquote>"ריבוי מקרי האלימות הקשה כלפי נשים במסגרת מערכות יחסים, המתדרדרת לעיתים עד כדי רציחתן נפש, מחייבת את בתי המשפט לנקוט משנה זהירות בקבלת החלטות על שחרורם של נאשמים בעבירות אלימות כלפי בנות זוגן לחלופות מעצר, ולשקול היטב האם במכלול נסיבות העניין המובא לפתחם, די בתנאי מעצר מגבילים כדי לאיין את הסכנה הנשקפת מהם לבנות הזוג, אשר חוו כבר על בשרן את נחת זרועם".<ref>{{פס"ד עליון|קישור=20092250.J01|סוג=בש"פ|עותר=חמדאו|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=30 בדצמבר 2020|פד"י=}}</ref></blockquote>
| |||