זמר נוגה – הבדלי גרסאות

בשנת [[1913]] יצאה רחל מ[[ארץ ישראל]] ל[[צרפת]] כדי ללמוד [[חקלאות]] ב[[אוניברסיטת טולוז]]. בלימודיה פגשה את מיכאל ברנשטיין, שהיה מהנדס במקצועו, והתאהבה בו, ואף שקלה להינשא לו. עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] הופסקו הלימודים, ורחל חזרה לאביה ב[[רוסיה]], שם עבדה ב[[בית יתומים]]. בתום המלחמה חזרה רחל לארץ ישראל, אולם ברנשטיין סירב להצטרף אליה ונשאר ברוסיה, כך שעד יום מותה לא פגשה בו עוד.

זמן קצר לאחר חזרתה לארץ התגלתה אצלה מחלת ה[[שחפת]], והיא התבקשה לעזוב את [[קבוצה (התיישבות)|קבוצת]] [[דגניה א'|דגניה]] בה חיהגרה ועבדה. היא התאשפזה בבית החולים ב[[צפת]], ואחר כך התגוררה בתל אביב, בהובה כתבה את "זמר נוגה".

בגרסה ראשוניתראשונה של השיר הייתה השורה החותמתהמסיימת אותו "כאשר חיכתה סולוויג לדודהּ". סולוויג הייתה אהובתו של [[פר גינט]], גיבור מחזהו של [[הנריק איבסן]], שחיכתה לו בזמן מסעותיו בעולם, וכינויוברנשטיין זהכינה מופיעלעיתים במכתביו שלאת מיכאלרחל ברנשטייןבשם לרחלזה: "הרחק-הרחק חיה סולוויג"; "סולוויג מן הצפון, שהלכה לארץ התמרים". רחל מסרה גרסה זו לאחייניתה שרה, ושאלה אותה לדעתה על השיר, וזו השיבה שלדעתה עדיף לסיים את השיר עם דמות מן הספרות העברית ולא מן הספרות האירופית. בעקבות זאת שינתה רחל את השורה האחרונה ל"כחכות רחל לדודה", וזאת בהתייחס לסיפורמהסיפור התנ"כי על עבודת [[יעקב]] באהבתו ל[[רחל]], בנוסףוכן לרמזכרמז לשמה של המשוררת רחל עצמה.{{הערה|שם=מילשטיין|אורי מילשטיין, '''שירי רחל סוד קסמם''' (ביוגרפיה וכן כל השירים לרבות טיוטות ושירים היתוליים), מהדורה שישית מורחבת, תל אביב, שרידות 1997, עמ' 365-368.}}