השנתיים האדומות – הבדלי גרסאות

==מהלך האירועים==

ב[[טורינו]] וב[[מילאנו]], נוצרו אסיפות מפעלים; עובדיהם של מפעלים רבים השתלטו עליהם בהשראת הרעיונות ה[[סוציאליזם|סוציאליסטים]] וה[[אנרכו-סינדיקליזם|אנרכו-סינדיקליסטים]]. המגמה אף התרחבה אל האזורים ה[[כפר]]יים, בהם היו שביתות של [[חקלאות|חקלאים]], מהומות וסכסוכים חמושים בין מליציות שמאלניות וימניות.

 

באפריל 1920, עובדי [[בית חרושת|בתי-חרושת]] לעיבוד מתכת בטורינו, במיוחד אלו במפעלי החברה [[פיאט]], שבתו בדרישה להכרה במועצות העובדים, דרישה שהPSI והCGL לא תמכו בה. העובדים החלו לראות במועצות העובדים במפעלים יותר ויותר ככלים החדשים לבנייה של חברה וכלכלה דמוקרטיות, במקום כלי מיקוח מול בעלי-המפעלים. ההתקוממות הגיעה לשיאה באוגוסט וספטמבר 1920. עובדי מתכת חמושים במילאן וטורין השתלטו על המפעלים שלהם בתגובה לגל פיטורים המוני. השתלטות העובדים על המפעלים סחפה את "המשולש התעשייתי" של צפון-מערב איטליה. כ-400,000 עובדי מתכת ועוד כ-100,000 עובדים אחרים לקחו חלק. בספטמבר, 3,185 מפעלים לעיבוד מתכת היו תחת השליטה של העובדים.