הצעת אי-אמון – הבדלי גרסאות

בנוסף למשמעות המעשית של המנגנון, הוא גם מסמל בעצם קיומו את ריבונותו ועליונותו של הגוף הנבחר על ידי הציבור - הפרלמנט, על פני הגוף הממונה - הממשלה{{הערה|[[#דריישפיץ|שוריק שוריקדריישפיץ, [http://www.idi.org.il/BreakingNews/Pages/179.aspx אי-אמון בממשלה: על מנגנון האי-אמון בישראל], באתר [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], 13 במרץ 2010}}.

משנת 2014, כחלק מ"חוקי המשילות", כלל אי האמון בישראל השתנה ל'''אי אמון קונסטרוקטיבי''', בעת הצעת אי אמון, על חברי הכנסת להציג לא רק ראש ממשלה חלופי אלא גם ממשלה חלופית, על כל שריה וקווי המדיניות שלה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=טל לנטו|שם=מתחת למכ"ם: אי־אמון קונסטרוקטיבי בישראל|כתב עת=עיונים 33}}</ref>. הכנסת חייבת בעת העלאת הצעת אי אמון בממשלה הקיימת גם להעלות ולהצביע ברוב חבריה אמון בממשלה חלופית לממשלה הקיימת. רק כאשר ישנה ממשלה חדשה המקבלת את רוב הצבעת חברי הכנסת, הממשלה הנוכחית מסיימת תפקידה והממשלה החלופית מתחילה לפעול מאותה שעה שהביעו בה אמון, ללא פיזור הכנסת. אי אמון קונסטרוקיבי קיים בדמוקרטיות בודדות בעולם - גרמניה, ספרד, בלגיה, ומעוגן גם בחוקות פולין והונגריה<ref>{{קישור כלליהערה|כתובת=https://www.idi.org.il/parliaments/8926/9100|הכותב=המכון{{כתב הישראליהעת לדמוקרטיה,פרלמנט||כותרת=אי-אמון קונסטרוקטיבי: גורם מייצב או משתק במערכת הפוליטית?|אתר=כתב8926/9100|31, העת16 "פרלמנט",בינואר גליון 312001}}}}</ref>.