משתמש:Tzafrir/דב בר בורוכוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
העברת „אחרית חייו״ כתת פרק נפרד של „רעיונותיו״ בשם „בסוף חייו״ |
העברת תולדות חייו מתוך רעיונותיו=>בסוף חייו לסוף תולדות חייו |
||
שורה 65:
מייד אחרי [[מהפכת אוקטובר]], בדצמבר 1917 ([[חנוכה]] [[ה'תרע"ח|תרע"ח]]), במהלך סיור מטעם פועלי ציון, נפטר בורוכוב בקייב מ[[דלקת ריאות]], בגיל 36.
ב-22 ביוני 1917 נערך בקלינטון הול{{ביאור|[http://clintonhallny.com/about קלינטון הול בניו יורק]}} נשף פרידה פנים-מפלגתי מבורוכוב, זרובבל וחשין.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'בהצטלצל פעמונים', עמ' 283}} לנשף הוזמנו כל חברי המפלגה בניו-יורק. ב-23 ביוני 1917 הפליגו בורוכוב ומשפחתו לרוסיה ב[[אוניה]] ברגנספיורד {{אנ|SS_Bergensfjord}}. זרובבל מהמפלגה נסע איתו.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'המסע לרוסיה – סטוקהולם', עמ' 303}} ב-6 ביולי עגנה האוניה ב[[ברגן]] ונוסעיה סיירו בעיר. בורוכוב וליובה לא החמיצו ביקור בביתו של [[הנריק איבסן]]. ב-7 לחודש ירדה החבורה כמתוכנן ב[[אוסלו|כריסטיאניה]], נסעה ברכבת ל[[סטוקהולם]] והגיעה לשם באותו יום בערב. בסטוקהולם קיבלו את פניהם מרדכי יארבלום (מארק) וליאון חזנוביץ' (כתריאל) ממפלגת פועלי ציון. גם [[נחום ניר-רפאלקס|ד"ר נחום יעקב ניר]] תכנן להגיע לסטוקהולם, אך תוכניתו לא הסתייעה. חזנוביץ' מהלשכה של מפלגת פועלי ציון ארגן הידברות בין משלחת של פועלי ציון ובין הוועד ההולנדי-סקנדינבי של המפלגות הסוציאליסטיות, ההולנדית והסקנדינבית, כדי להציג את הבעיה היהודית, וביקש מבורוכוב להישאר בסטוקהולם כדי שגם קפלנסקי יהיה במשלחת זו. כאן נראית ירידה במעמדו של בורוכוב, לצד לבטי בורוכוב בעניין ליובה שהייתה צריכה ללדת (הבן דוד נולד ב-1 באוגוסט 1917).{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'המסע לרוסיה – סטוקהולם', עמ' 313, הערה 48}}▼
בסטוקהולם גם היו הרבה נציגים של הגופים השמאליים המהפכניים, שבורוכוב היה יכול לבוא עימם במגע, וללמוד מפיהם על המצב ברוסיה לאשורו. בתקופת סטוקהולם, בורוכוב לא חיבר ולו מאמר אחד, וגם מכתביו מהתקופה ההיא לא נשתמרו, לבד ממכתב אחד לליובה, שנשלח ב-29 ביולי 1917 כשניסה לעשות דרכו לראשונה לרוסיה, ועוכב בגבול. העיכוב נגרם בשל איסור [[סנקט פטרבורג|מפטרוגרד]] על כניסת זרים וגולים פוליטיים לרוסיה, ותוקפו היה עד 15 באוגוסט, עקב [[משבר יולי (1917)|משבר יולי]] בין [[ממשלת המעבר הרוסית|הממשלה הזמנית ברוסיה]] ובין [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|הבולשביקים]]. בורוכוב כתב לליובה: {{ציטוט|▼
"הממשלה הזמנית עוסקת בחשיפת קן צרעות של תעמולה צימרוולדית, בולשביקית, אבסורדית ווילהלמיסטית".▼
}}▼
ה'צימרוולדים' היו [[קיצוניות ורדיקליזם|רדיקלים]] שהתכנסו בוועידת צימרוולד בין 4–8 בספטמבר 1915 על בסיס התנגדות למלחמת העולם הראשונה, והצטיירו כתומכים בגרמניה ([[וילהלם השני, קיסר גרמניה|הקיסר וילהלם]]).{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, מכתב 1917.10, עמ' 676–677}} קודם לכן, ב-16 ביולי 1917 שלחה מפלגת פועלי ציון הרוסית מברק מ[[מוסקבה]] לבורוכוב בסטוקהולם, שבו ביקשה המפלגה הרוסית מבורוכוב, ראש הלשכה של הברית העולמית, לייצג את המפלגה בוועידת צימרוולד בסטוקהולם, כפי שכתב חזנוביץ' לקפלנסקי ב-24 ביולי 1917.{{הערה|שם=צימרוולד|מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 314, הערה 52}} על מברק זה הגיב בורוכוב כי בשום פנים ואופן לא יילך לוועידה זו, וכי לא היה נוסע לרוסיה{{ביאור|נסיעת בורוכוב מארצות הברית לסטוקהולם הייתה חלק גדול ממסעו לרוסיה}} לו ידע שהמפלגה שם דבקה בנקודת הראות הצימרוולדית.{{הערה|שם=צימרוולד}}▼
מעבר לכך לניר, איש המפלגה ברוסיה, היה ויכוח עם [[פנחס רוטנברג]], איש שלומו של [[אלכסנדר קרנסקי]], ראש הממשלה הקואליציונית החדשה ברוסיה. ניר רצה עלייה חופשית לארץ ישראל ('טריטוריאליזציה כלכלית' שהתבססה על ציונות מעשית), ורוטנברג רצה קודם לכונן רפובליקה בישראל ('טריטוריאליזציה פוליטית' שהתבססה על ציונות מדינית). בורוכוב אימץ את שתי השיטות עוד ב-1914, ערב נסיעתו לארצות הברית, ודגל בפרספקטיבה דו-נתיבית לעתידו הלאומי של העם היהודי: נתיב אוטונומיה פרסונלית אקס-טריטוריאלית לצד נתיב אוטונומיה טריטוריאלית בארץ ישראל. לפי בורוכוב, האוטונומיה הפרסונלית נחשבה לקרובה ואקטואלית, והאוטונומיה הטריטוריאלית בארץ ישראל תהווה משענת ליציבות ולהתמדה של הממסד היהודי האוטונומי בגולה.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'גישושים באפילה', עמ' 325–328}}▼
בסיוע רוטנברג שהיה בסטוקהולם בתחילת אוגוסט 1917, קיבל בורוכוב היתר כניסה לרוסיה מקרנסקי.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 321}} בורוכוב קיבל הלוואה לזמן ארוך להבטחת קיומה של ליובה ממשה תרשיש, מזכיר הפדרציה הציונית הסקנדינבית, ויצא לדרך ביום שישי 30/08/1917 לוועידת המפלגה שהתכנסה ב-08/09/1917. ב-2 בספטמבר 1917 דרכה שוב רגלו של בורוכוב על אדמת רוסיה, וב-10 בספטמבר קיבל את פניו בתחנת הרכבת בקייב זאב אברמוביץ'.{{הערה|על {{לקסיקון הספרות|02951|זאב אברמוביץ'}}}}▼
אחרי שהסתיימה הוועידה בקייב, נסע בורוכוב לפולטבה כדי להיפגש עם בני המשפחה של ליובה ולבלות אתם את ראש השנה ה'תרע"ח ב-17–18 בספטמבר 1917. ב-19 בספטמבר חזר בורוכוב לקייב, לוועידת העמים האוקראינית שהתכנסה ב-21–27 בספטמבר, ונועדה לגבש את עמי המיעוט ולחזק את האוקראינים מול הממשלה הרוסית הזמנית בפטרוגרד. בורוכוב גיבש את הסעיף היהודי במשא ומתן בוועידת העמים, בשיתוף פעולה עם [[נחום סירקין]]{{הערה|נחום סירקין היה חבר מרכז ההסתדרות הציונית ברוסיה, והמנהיג שלה באוקראינה. נפטר ב-1918}} ו[[יוסף שכטמן]].{{הערה|יוסף שכטמן היה חבר ועד המחוז הציוני בקייב, כתב ביוגרפיה של [[זאב ז'בוטינסקי]]: 'יוסף שכטמן, זאב ז'בוטינסקי, פרשת חייו, תל אביב: הוצאת קרני, 1956', נפטר ב-1970}} בוועידת העמים תמך בורוכוב באוקראינים, תוך התמקדות בסוציאליזם לאומי, דרישת שוויון לכל עמי רוסיה, לרבות היהודים, ופתרון המצוקות הלאומיות של עמי רוסיה, לרבות היהודים. מנהיגי מפלגת פועלי ציון ברוסיה, ניר, אברמוביץ' ואברהם שלימוביץ' (רֶווּצקי), לא קיבלו התנהלות זו של בורוכוב. המפלגה גיבשה סביב בורוכוב מיתוס רעיוני, התואם לאידאולגיה שלה, ומיתוס זה לא חפף את בורוכוב החי. המיתוס רווח בין אנשי השורה, וניפוצו נראה למפלגה מסוכן, בעיקר משום שאחיזת המפלגה בציבור היהודי ברוסיה עדיין הייתה רופפת מול הבונד, והיא נזקקה לאגדת בורוכוב כמו סם חיים. הפתרון בו נקטה המפלגה היה לא לפרט את הופעות בורוכוב בוועידת העמים, אף על פי שאת החלטות הוועידה עצמה, פרסמה המפלגה. המפלגה גם דיווחה על חבר המפלגה נוח בארו כנציג המפלגה בהתוועדות הדמוקרטית שיזמה הממשלה הרוסית הזמנית בפטרוגרד ב-27 בספטמבר 1917, בניסיון לפתור את הדרישות שהועלו בוועידת העמים, כאשר על בורוכוב דיווחה המפלגה כעל נציג ועידת העמים עצמה. כך פורסמה בעיתון המפלגה{{ביאור|שם=יברייסקאיה}} הצהרת בארו בהתוועדות הדמוקרטית,{{הערה|יברייסקאיה ראבוצ'איה כרוניקה, גיליון 13, 21/10/1917, עמ' 20 ואילך}} אך דברי בורוכוב היו בבחינת הס להזכיר. על זאת כתב ניר לאחר מכן כי תוכן דבריו של בורוכוב בהתוועדות הדמוקרטית אכן לא היה לרוח המפלגה, כאשר תוך כדי כך חזר ניר והציג את בארו כנציג המפלגה, ואת בורוכוב כאחד מתוך משלחת בת חמישה חברים של ועידת העמים.{{הערה|נחום ניר, [http://www.worldcat.org/title/ershte-yorn-in-rod-fun-dor-un-bavegung ערשטע יארן] (בשנים הראשונות), תל אביב, 1960, עמ' 279}} בספטמבר 1917, תמכה מפלגת פועלי ציון ברוסיה בפרלמנט הכלל-רוסי בפטרוגרד בכל הקשור לזכות האוטונומיה או הריבונות החלקית של עמי המיעוט, וגישתה נגדה את העיקרון שבורוכוב פיתח בוועידת העמים בקייב ונתן לו ביטוי בהתוועדות הדמוקרטית בפטרוגרד.▼
ברביע האחרון של 1917, העמיק הקרע בין בורוכוב ובין המפלגה ברוסיה. המפלגה העלימה חלק ממסמכיו, כולל תגובות בורוכוב ל[[הצהרת בלפור]] ולכיבוש הבולשביקים את השלטון בפטרוגרד. בורוכוב תמך בהצהרת בלפור, וזעם על המהפכה הבולשביקית, שנראתה לו כטירוף חושים, בעוד שהמפלגה סלדה מהצהרת בלפור ותמכה במהפכה הבולשביקית.{{הערה|מדיניות המפלגה פורסמה ב'כרוניקת הפועלים היהודים' בעריכת ניר. מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 396, הערות 43–44}}▼
[[קובץ:KineretCemetary0445.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קבר בר בורוכוב ואשתו ליובה ב[[בית הקברות כנרת]]]]▼
[[קובץ:Original Ber Borochov Tomb in Ramat Ef'al.JPG|ממוזער|250px|מבט '''ממזרח''' על הצד הקדמי של המצבה המקורית של בר בורוכוב ברמת אפעל.▼
המצבה הוקמה בקייב ב-1917, הועלתה לישראל עם ארונו של בורוכוב, הופקדה למשמרת בארכיון של מפלגת העבודה, והוצבה באפעל בטיפולו של [[ישעיהו אברך]]. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}▼
'''בר בורוכוב{{ש}}▼
1881–1917{{ש}}▼
זולוטונושה-קייב{{ש}}▼
המפלגה הקומוניסטית-יהודית{{ש}}▼
(פועלי ציון)''']]▼
[[קובץ:Dov Ber Borochov Tomb, Ramat Ef'al, Israel.JPG|ממוזער|250px|מבט '''מדרום''' על צד שמאל של מצבת בורוכוב. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}▼
'''סוציאליזם מדעי, תרבות סוציאלית יהודית, חברה סוציאליסטית יהודית בפלסטינה, זהו בורוכוביזם''']]▼
[[קובץ:Borochov's Tombstone in Ramat Ef'al.JPG|ממוזער|250px|מבט '''ממערב''' על הצד האחורי של מצבת בורוכוב. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}▼
'''הוא לימד את עמו לכתוב. הדבר הראשון לכל עם הקם לתחייה, הוא להיות שולט בשפתו הוא''']]▼
[[קובץ:Dov Ber Borochov tombstone in Rmat Ef'al, Israel.JPG|ממוזער|250px|מבט '''מצפון''' על צד ימין של המצבה המקורית של בורוכוב בסמינר אפעל. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}▼
'''הרעיון היהודי-קומוניסטי, מחשל את "שרשרת הזהב" של הבורוכוביזם''']]▼
יש אי-בהירויות סביב המועד בו נפל בורוכוב למשכב, שהיה בתחילת או באמצע נובמבר 1917. בעמודים 390–403 בספר "זמנים חדשים", כתב מינץ על פעילות בורוכוב בחודשיו האחרונים. פעילותו האחרונה הייתה בנובמבר 1917 מול האוקראינים, בהמשך לוועידת העמים שהשתתף בה בסוף ספטמבר. בזכות פעילות זו, האוקראינים רצו למנות אותו מטעמם למזכיר העבודה (שר העבודה) בממשלה הזמנית בפטרוגרד. מדובר בשר יהודי ראשון בממשלה רוסית, ומפלגת פועלי ציון לא שיתפה פעולה עם מדיניות זו של בורוכוב. הקרע נבע מחמת ההתמקדות הגוברת של בורוכוב בסוגיות היהודיות-אוקראיניות, ותמיכתו במדיניות יהודית אקטיבית להזדהות עם האינטרסים הלאומיים האוקראיניים לטווח ארוך.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, הפרק "ועוד הוא נאלם והנה זה בא", עמ' 396}} הקרע התבטא גם בכך שליובה קיבלה הודעה על בורוכוב יום לפני פטירתו, ומינץ מעלה גם השערה שבורוכוב לא רצה לגרום לכך שליובה תפסיק לטפל בדוד, שהיה בן 3 חודשים, ותסעד את בורוכוב בחוליו במקום לגדל את דוד. ליובה מאוד כעסה על כך,{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 398–399}} ודוד סיפר שליובה חייתה את חייה בתחושה שהמפלגה הביאה את קיצו של בורוכוב.▼
בעיתון "על המשמר"{{הערה|{{על המשמר|יעקב זרובבל|שערי המהפכה נפתחו|1953/11/06|00310}}, {{על המשמר||המשך|1953/11/06|00406}}}} תיאר זרובבל את מפגשיו עם ליובה ושושנה בסטוקהולם, את מכתבי בורוכוב שהתמעטו ולא בישרו טובות, ואת כניסת זרובבל לפטרוגרד ב-18 בדצמבר 1917, שבה התפרעו חיילים ושיכורים. החיילים ניפצו את הבקבוקים בחנויות היין, והשיכורים ליקקו את היין מהמדרכה.▼
זרובבל כתב גם על מברק שקיבל מהחבר ניר שהתגורר בפטרוגרד, בו כתב לו ניר: '''"אתמול נפטר בורוכוב"'''. כשקיבל זרובבל את המברק, היה בפטרבורג / פטרוגרד, שכניסתו אליה נאסרה עליו כשהתגורר בתחום המושב היהודי, וטייל בחוצות הקריה של מלכי רוסיה. עם המברק נסע למוסקבה, ומשם ברכבת משא לקייב, כדי להשתתף בשבעה על בורוכוב. האולם היה מלא עד אפס מקום, וזרובבל הספיד בפני הקהל את בורוכוב.▼
עם פטירת בורוכוב, נסע בן-צבי לניו יורק כדי להודיע על כך להורי בורוכוב. ב-25 בספטמבר 1918 חזרה ליובה לארצות הברית עם שני ילדיה, כשדוד היה בן שנה, שושנה בת חמש וליובה הייתה בת 36.{{הערה|לפי רישום הכניסה ב[[אליס איילנד]]}}▼
בורוכוב הותיר אחריו את אשתו, ליובה, ושני ילדיו, [[שושנה בורוכוב|שושנה]] ודוד, ש[[עלייה לארץ ישראל|עלו]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל המנדטורית]] ב-[[1925]] והתגוררו ב[[תל אביב]].{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ישראלה הלזנר, מתיה קם|כתובת=https://tarbutil.cet.ac.il/lexicon/דב-בר-בורוכוב|כותרת=דב בר בורוכוב, פרק "תולדות חייו"|אתר=לקסיקון לתרבות ישראל|תאריך_וידוא=3 בפברואר 2020}}}}
שורה 103 ⟵ 140:
מנגד, תנועת העבודה הארץ-ישראלית הושפעה בסופו של דבר, יותר מן הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי בנוסח נחמן סירקין, כפי שאומץ על ידי בן-גוריון, מאשר מן הסוציאליזם המרקסיסטי של בורוכוב, אך תרומתו החשובה של בורוכוב הייתה שרעיונותיו איפשרו לרבים מבני הנוער היהודי הציוני, שהזדהו עם עיקרי התורה המרקסיסטית, לשלב את הציונות עם המרקסיזם.{{הערה|השינויים העיקריים שהתרחשו במדיניות המפלגה בארץ היו: העתקת הדגש הרעיוני ממלחמת המעמדות למאבק על עבודה עברית; מעבר מתמיכה בשימוש בשפת היידיש למאבק על השפה העברית; מעבר משלילת ההתיישבות של הפועלים, למאבק על הקמת התיישבות עובדת. פועלי ציון בארץ ישראל השתדלו להשפיע על המפלגה העולמית להקדיש מקום יותר מרכזי לעבודה החלוצית בארץ ישראל, וניסו להשתלב במערכת הפוליטית של [[האימפריה העות'מאנית]], אך בתקופת מלחמת העולם הראשונה נחלשה פעילותה של המפלגה בארץ ישראל ומנהיגיה הוגלו מהארץ.}} לפי מתתיהו מינץ בספרו "זמנים חדשים, זמירות חדשות", ב-3 באפריל 1917 כתב בורוכוב שהמהפכה ברוסיה "היא עדיין פעוט מרטט".{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'תמורות ואידאולוגיה', עמ' 295}} רק בתחילת מאי 1917 החל להגיע לניו יורק מידע של ממש על המהפכה ברוסיה.
▲ב-22 ביוני 1917 נערך בקלינטון הול{{ביאור|[http://clintonhallny.com/about קלינטון הול בניו יורק]}} נשף פרידה פנים-מפלגתי מבורוכוב, זרובבל וחשין.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'בהצטלצל פעמונים', עמ' 283}} לנשף הוזמנו כל חברי המפלגה בניו-יורק. ב-23 ביוני 1917 הפליגו בורוכוב ומשפחתו לרוסיה ב[[אוניה]] ברגנספיורד {{אנ|SS_Bergensfjord}}. זרובבל מהמפלגה נסע איתו.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'המסע לרוסיה – סטוקהולם', עמ' 303}} ב-6 ביולי עגנה האוניה ב[[ברגן]] ונוסעיה סיירו בעיר. בורוכוב וליובה לא החמיצו ביקור בביתו של [[הנריק איבסן]]. ב-7 לחודש ירדה החבורה כמתוכנן ב[[אוסלו|כריסטיאניה]], נסעה ברכבת ל[[סטוקהולם]] והגיעה לשם באותו יום בערב. בסטוקהולם קיבלו את פניהם מרדכי יארבלום (מארק) וליאון חזנוביץ' (כתריאל) ממפלגת פועלי ציון. גם [[נחום ניר-רפאלקס|ד"ר נחום יעקב ניר]] תכנן להגיע לסטוקהולם, אך תוכניתו לא הסתייעה. חזנוביץ' מהלשכה של מפלגת פועלי ציון ארגן הידברות בין משלחת של פועלי ציון ובין הוועד ההולנדי-סקנדינבי של המפלגות הסוציאליסטיות, ההולנדית והסקנדינבית, כדי להציג את הבעיה היהודית, וביקש מבורוכוב להישאר בסטוקהולם כדי שגם קפלנסקי יהיה במשלחת זו. כאן נראית ירידה במעמדו של בורוכוב, לצד לבטי בורוכוב בעניין ליובה שהייתה צריכה ללדת (הבן דוד נולד ב-1 באוגוסט 1917).{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'המסע לרוסיה – סטוקהולם', עמ' 313, הערה 48}}
▲בסטוקהולם גם היו הרבה נציגים של הגופים השמאליים המהפכניים, שבורוכוב היה יכול לבוא עימם במגע, וללמוד מפיהם על המצב ברוסיה לאשורו. בתקופת סטוקהולם, בורוכוב לא חיבר ולו מאמר אחד, וגם מכתביו מהתקופה ההיא לא נשתמרו, לבד ממכתב אחד לליובה, שנשלח ב-29 ביולי 1917 כשניסה לעשות דרכו לראשונה לרוסיה, ועוכב בגבול. העיכוב נגרם בשל איסור [[סנקט פטרבורג|מפטרוגרד]] על כניסת זרים וגולים פוליטיים לרוסיה, ותוקפו היה עד 15 באוגוסט, עקב [[משבר יולי (1917)|משבר יולי]] בין [[ממשלת המעבר הרוסית|הממשלה הזמנית ברוסיה]] ובין [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|הבולשביקים]]. בורוכוב כתב לליובה: {{ציטוט|
▲"הממשלה הזמנית עוסקת בחשיפת קן צרעות של תעמולה צימרוולדית, בולשביקית, אבסורדית ווילהלמיסטית".
▲}}
▲ה'צימרוולדים' היו [[קיצוניות ורדיקליזם|רדיקלים]] שהתכנסו בוועידת צימרוולד בין 4–8 בספטמבר 1915 על בסיס התנגדות למלחמת העולם הראשונה, והצטיירו כתומכים בגרמניה ([[וילהלם השני, קיסר גרמניה|הקיסר וילהלם]]).{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, מכתב 1917.10, עמ' 676–677}} קודם לכן, ב-16 ביולי 1917 שלחה מפלגת פועלי ציון הרוסית מברק מ[[מוסקבה]] לבורוכוב בסטוקהולם, שבו ביקשה המפלגה הרוסית מבורוכוב, ראש הלשכה של הברית העולמית, לייצג את המפלגה בוועידת צימרוולד בסטוקהולם, כפי שכתב חזנוביץ' לקפלנסקי ב-24 ביולי 1917.{{הערה|שם=צימרוולד|מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 314, הערה 52}} על מברק זה הגיב בורוכוב כי בשום פנים ואופן לא יילך לוועידה זו, וכי לא היה נוסע לרוסיה{{ביאור|נסיעת בורוכוב מארצות הברית לסטוקהולם הייתה חלק גדול ממסעו לרוסיה}} לו ידע שהמפלגה שם דבקה בנקודת הראות הצימרוולדית.{{הערה|שם=צימרוולד}}
▲מעבר לכך לניר, איש המפלגה ברוסיה, היה ויכוח עם [[פנחס רוטנברג]], איש שלומו של [[אלכסנדר קרנסקי]], ראש הממשלה הקואליציונית החדשה ברוסיה. ניר רצה עלייה חופשית לארץ ישראל ('טריטוריאליזציה כלכלית' שהתבססה על ציונות מעשית), ורוטנברג רצה קודם לכונן רפובליקה בישראל ('טריטוריאליזציה פוליטית' שהתבססה על ציונות מדינית). בורוכוב אימץ את שתי השיטות עוד ב-1914, ערב נסיעתו לארצות הברית, ודגל בפרספקטיבה דו-נתיבית לעתידו הלאומי של העם היהודי: נתיב אוטונומיה פרסונלית אקס-טריטוריאלית לצד נתיב אוטונומיה טריטוריאלית בארץ ישראל. לפי בורוכוב, האוטונומיה הפרסונלית נחשבה לקרובה ואקטואלית, והאוטונומיה הטריטוריאלית בארץ ישראל תהווה משענת ליציבות ולהתמדה של הממסד היהודי האוטונומי בגולה.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, פרק 'גישושים באפילה', עמ' 325–328}}
▲בסיוע רוטנברג שהיה בסטוקהולם בתחילת אוגוסט 1917, קיבל בורוכוב היתר כניסה לרוסיה מקרנסקי.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 321}} בורוכוב קיבל הלוואה לזמן ארוך להבטחת קיומה של ליובה ממשה תרשיש, מזכיר הפדרציה הציונית הסקנדינבית, ויצא לדרך ביום שישי 30/08/1917 לוועידת המפלגה שהתכנסה ב-08/09/1917. ב-2 בספטמבר 1917 דרכה שוב רגלו של בורוכוב על אדמת רוסיה, וב-10 בספטמבר קיבל את פניו בתחנת הרכבת בקייב זאב אברמוביץ'.{{הערה|על {{לקסיקון הספרות|02951|זאב אברמוביץ'}}}}
▲אחרי שהסתיימה הוועידה בקייב, נסע בורוכוב לפולטבה כדי להיפגש עם בני המשפחה של ליובה ולבלות אתם את ראש השנה ה'תרע"ח ב-17–18 בספטמבר 1917. ב-19 בספטמבר חזר בורוכוב לקייב, לוועידת העמים האוקראינית שהתכנסה ב-21–27 בספטמבר, ונועדה לגבש את עמי המיעוט ולחזק את האוקראינים מול הממשלה הרוסית הזמנית בפטרוגרד. בורוכוב גיבש את הסעיף היהודי במשא ומתן בוועידת העמים, בשיתוף פעולה עם [[נחום סירקין]]{{הערה|נחום סירקין היה חבר מרכז ההסתדרות הציונית ברוסיה, והמנהיג שלה באוקראינה. נפטר ב-1918}} ו[[יוסף שכטמן]].{{הערה|יוסף שכטמן היה חבר ועד המחוז הציוני בקייב, כתב ביוגרפיה של [[זאב ז'בוטינסקי]]: 'יוסף שכטמן, זאב ז'בוטינסקי, פרשת חייו, תל אביב: הוצאת קרני, 1956', נפטר ב-1970}} בוועידת העמים תמך בורוכוב באוקראינים, תוך התמקדות בסוציאליזם לאומי, דרישת שוויון לכל עמי רוסיה, לרבות היהודים, ופתרון המצוקות הלאומיות של עמי רוסיה, לרבות היהודים. מנהיגי מפלגת פועלי ציון ברוסיה, ניר, אברמוביץ' ואברהם שלימוביץ' (רֶווּצקי), לא קיבלו התנהלות זו של בורוכוב. המפלגה גיבשה סביב בורוכוב מיתוס רעיוני, התואם לאידאולגיה שלה, ומיתוס זה לא חפף את בורוכוב החי. המיתוס רווח בין אנשי השורה, וניפוצו נראה למפלגה מסוכן, בעיקר משום שאחיזת המפלגה בציבור היהודי ברוסיה עדיין הייתה רופפת מול הבונד, והיא נזקקה לאגדת בורוכוב כמו סם חיים. הפתרון בו נקטה המפלגה היה לא לפרט את הופעות בורוכוב בוועידת העמים, אף על פי שאת החלטות הוועידה עצמה, פרסמה המפלגה. המפלגה גם דיווחה על חבר המפלגה נוח בארו כנציג המפלגה בהתוועדות הדמוקרטית שיזמה הממשלה הרוסית הזמנית בפטרוגרד ב-27 בספטמבר 1917, בניסיון לפתור את הדרישות שהועלו בוועידת העמים, כאשר על בורוכוב דיווחה המפלגה כעל נציג ועידת העמים עצמה. כך פורסמה בעיתון המפלגה{{ביאור|שם=יברייסקאיה}} הצהרת בארו בהתוועדות הדמוקרטית,{{הערה|יברייסקאיה ראבוצ'איה כרוניקה, גיליון 13, 21/10/1917, עמ' 20 ואילך}} אך דברי בורוכוב היו בבחינת הס להזכיר. על זאת כתב ניר לאחר מכן כי תוכן דבריו של בורוכוב בהתוועדות הדמוקרטית אכן לא היה לרוח המפלגה, כאשר תוך כדי כך חזר ניר והציג את בארו כנציג המפלגה, ואת בורוכוב כאחד מתוך משלחת בת חמישה חברים של ועידת העמים.{{הערה|נחום ניר, [http://www.worldcat.org/title/ershte-yorn-in-rod-fun-dor-un-bavegung ערשטע יארן] (בשנים הראשונות), תל אביב, 1960, עמ' 279}} בספטמבר 1917, תמכה מפלגת פועלי ציון ברוסיה בפרלמנט הכלל-רוסי בפטרוגרד בכל הקשור לזכות האוטונומיה או הריבונות החלקית של עמי המיעוט, וגישתה נגדה את העיקרון שבורוכוב פיתח בוועידת העמים בקייב ונתן לו ביטוי בהתוועדות הדמוקרטית בפטרוגרד.
▲ברביע האחרון של 1917, העמיק הקרע בין בורוכוב ובין המפלגה ברוסיה. המפלגה העלימה חלק ממסמכיו, כולל תגובות בורוכוב ל[[הצהרת בלפור]] ולכיבוש הבולשביקים את השלטון בפטרוגרד. בורוכוב תמך בהצהרת בלפור, וזעם על המהפכה הבולשביקית, שנראתה לו כטירוף חושים, בעוד שהמפלגה סלדה מהצהרת בלפור ותמכה במהפכה הבולשביקית.{{הערה|מדיניות המפלגה פורסמה ב'כרוניקת הפועלים היהודים' בעריכת ניר. מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 396, הערות 43–44}}
▲[[קובץ:KineretCemetary0445.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קבר בר בורוכוב ואשתו ליובה ב[[בית הקברות כנרת]]]]
▲[[קובץ:Original Ber Borochov Tomb in Ramat Ef'al.JPG|ממוזער|250px|מבט '''ממזרח''' על הצד הקדמי של המצבה המקורית של בר בורוכוב ברמת אפעל.
▲המצבה הוקמה בקייב ב-1917, הועלתה לישראל עם ארונו של בורוכוב, הופקדה למשמרת בארכיון של מפלגת העבודה, והוצבה באפעל בטיפולו של [[ישעיהו אברך]]. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}
▲'''בר בורוכוב{{ש}}
▲1881–1917{{ש}}
▲זולוטונושה-קייב{{ש}}
▲המפלגה הקומוניסטית-יהודית{{ש}}
▲(פועלי ציון)''']]
▲[[קובץ:Dov Ber Borochov Tomb, Ramat Ef'al, Israel.JPG|ממוזער|250px|מבט '''מדרום''' על צד שמאל של מצבת בורוכוב. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}
▲'''סוציאליזם מדעי, תרבות סוציאלית יהודית, חברה סוציאליסטית יהודית בפלסטינה, זהו בורוכוביזם''']]
▲[[קובץ:Borochov's Tombstone in Ramat Ef'al.JPG|ממוזער|250px|מבט '''ממערב''' על הצד האחורי של מצבת בורוכוב. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}
▲'''הוא לימד את עמו לכתוב. הדבר הראשון לכל עם הקם לתחייה, הוא להיות שולט בשפתו הוא''']]
▲[[קובץ:Dov Ber Borochov tombstone in Rmat Ef'al, Israel.JPG|ממוזער|250px|מבט '''מצפון''' על צד ימין של המצבה המקורית של בורוכוב בסמינר אפעל. על המצבה כתוב ביידיש:{{ש}}
▲'''הרעיון היהודי-קומוניסטי, מחשל את "שרשרת הזהב" של הבורוכוביזם''']]
▲יש אי-בהירויות סביב המועד בו נפל בורוכוב למשכב, שהיה בתחילת או באמצע נובמבר 1917. בעמודים 390–403 בספר "זמנים חדשים", כתב מינץ על פעילות בורוכוב בחודשיו האחרונים. פעילותו האחרונה הייתה בנובמבר 1917 מול האוקראינים, בהמשך לוועידת העמים שהשתתף בה בסוף ספטמבר. בזכות פעילות זו, האוקראינים רצו למנות אותו מטעמם למזכיר העבודה (שר העבודה) בממשלה הזמנית בפטרוגרד. מדובר בשר יהודי ראשון בממשלה רוסית, ומפלגת פועלי ציון לא שיתפה פעולה עם מדיניות זו של בורוכוב. הקרע נבע מחמת ההתמקדות הגוברת של בורוכוב בסוגיות היהודיות-אוקראיניות, ותמיכתו במדיניות יהודית אקטיבית להזדהות עם האינטרסים הלאומיים האוקראיניים לטווח ארוך.{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, הפרק "ועוד הוא נאלם והנה זה בא", עמ' 396}} הקרע התבטא גם בכך שליובה קיבלה הודעה על בורוכוב יום לפני פטירתו, ומינץ מעלה גם השערה שבורוכוב לא רצה לגרום לכך שליובה תפסיק לטפל בדוד, שהיה בן 3 חודשים, ותסעד את בורוכוב בחוליו במקום לגדל את דוד. ליובה מאוד כעסה על כך,{{הערה|מ. מינץ, זמנים חדשים, עמ' 398–399}} ודוד סיפר שליובה חייתה את חייה בתחושה שהמפלגה הביאה את קיצו של בורוכוב.
▲בעיתון "על המשמר"{{הערה|{{על המשמר|יעקב זרובבל|שערי המהפכה נפתחו|1953/11/06|00310}}, {{על המשמר||המשך|1953/11/06|00406}}}} תיאר זרובבל את מפגשיו עם ליובה ושושנה בסטוקהולם, את מכתבי בורוכוב שהתמעטו ולא בישרו טובות, ואת כניסת זרובבל לפטרוגרד ב-18 בדצמבר 1917, שבה התפרעו חיילים ושיכורים. החיילים ניפצו את הבקבוקים בחנויות היין, והשיכורים ליקקו את היין מהמדרכה.
▲זרובבל כתב גם על מברק שקיבל מהחבר ניר שהתגורר בפטרוגרד, בו כתב לו ניר: '''"אתמול נפטר בורוכוב"'''. כשקיבל זרובבל את המברק, היה בפטרבורג / פטרוגרד, שכניסתו אליה נאסרה עליו כשהתגורר בתחום המושב היהודי, וטייל בחוצות הקריה של מלכי רוסיה. עם המברק נסע למוסקבה, ומשם ברכבת משא לקייב, כדי להשתתף בשבעה על בורוכוב. האולם היה מלא עד אפס מקום, וזרובבל הספיד בפני הקהל את בורוכוב.
▲עם פטירת בורוכוב, נסע בן-צבי לניו יורק כדי להודיע על כך להורי בורוכוב. ב-25 בספטמבר 1918 חזרה ליובה לארצות הברית עם שני ילדיה, כשדוד היה בן שנה, שושנה בת חמש וליובה הייתה בת 36.{{הערה|לפי רישום הכניסה ב[[אליס איילנד]]}}
== משפחתו ==
| |||