מרטין (חברה לייצור כלי נגינה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
H. sapiens (שיחה | תרומות) ←בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21: פרטים יבשים |
H. sapiens (שיחה | תרומות) ←היסטוריה: הרחבה וסגנון |
||
שורה 4:
==היסטוריה==
מייסד החברה ונשיאה הראשון, כריסטיאן פרדריק מרטין, נולד בשנת 1794 ב[[נסיכות הבוחר מסקסוניה]]. הוא היה בן למשפחת [[נגר]]ים, ואביו אף הוא עסק בבניית גיטרות. מרטין הצעיר התלמד כשוליה בסדנתו של בונה גיטרות החשוב בתקופתו ב[[וינה]], יוהאן גאורג שטאופר.
באותה תקופה שוייכו בוני הגיטרות בסקסוניה ל[[גילדה]] של בוני הרהיטים, ונתבעו על-ידי הגילדה של בוני ה[[כינור]]ות, שדרשה בלעדיות על ייצור כלי-נגינה. עקב עימות זה [[הגירה לארצות הברית|היגר]] מרטין לארצות-הברית בשנת 1833, ופתח את הסדנה שלו בשכונת [[טרייבקה]] ב[[ניו-יורק]], עם חנות כלי-נגינה בחזיתה. בשנת 2014, חנות זו הייתה עדיין ברשותו של כריסטיאן פרדריק מרטין החמישי, בן-בן-בן-נכדו וה[[מנהל כללי|מנהל הכללי]] של "כ.פ. מרטין וחברתו", שנשארה בבעלות משפחתית. המילים "EST. 1833" (קיצור של "נוסד בשנת 1833") עדיין מוטבעות מתחת ל[[לוגו]] של החברה על מרבית הגיטרות שהיא מייצרת. בשנת 1838 עבר מפעל הייצור לעיר נאזארת ("[[נצרת]]") ב[[פנסילבניה]], שם הוא ממוקם עד היום. במפעל נמצא גם [[מוזיאון]] לתולדות החברה, המציג את חלקה בהיסטוריה של נגינת הגיטרה, ומוכר על-ידי [[המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים]] בארצות-הברית.
במאה ה-19 היו הגיטרות קטנות אף מגיטרות קלאסיות של המאה ה-21, ובעלות מיתרים שזורים מ[[מעיים|מעי]] [[בקר]], שהמתח שלהם היה נמוך והפיקו צליל חלש יחסית. חברת מרטין הייתה, עם חברות נוספות בתקופתה, חלוצה של פיתוח הגיטרה האקוסטית המודרנית, המצויידת במיתרי מתכת בעלי מתח חזק בהרבה, והפיקה צליל רם וצלול, שהשפיע רבות על התפתחות [[מוזיקה פופולרית|המוזיקה הפופולרית]]. ההכפלה של מתח המיתרים הצריכו שינויי תכנון ובנייה רבים.▼
▲במאה ה-19 היו הגיטרות קטנות אף מגיטרות קלאסיות של המאה ה-21, ובעלות מיתרים שזורים מ[[מעיים|מעי]] [[בקר]], שהמתח שלהם היה נמוך והפיקו צליל חלש יחסית.
בראשית המאה ה-20 נוצרה דרישה בארצות הברית, במיוחד אצל זמרי ונגני [[קאנטרי]], [[ג'אז]] ו[[פולק]] לגיטרות בעלות צליל חזק יותר, שיישמע גם במרחק מן הבמה ולא יוטבע על-ידי תזמורות [[כלי נשיפה ממתכת|כלי הנשיפה]] הנפוצות אז. בתגובה לדרישה זו עיצבו מהנדסי מרטין, החל משנת 1916, גיטרה בתצורה שאותה כינו "דרדנוט" {{אנג|Dreadnought (guitar type)}}, בעלת גוף רחב ועמוק יותר, וצליל רם יותר. שם הדגם החדש נקרא בחברת מרטין על שמה של [[אוניית מערכה|אוניית המערכה]] הבריטית [[אה"מ דרדנוט]], שהייתה מפורסמת מאוד באותן שנים, בכדי להמחיש את גודלו ועוצמתו. תצורת הדרדנוט זכתה להצלחה מרובה, יוצרה מאז על-ידי מרבית יצרני הגיטרות האקוסטיות, וגם כיום היא בין הטיפוסים הפופולריים ביותר של גיטרה אקוסטית.▼
חידוש נוסף של החברה במאה ה-19 היה בהיבט חיוני אחר של מבנה הגיטרה: שיטת חיבור צוואר הגיטרה לגוף. החברה שאלה מתעשיית הרהיטים שיטת חיבור חזקה יותר בצורת "זנב יונה" (dovetail joint), שאף היא הפכה לתקן ברוב הגדול של גיטרות אקוסטיות. רק החל מסוף המאה ה-20, יצרניות רבות של גיטרות אקוסטיות עברו להשתמש בחיבור פשוט יותר מסוג bolt-on, בדומה לזה הנפוץ בגיטרות חשמליות, אך חברת מרטין ממשיכה לשמור אמונים לחיבור זנב היונה, שלדעתם הוא עדיף בהעברת רטט הצליל מצוואר הגיטרה לתבת התהודה.
▲בראשית המאה ה-20 נוצרה דרישה בארצות הברית, במיוחד אצל זמרי ונגני [[קאנטרי]], [[ג'אז]] ו[[פולק]] לגיטרות בעלות צליל חזק יותר, שיישמע גם במרחק מן הבמה ולא יוטבע על-ידי תזמורות [[כלי נשיפה ממתכת|כלי הנשיפה]] הנפוצות אז. בתגובה לדרישה זו עיצבו מהנדסי מרטין, החל משנת 1916, גיטרה בתצורה שאותה כינו "דרדנוט" {{אנג|Dreadnought (guitar type)}}, בעלת גוף רחב ועמוק יותר, וצליל רם יותר.
== בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21 ==
| |||