אילן דה-פריס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לרחוב רמב"ן (ירושלים) |
הרחבה, עדכון, הוספת מקורות תגית: תו כיווניות מפורש |
||
שורה 4:
בין היתר, הפיק את הסרט העלילתי [[בלוז לחופש הגדול]], סרטם של [[רנן שור]] ו[[דורון נשר]]. הפיק וביים את הסרט הקצר "ווילי וקלי", זוכה פרס הסרט הקצר בקטגוריית סטודנטים בפסטיבל הקולנוע שיקגו, [[1978]]. שימש כ[[סמנכ"ל]] התוכן של [[טלעד]]. היה [[מנכ"ל]] [[משכנות שאננים]] ומנכ"ל הארכיון הישראלי לסרטים – [[סינמטק ירושלים]].
==
אילן דה פריס נולד לחוה ו[[אנדרה דה-פריס]], גדל בשלוש שנותיו הראשונות ב[[טחנת רוח|טחנת הרוח]] ב[[רחוב רמב"ן (ירושלים)|רחוב רמב"ן]] ב[[רחביה]], "[[הטחנה]]", שהיה בית המגורים של סבו וסבתו, הרופא פרופ' [[יוסף לכמן]]
▲אילן דה פריס נולד לחוה ו[[אנדרה דה-פריס]], גדל בשלוש שנותיו הראשונות ב[[טחנת רוח|טחנת הרוח]] ב[[רחוב רמב"ן (ירושלים)|רחוב רמב"ן]] ב[[רחביה]], "[[הטחנה]]", שהיה בית המגורים של סבו וסבתו, הרופא פרופ' [[יוסף לכמן]]{{הערה|1=[[יוסף לכמן]] (Joseph Lachmann;{{כ}} 1882–1961), פרופסור קליני ל[[רפואת אף אוזן גרון]] באוניברסיטה העברית}} וולרי לכמן. ב-[[1955]] עברה המשפחה ל[[תל אביב]], לרחוב מלצ'ט 10. אילן למד ב[[בית הספר אחד העם (תל אביב)|בית הספר "אחד העם"]] על שם [[אחד העם]], ברחוב אחד העם 37, פינת בצלאל יפה. לאחר מכן למד ב[[תיכון חדש]] ושירת בצה"ל ב[[חיל הקשר]]. אחרי השירות למד קולנוע וטלוויזיה ב-School of Visual Arts וב[[אוניברסיטת ניו יורק]]. אילן נשוי לשלומית (בתם של לאה ו[[ישעיהו לביא]]) ואב לשלושה. אחיו הצעיר הוא הפרופ' [[דוד דה פריס]]{{הערה|[http://people.socsci.tau.ac.il/mu/devries/ דוד דה פריס], באתר הפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת תל אביב.}}
===קריירה===
ב-1981 מונה לסגנה של [[ליה ון ליר]], מייסדת הארכיון הישראלי לסרטים- [[סינמטק ירושלים]] וכמנהל הארגוני של המוסד במשכנו החדש ב[[גיא בן הינום]], היה שותף בכיר להתפתחותם של הארכיון, הסינמטק על תוכניותיו והמערכת החינוכית שצמחה בו ו[[פסטיבל הקולנוע ירושלים|פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים]]. אילן היה שותף בהצלת אוסף סרטי [[נתן אקסלרוד]], שנרכש על ידי המדינה ונמסר לשימור ואחזקה מקצועית לידי הארכיון בסינמטק. ב-1984 הצליח להפקיד ולשמר מאות סרטים ישראלים בארכיון, שהיו ברשות איז'ו (יצחק) שני, הבעלים של מעבדת הקולנוע ברקי פטה המפריס ב[[גבעתיים]], שהסכים להעביר את העותקים והתשלילים ל[[ירושלים]] לצורכי שימור היסטורי.
ב-1986–1987 הפיק את הסרט העלילתי [[בלוז לחופש הגדול]], סרטם של [[רנן שור]] ו[[דורון נשר]]{{הערה|{{כותרת ראשית|רחל נאמן|בלוז לדור האבוד|19870708|39}}{{ש}}{{חדשות|מאיר שניצר|היד השנייה של טרומפלדור|1987/06/26|25}}}}. ב-[[1988]] היה חבר בוועד המנהל של [[בית צבי]] ובמועצה לתרבות ואמנות ולאור משבר בתחום הקולנוע, יזם הקמה של בית ספר לקולנוע בירושלים, יוזמה שהובילה להקמתו של [[בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה]] על ידי [[הקרן לירושלים]] ונשיאתה [[רות חשין]] ואבנר שליו, ראש המועצה לתרבות ואמנות ב[[משרד החינוך והתרבות]], יחד עם היו"ר הראשון [[מיכה שגריר]] ומנהלו הראשון רנן שור. אילן היה חבר בוועד המנהל של בית הספר במשך שנים רבות.
ב-1992 היה שופט ב[[פסטיבל אידפא]] ב[[אמסטרדם]]. בשנה זו עבר ל[[טלעד]] אולפני ירושלים, הכין וכתב את הצעת התוכן למכרז לקבלת זיכיון לשידור ב[[ערוץ 2]]. טלעד זכתה בזיכיון לצידן של רשת וקשת ואילן שימש כסמנכ"ל התוכן עד שנת 2000. תחת ניהולו של [[עוזי פלד]] אילן הביא למסך בין השאר את [[החמישייה הקאמרית]], [[עובדה (תוכנית טלוויזיה)|עובדה]]-[[אילנה דיין]], [[לילה גוב]], פגישה לילית – [[קובי מידן]], [[קפה טלעד]], [[הדקה ה-91]], פותחים שבוע עם [[אמנון לוי]], מסע עולמי של [[איל פלד]], פלורנטין, [[זינזאנה]], [[החרצופים]], סרט מלחמה בית שאן, הסדרה רוח מזרחית עם [[יעל אבקסיס]], [[הקומדי סטור]], אנאפאזה עם [[אוהד נהרין]] ו[[להקת בת שבע]], סדרת המוזיקה לוגוס, תוכניות הבידור של [[אלי יצפאן]] ומאות שעות תוכן נוספות כולל מחו"ל כמו [[תיקים באפלה]] ו[[רצח מאדום לשחור]].
ב-[[1995]] היה שותף מרכזי כמנהל תוכן ומפיק בשידורים המיוחדים של ערוץ 2 בעקבות [[רצח יצחק רבין]]. בשנת [[2000]] הקים את גשם תקשורת עם השותפים [[ראודור בנזימן]] ואילת הראל{{הערה|{{גלובס|אביבה קרול|מפיקים,
בשנת [[2004]], חזר לעבוד ב"טלעד" כאחראי התוכן{{הערה|{{הארץ|ענת באלינט|אילן דה-פריס מונה לאחראי התוכן של טלעד|1.996054|2 בספטמבר 2004}}}}, במסגרת ההכנות למכרז חדש לזכייניות השידור של ערוץ 2{{הערה|{{גלובס|ענת ביין|טלעד: אילן דה-פריס מונה כפרויקטור למכרז|832851|1 בספטמבר 2004}}}}. אך ביוני 2005 הפסידה במכרז ובאוקטובר אותה שנה הפסיקה לשדר בערוץ 2{{הערה|{{גלובס|יעל גאוני|טלעד נפרדת היום משארית עובדיה - לאחר תקופת סיום מוצלחת ועתירת רייטינג|1000023360|30 באוקטובר 2005}}}}.
בשנת [[2006]] מונה למנכ"ל [[משכנות שאננים]] בירושלים. במסגרת תפקידו נתן תנופה לפיתוח של JPC - מועדון העיתונות הבינלאומי בירושלים, פרויקט שמשכנו במשכנות שאננים. בינואר [[2008]] מונה למנכ"ל הארכיון הישראלי לסרטים – סינמטק ירושלים{{הערה|{{הארץ|נירית אנדרמן|אילן דה פריס נכנס לתפקידו כמנכ"ל סינמטק ירושלים|1.1299282|7 בינואר 2008}}}}, תפקיד אותו מילא עד דצמבר [[2009]]{{הערה|{{הארץ|נירית אנדרמן|אילן דה פריס יפסיק לנהל את סינמטק ירושלים|1.3324702|17 בדצמבר 2009}}}}. ביוני [[2010]] החל בתפקידו כסמנכ"ל התוכן של זכיינית ערוץ 2 [[רשת מדיה|רשת]] תחת ניהולו של אבי צבי. בתקופת ניהולו הופקו בין השאר התוכניות: [[The Voice ישראל|The Voice]]{{הערה|{{גלובס|רועי ברק|רשת משיקה את The Voice: "לא התוכנית הכי יקרה בסביבה"|1000711485|1 בינואר 2012}}}}, [[המרוץ למיליון]], ו[[מצב האומה]]{{הערה|{{הארץ|גילי איזיקוביץ|אילן דה פריס מונה לתפקיד סמנכ"ל התוכן ברשת, ויחליף את שירה מרגלית|1.3320071|21 ביוני 2010}}{{ש}}{{גלובס|[[לי-אור אברבך]]|אילן דה פריס מונה לסמנכ"ל התוכן של זכיינית ערוץ 2 רשת|1000568001|20 ביוני 2010}}}}. אחרי שנתיים בתפקיד פרש{{הערה|{{TheMarker|נתי טוקר|אחרי שנתיים: אילן דה פריס, סמנכ"ל התוכן של רשת, פורש|1.1735058|19 ביוני 2012}}}}.
בשנת 2011 יזם את הקמתו של- ARTISTS IN RESDIENCY ARTPORT מיזם אמנות בתל אביב, פרויקט של הקרן המשפחתית על-שם [[תד אריסון]] בראשותו של יו"ר ג'ייסון אריסון ומנכל"ית הקרן שלומית דה פריס. בשנת 2013 החל לביים [[סרט תעודה]] בשם "אסירת תודה" ומשמש כלקטור ב[[קרן הקולנוע הישראלי]].▼
▲בשנת [[2011]]
===פעילות ציבורית===▼
אילן חבר במועצה הציבורית של [[להקת בת שבע]], בחבר הנאמנים של [[בצלאל]], חבר בעמותה פאצ'ה קוצ'ה, בעמותה הקאמרטה, עמותה [[מרכז סוזן דלל]], בעמותה בית הספר לקולנוע סם שפיגל, בוועד הפעולה של מתנדבי בית הספר ביאליק רוגוזין ובועדת ההיגוי של פסטיבל הצילום הבינלאומי. בעבר היה חבר בוועד המנהל של [[דוקאביב]] ושל הארכיון הישראלי לסרטים- סינמטק ירושלים.▼
בדצמבר [[2013]], נבחר פה אחד על ידי ועדת איתור ב[[רשות השידור]] למנהל [[הערוץ הראשון]]{{הערה|{{גלובס|לי-אור אברבך|אילן דה פריס נבחר לתפקיד מנהל ערוץ 1|1000905424|29 בדצמבר 2013}}}}. עם זאת, הנהלת הרשות החרימה את ועדת האיתור ועובדי הרשות הערימו קשיים על כניסתו לתפקיד{{הערה|{{TheMarker|נתי טוקר|אילן דה פריס נבחר למנהל ערוץ 1 - העובדים וההנהלה מתנגדים|1.2202762|29 בדצמבר 2013}}{{ש}}{{גלובס|לי-אור אברבך|מתיחות ברשות השידור: המנכ"ל לא פגש את מנהל ערוץ 1 הנבחר|1000905883|31 בדצמבר 2013}}}}. בתחילת [[2014]] מנכ"ל רשות השידור, [[יוני בן-מנחם]], סרב לקלוט אותו לעבודה{{הערה|{{גלובס|לי-אור אברבך|מנהל ערוץ 1 נבחר - אולם המנכ"ל מסרב לקלוט אותו|1000914892|5 בפברואר 2014}}}}, והודח{{הערה|{{גלובס|לי-אור אברבך|לא מחכים למנכ"ל: ועדת הביקורת מינתה מנהל לערוץ 1|1000916007|10 בפברואר 2014}}}}. זמן קצר אחר כך הוחלט לסגור את רשות השידור ודה-פריס לא נכנס לתפקיד. באוגוסט 2014 הצטרף לצוות מחקר בנושא השידור הציבורי של [[המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה]]{{הערה|{{וואלה!|דוד אברהם|נפגעי הרשות, התאחדו!|2777482|20 באוגוסט 2014}}}}.
▲===פעילות ציבורית===
▲
==חיים אישיים==
דה-פריס נשוי לשלומית (בתם של לאה ו[[ישעיהו לביא]]) ואב לשלושה. אחיו הצעיר הוא [[דוד דה פריס]], [[פרופסור מן המניין]] להיסטוריה בחוג ללימודי עבודה ב[[אוניברסיטת תל אביב]]{{הערה|[http://people.socsci.tau.ac.il/mu/devries/ דוד דה פריס], באתר הפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת תל אביב.}}.
==הפקות==
* כפר זכריה סרט תעודה -1974 - מנהל הפקה
שורה 45 ⟵ 47:
==קישורים חיצוניים==
{{פרופילי קולנוענים}}
* {{העין השביעית|אילן דה-פריס|חוק שטחי|23511|1 ביולי 1999}} - הקולנוע הישראלי זקוק למבנה ארגוני חדש, דוגמת [[המועצה להשכלה גבוהה]]▼
* {{גלובס|ארי ליבסקר|דה-פריס בלהבות|884444|15 בפברואר 2005}}
* {{הארץ|אילן דה פריס|לא לזרוק את הרפורמה לפח|1.2013303|6 במאי 2013}}
▲*{{העין השביעית|אילן דה-פריס|חוק שטחי|23511|1 ביולי 1999}} - הקולנוע הישראלי זקוק למבנה ארגוני חדש, דוגמת [[המועצה להשכלה גבוהה]]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
| |||