הבדלים בין גרסאות בדף "ולטר בנימין"

נוספו 135 בתים ,  לפני חודש
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
 
==ביוגרפיה==
[[קובץ:Grab Walter Benjamin.jpg|ממוזער|שמאל|250px|קברו של בנימין בפורטבואו]]
ולטר בנימין נולד למשפחה יהודית [[אמיד]]ה ו[[התבוללות|מתבוללת]] בת שלושה ילדים ברובע המערבי העשיר של [[ברלין]], [[גרמניה]]. אביו עשה חיל בתור מנהל [[מכירה פומבית|מכירות פומביות]] וסוחר [[אומנות (תרבות)|אומנות]], ולאחר זמן הגדיל את הונו ב[[השקעות]]. בנימין היה ילד חולני במקצת, והוריו שלחו אותו ל[[פנימייה]] בעיר שדה. בנימין היה גיסה של [[{{קישור שפה|אנגלית|Hilde Benjamin|הילדה בנימין]]}} ובן דודם של ה[[משורר]]ים [[גרטרוד קולמאר]] ו[[גינתר אנדרס]] {{אנ|Günther Anders}} אנדרס היה בעלה של [[חנה ארנדט]], בין 1929 ל-1937.
[[קובץ:Historia_Ktana02.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תמונה של ולטר בנימין (משמאל) ואחיו בסביבות שנת 1900 כמטפסי הרים, מספרו [[היסטוריה קטנה של הצילום]]]]
בשנת 1912 נרשם ל[[אוניברסיטת פרייבורג]], אך בסוף סמסטר הקיץ חזר לברלין, ונכנס ל[[אוניברסיטת הומבולדט]], שבה פגש בשנת 1915 את [[גרשום שלום]]. בין השניים נרקמה ידידות קרובה, שאף גרמה לבנימין לשקול לעלות לארץ ישראל בעקבות שלום. במקביל החל לכתוב לאחד מעיתוני תנועת הסטודנטים "Der anfang", וקשריו עם מנהל התנועה, גוסטב וינקן, ועם תנועתו ה[[פדגוגיה|פדגוגית]] ה[[ניטשה|ניטשאנית]] נמשכו עד [[מלחמת העולם הראשונה]]. במהלך כתיבתו לעיתון גברה מודעותו להיותו יהודי בגרמניה. היהדות משכה אותו, ה[[ציונות]] בפרט. על פי תפיסתו, המסורת היהודית איבדה את עוצמתה בעידן המודרני, אך עדיין נשארו בה מושגים חשובים כגון [[השגחה]], [[משיח]] ו[[קבלה]].
בשנים 1930–1931 שידר שיחות רדיו בשם "שעה לנוער", בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט.{{הערה|שש משיחותיו אלה תורגמו לעברית בספר: '''רדיו בנימין''', תרגם הראל קין, תשע נשמות, 2016.}}
 
לאחר [[עליית הנאצים לשלטון]] בשנת 1933, עזב בנימין את ברלין ונסע ל[[פריז]]. עם [[המערכה על צרפת|כיבוש צרפת]] בשנת 1940 השיג בנימין [[אשרה (ויזה)|אשרת]] הגירה ל[[ארצות הברית]], ובדרכו לשם הוא הוברח מ[[צרפת]] ל[[ספרד]] ביחד עם קבוצת פליטים על ידי [[ליזה פיטקו]] דרך [[הרי הפירנאים]]. הקבוצה נתפסה בעיירה [[פורטבואו]]{{קישור שפה|אנגלית|Portbou|פורטבו}} שבגבול ספרד-צרפת על ידי המשמר הספרדי בעקבות [[הלשנה]]. חלק מהפליטים הצליחו לברוח באותו לילה ועמם [[פרוייקט הפסאז'ים]] אותו ביקש בנימין כי יעבירו לפרסום בארצות הברית. בנימין התאבד באותו לילה באמצעות [[מנת יתר]] של [[מורפיום]], אותו נהג לקחת בשל [[מחלת לב]], ונקבר בבית הקברות של פורטבואו. בראשית שנות ה-90 הוקמה בפורטבואובפורטבו [[אנדרטה]] לזכרו בשם "מעברים" ("Passages"), בעיצוב האמן הישראלי [[דני קרוון]].
 
אוסף על שמו שמור ב[[הספרייה הלאומית|ספרייה הלאומית]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/archives/NNL_ARCHIVE_AL002620096/NLI|הכותב=|כותרת=אוסף ולטר בנימין|אתר=באתר הספרייה הלאומית.|תאריך=}}</ref>
כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של [[מיסטיקה יהודית]] ו[[מטריאליזם]] היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. חיבוריו של בנימין כמבקר ספרותי עסקו בעיקר בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של [[גתה]] "הקרבה שבבחירה", ושל [[פרנץ קפקא]], וכן תרגם מיצירותיהם של [[מרסל פרוסט]] ו[[שרל-פייר בודלר]]. לצד זאת הוא כתב על מוצא השפה ועל תרגום, ומאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא ה[[תרגום]]. כמו כן כתב [[תסכית]]י רדיו לילדים, ושני פרקי זיכרונות על נעוריו, "כרוניקה של ברלין" ו"ילדות בברלין".
 
[[פרוייקט הפסאז'ים|פרויקט הפסאז'ים]] (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר [[פריז]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקוריים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר ולתרבות ה-flanerie{{קישור שפה|אנגלית|Flâneur|פלאנרי (טיול)}}. "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחת היצירות הגדולות של ביקורת התרבות ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]], לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה.
 
בנימין התכתב רבות עם [[תיאודור אדורנו]] ו[[ברטולט ברכט]], וקיבל מדי פעם מימון מ[[המכון למחקר חברתי]] ב[[אוניברסיטת פרנקפורט]] בניהולם של אדורנו ו[[מקס הורקהיימר|הורקהיימר]] ([[אסכולת פרנקפורט]]). ההשפעות של המרקסיזם של ברכט (ובאופן משני של התאוריה הביקורתית של אדורנו) ושל המיסטיקה היהודית של חברו [[גרשם שלום]], היו מעמודי התווך של עבודתו, אם כי הוא מעולם לא יישב את ההבדלים ביניהם. ה"תזות על פילוסופיה של ההיסטוריה", מהטקסטים המאוחרים שלו, מתקרבות ל[[סינתזה (פילוסופיה)|סינתזה]] כזו, ויחד עם "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" מהווים את שני החיבורים הנקראים ביותר שכתב.
1,040

עריכות