אל-מנסור (ח'ליף) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) קשרים עם פיפין הגוץ |
מ הוספת קישור למס הגולגולת |
||
שורה 6:
עם מותו של א-ספאח, החליט אל-מנצור לייצב את שלטונו באמצעות חיסול מנהיגים כריזמטיים אחרים של כוחות [[בית עבאס]]. [[אבו מוסלם]], אחד מראשי הצבא אשר הוביל את בית עבאס לניצחון על [[בית אומיה]], היה השליט הבלתי מעורער באזור [[איראן]] ו[[טראנסאוקסאניה]]. אל-מנצור ביקש תחילה למנותו למושל [[מצרים]] על מנת לנטרלו מכוחו. לאחר סירובו של הלה לעזוב את בסיס כוחו באיראן, הוצא אבו מוסלם להורג ב-[[755]]. מותו של אבו מוסלם אכן הבטיח את שליטתה של השושלת העבאסית באזור.
שלטונו של אל-מנצור העמיק את האכזבה והתסכול בקרב הציבור ה[[שיעה|שיעי]], אשר חש כי תקוותיו, כי חיסול בית אומייה בידי בית עבאס יחזיר את הח'ליפות לאמאמים, נכזבו. אל-מנצור אף פעל לדיכוי שאיפות השיעים בדרום [[עיראק]] וב[[חצי האי ערב]]. מקורות שיעים אף טוענים, כי אל-מנצור אחראי למותו של ה[[אימאם]] [[ג'עפר א-צאדק]]. מבחינת מדיניות דתית, שאף להכליל ולאסלם כמות רבה ככל האפשר מתושבי האימפריה. זאת, בניגוד למדיניות בית אומייה, אשר העדיף ליהנות
תקופתו של אל-מנצור מאופיינת בשגשוג תרבותי. הסובלנות שהפגין בית עבאס כלפי ה[[פרסים]] וקבוצות אחרות שדוכאו על ידי בית אומייה תרמה לכך. למרות שהח'ליף [[השאם אבן עבד אלמלכ]] אימץ מנהגי חצר פרסיים, ספרות ומחקר פרסי לא זכו להערכה בעולם האסלאמי עד לתקופתו של אל-מנסור. ללבלוב בתרבות הפרסית היה גם ביטוי פוליטי: תנועת ה[[שעוביה]] (الشعوبية), אשר טענה כי התרבות הפרסית עליונה על זו של הערבים.
| |||