ד'ימי – הבדלי גרסאות

החוקים המסדירים את מעמד בני החסות נקראים "[[תנאי עומר]]". לפי תנאי "חוזה עומר", הדִ'מי זכאי ל[[ביטחון אישי]] ורשאי לקיים את אמונתו בתמורה למסל[[מס גולגולת]] מיוחד (שנקרא ה"[[ג'יזיה]]") ששילם ובכפוף למגבלות שהוטלו עליו. הדִ'מי לא היה רשאי לקיים טקסים דתיים בפומבי, להרחיב או לשפץ את בתי התפילה שלו או לשאת אשה מוסלמית. מגבלות נוספות שהוטלו על הדִ'מים מזמן לזמן נועדו להשפילם ולהבליט את נחיתותם לעומת המוסלמים. למשל: לבוש מיוחד, איסור רכיבה על סוס או גמל, איסור על בניית בתי תפילה שאינם מוסלמים אשר יהיו יותר גבוהים מהמסגדים המקומיים ואיסור על היהודים לתקוע ב[[שופר]] ועל הנוצרים לצלצל ב[[פעמון|פעמוני]] כנסיות (במקום פעמונים השתמשו הנוצרים בקורה שנקראה [[נאקוס]]).