רקמות הלב – הבדלי גרסאות

ה[[לב]] מורכב מארבע [[רקמה|רקמות]] (מהחיצונית לפנימית): כיס הלב (pericardium), אפיקרדיוםעילית הלב (epicardium), שריר הלב ואנדוקרדיום(myocardium) ופנים הלב (endocardium).

כיס הלב (בלועזית פריקרדיום) [http://en.wikipedia.org/wiki/Pericardium] הוא שק דו-שכבתי המכיל את הלב והשורשים של [[כלי הדם]] הגדולים.

:השכבה הנמצאת בצמוד לפריקרדיוםלכיס הלב הסיבי היא השכבה הפריאטלית.

:השכבה הסמוכה ללב היא השכבה הויסצראלית, וידועה גם כאפיקרדיוםכעילית הלב.

יחדיו, שתי השכבות הללו יוצרות [[ממברנה]] רציפה ללא הפרעות. בין שתי השכבות האלה ישנו חלל קטן הנקרא החללחלל הפריקרדיאליכיס הלב, המכיל אספקה של נוזל מימי הידוע בשם הנוזל הפריקרדיאליהלבבי (הנוזל הלבביהפריקרדיאלי).

אפיקרדיוםעילית הלב [http://en.wikipedia.org/wiki/Epicardium] הואהיא השם של השכבה החיצונית של רקמת הלב. אם מתייחסים אל האפיקרדיוםעילית הלב כחלק מכיס הלב, אזי הוא השכבה הפנימית, או כיס הלב הויסצראלי.

[[רקמת חיבור]] היא המרכיב העיקרי של האפיקרדיוםעילית והואהלב והיא מתפקדמתפקדת כשכבת מגן. כיס הלב הויסצראלי מייצר ככל הנראה את הנוזלנוזל הפריקרדיאליהלב (נוזלהנוזל הלבהפריקרדיאלי), שגורם לסיכוך של התנועה בין השכבות הפנימית והחיצונית של הפריקרדיוםכיס הלב.

במהלך התכווצות החדרים, הגל של הדפולאריזציה נע מהמשטחממשטח האנדוקרדיאליפנים הלב למשטח האפיקרדיאליעילית הלב.

שריר הלב (מכונה גם מיוקרדיום) [http://en.wikipedia.org/wiki/Myocardium] הוא הרקמה המקנה ללב את היכולת להתכווץ ולהתרפות ובכך היא מקנה לו את היכולת להזרים את הדם במחזור הדם הריאתי ומחזור הדם הסיסטמי.

כישלון של הלב להתכווץ כראוי (מכל סיבה שהיא) מכונה לעיתים [[אי ספיקת לב]]. למרות זאת, המונח המתאים למצב זה הוא אי ספיקה של שריר הלב (המיוקרדיום). אי ספיקת לב הוא מונח כללי המתייחס למחלות לב קשות הנגרמות מסיבות רבות (אי ספיקה של שריר הלב, מחלה של [[שסתום]] הלב, היפרטרופיה של החדרים) ומסתיימות בחוסר יכולת של הלב לשמור על לחץ מילוי תקין ו/או זרימת דם מופחתת לגוף בזמן מנוחה או פעילות גופנית. אי ספיקה של שריר הלב המסתיימת באי ספיקה של הלב כולו גורמת לקיצור תוחלת החיים ולהפחתה באיכותם.

האנדוקרדיום (מכונה גם פנים הלב) [http://en.wikipedia.org/wiki/Endocardium] הוא השכבה הפנימית ביותר המרכיבה את חדרי הלב. התאים שלה, מבחינת [[ביולוגיה התפתחותית|ההתפתחות בעובר]] ומבחינת התפקוד [[ביולוגיה|הביולוגי]], דומים לשכבת התאים [[אנדותליום|האנדותלית]] המהווה חלק מכלי הדם.

לאחרונה, התברר שהאנדוקרדיוםשפנים הלב, המורכב בעיקר מתאים אנדותלים, שולט על התפקוד של שריר הלב. התפקיד המשתנה הזה הוא נפרד מהמנגנונים הכרונוטרופיים והאינוטרופיים ששולטים על התכווצות שריר הלב. יתר על כן, האנדותליום של [[נים (כלי דם)|נימי]] שריר הלב מעורב בתפקיד זה. בכך, האנדוקרדיוםהאנדותליום הלבבי (האנדותליום האנדוקרדיאלישל פנים הלב והאנדותליום של נימי המיוקרדיוםשריר הלב) שולט על התפתחות הלב בעובר כמו גם באדם הבוגר. בנוסף, הכוויצות והסביבה האלקטרופיזיולוגית של הקרדיומיוציטים (תאי שריר הלב) מבוקרת על ידי האנדותליום הלבבי.

האנדותליום האנדוקרדיאלישל פנים הלב יכול גם לתפקד כמעין סוג של מחסום דם-לב (באנלוגיה ל[[מחסום הדם-מוח]]), ובכך לשלוט על ההרכב [[יון|היוני]] של הנוזל החוץ תאי שבו נמצאים הקרדיומיוציטים.

בהתקף לב, [[איסכמיה]] (הפרעה באספקת דם) של שריר הלב עשויה להתרחב ולהגיע לאנדוקרדיוםלפנים הלב, ולגרום להפרעה בשכבה הפנימית ביותר של הלב (חסימה טרנס-שכבתית). חסימות כלי דם פחות נרחבות מכונות "תת-אנדוקרדיאליות" ואינן משפיעות על האנדוקרדיוםפנים הלב. חסימת כלי דם תת-אנדוקרדיאלית מסוכנת בהרבה מחסימות טרנס-שכבתיות כיוון שהיא יוצרת אזור של רקמה מתה המוקף על ידי אזור של מיוציטים פגומים. האזור הפגוע הזה יוליך דחפים חשמליים לאט יותר, והתוצאה של זה תהיה [[אריתמיה]] (הפרעת קצב)]]. האזור הפגוע יכול לגדול או להתרחב ולהפוך לגורם מסכן חיים חזק יותר.

באנדוקרדיטיס מדבקת, האנדוקרדיוםפנים הלב (ובייחוד האנדוקרדיוםפנים הלב שנמצא בשסתומי הלב) נדבק בחיידקים.