פסנתר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 29:
הפסנתר הוא התפתחות של [[כלי מקלדת]] שכבר היו קיימים מאות שנים לפני הפסנתר, לדוגמה - ה[[צ'מבלו]] וה[[קלוויקורד]]. כמו הצ'מבלו גם הפסנתר הוא כלי מקלדת ו[[כלי מיתר]], אך בעוד שהצ'מבלו הוא כלי פריטה, הרי שבפסנתר מופקים הצלילים על ידי "פטישים" המקישים על המיתר, ולכן הפסנתר הוא גם [[כלי הקשה]]. ההקשה בפסנתר מאפשרת שליטה באצבעות על חוזק הצלילים, שליטה שלא הייתה קיימת בצ'מבלו. כלי דומה הוא ה[[עוגב]] שגם לו יש מנענעים, אך הוא שונה משאר כלי המקלדת, כיוון שמבחינת הפקת הצליל הוא כלי נשיפה ואין בו מיתרים.
 
במנגנון הפסנתר חלו שינויים ונוספו המצאות במשך מאות שנים. כך לדוגמה, את פטישי ה[[עור (חומר גלם)|עור]] המעובד החליפו פטישים מצופים בד [[לבד]] דחוס, המאפשרים צליל עמוק וחזק יותר. באופן דומה, מנגנון הפסנתר עבר שינויים רבים שאיפשרו החזרה מהירה יותר של הפטישים, על מנת לאפשר נגינת אותו צליל פעמים רבות ככל הניתן בשנייה. למעשה, המנגנון הטוב ביותר נמצא בפסנתרי כנף הנעזרים ב[[כוח המשיכה]] של [[כדור הארץ]] על מנת ליצור התנגדות לכוח שמפעיל הנגן. פסנתר עומד מחקה מנגנון זה על ידי שילובם של קפיצים ומשקולות המבטיחים החזרה מהירה. מנגנון הפסנתר משלב מספר אלמנטים מרכזיים נוספים, כגון אטמים, שתפקידם לחסום את הצליל כאשר נפסקת הלחיצה על הקליד, וכן מספר [[דוושת פסנתר|דוושות]]. הדוושה הימנית, הקרויה דוושת השהייה, תפקידה לבטל באופן זמני את פעולת האטמים. הדוושה השמאלית מחלישה את הצליל. בפסנתר הכנף הפטיש מוסת הצידה, שלחיצהכך עליהשהוא פוגע במיתר אחד או שניים, ולא בשלושת המיתרים הזהים. בפסנתר העומד הלחיצה מקרבת את כל הפטישים אל המיתרים, ובכך מסייעת להחליש את עוצמת הצלילים. ברובבהרבה פסנתרי הקיר-קיר נמצאת בין שתי הדוושות גם "דוושת אימון", שלחיצה עליה מורידה יריעת לבד בין הפטישים למיתרים, מה שמאפשר נגינה בעוצמת צליל נמוכה בהרבה, אולםלצרכי בדוושהאימוני זותלמידים לאבלבד. נוהגיםאין להשתמשלה בהופעהחשיבות מולמוסיקלית. קהל,לעומתה בגלל- הצלילהדוושה הסגור,האמצעית המעומעם והמופנם. קיימים גם פסנתריבפסנתרי כנף בעליחשובה דוושהביותר נוספת,אבל אמצעיתמוזנחת. היא דומה בתפקודה לדוושה הימנית אבל בצורה סלקטיבית, ומשמשת בעיקר נגנים מקצועיים.
 
עם המעבר למסגרת [[פלדה]] (בשנת [[1820]] לפסנתר כנף וב־[[1825]] לפסנתר עומד), שהחליפה את מסגרת העץ, התאפשר לבוני הפסנתרים למתוח את מיתרי הפסנתר למתח גבוה מאוד, של כעשרים טונות. מתח זה מאפשר לפסנתר ליהנות מצליל חזק ומתמשך, בשונה מהפסנתרים של המאה ה־18 שצלילם היה קטן בהרבה. הפסנתר המודרני, שצלילו חזק ובהיר, איננו הפסנתר עליו נכתבו היצירות הקלאסיות לפסנתר ממאה זו.{{הערה|[https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001084024 "[[צבי מניקר]] - כל המלחינים עד אמצע המאה ה-19 כתבו לפסנתר פטישים"], ראיון בגלובס, 26 בנובמבר 2015}}