ויקיפדיה

מעשה אמנון ותמר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
פתיח, עריכה, הוספת מקור ושני פריטי "לקריאה נוספת"
שורה 1:
[[קובץ:Desolation of Tamar by J.Tissot.jpg|ממוזער|תמר מגורשת מביתו של אמנון לאחר מעשה האונס, ציור מאת [[ג'יימס טיסו|ג'יימס טיסוֹ]], בסביבות 1896 עד 1902. "וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה" (שמואל ב' פרק י"ג, פסוק י"ט)]]
'''מעשה אמנון ותמר''' הוא [[סיפור מקראי]] (ב{{תנך|שמואל ב|יג|א|לז}}) המהווההמספר סיפוראת המשךסיפורו למעשה [[דוד ובת שבע]], ומוצג במקרא כעונש הראשון שקבל [[דוד]] על חטאו.של [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]], בנו של [[דוד]] מ[[אחינועם היזרעאלית]], התאהבאשר באחותואנס את אחותו [[תמר (בת דוד)|תמר]] (בת [[מעכה בת תלמי]] מלך [[גשור]]), שהייתה אשה יפה. בעצת [[יונדב בן שמעה]], בן דודו, עשה עצמו כחולה, וכשבא דוד לבקרו, בקש שאחותו תמר תבוא לחדרו ותכין לו [[לביבה|לביבות]] בפניו כדי לעורר תאבונו. כאשר הגיעה תמר לחדרו והכינה לפניו את הלביבות, סירב אמנון לאכול עד שכל עבדי המלך הנוכחים בחדר יצאו, והוא יאכל מידיה.
 
הסיפור פותח בתמר ומציג אותה כאחות אבשלום וכאישה יפה. לאחר מכן מסופר כי אמנון, בנו של דוד המלך, התאהב בה וחיפש תואנה להימצא עימה ביחידות. בעצת [[יונדב בן שמעה]], בן דודו, עשה עצמו כחולה, וביקש שאחותו תמר תבוא לחדרו ותכין לו [[לביבה|לביבות]]. כאשר הגיעה תמר לחדרו והכינה לפניו את הלביבות, סירב אמנון לאכול עד שכל עבדי המלך הנוכחים בחדר יצאו, והוא יאכל מידיה.
לאחר שיצאו, ביקש אמנון מתמר שתיכנס אל חדרו ותאכיל אותו שם. כשנכנסה לחדרו, ניסה אמנון לפתות את תמר לשכב עימו, משסירבה, בטענה שאל לו לשכב עימה בדרך [[זנות]] אלא להסדיר זאת ב[[נישואים]] רשמיים המאושרים על ידי אביהם, תפס אמנון באחותו ו[[אונס|אנס]] אותה. לאחר מעשה האונס שנא אמנון את אחותו על שסירבה לשתף עימו פעולה ועל שחרפה את מעשהו, ודרש ממנה לצאת מחדרו, על אף בקשתה שיישאנה לאשה כדי להסתיר קלונה, ו[[אונס נערה (הלכה)|כמצוות התורה]]. משסירבה, הורה לאחד ממשרתיו להוציאה מחדרו ולנעול הדלת לבל תנסה להיכנס.▼
 
▲לאחר שיצאו, ביקש אמנון מתמר שתיכנס אל חדרו ותאכיל אותו שם. כשנכנסה לחדרו, ניסה אמנון לפתות את תמראותה לשכב עימו, משסירבה, בטענה שאל לו לשכב עימה בדרך [[זנות]] אלא להסדיר זאת ב[[נישואים]] רשמיים המאושרים על ידי אביהםומשסירבה, תפס אמנון באחותו ו[[אונס|אנס]] אותה. לאחר מעשה האונס שנאדרש אמנון את אחותו על שסירבה לשתף עימו פעולה ועל שחרפה את מעשהו, ודרש ממנהמתמר לצאת מחדרו, על אף בקשתה שיישאנה לאשה כדי להסתיר קלונה, ו[[אונס נערה (הלכה)|כמצוות התורה]]. משסירבה, הורה לאחד ממשרתיו להוציאה מחדרו ולנעול הדלת לבל תנסה להיכנס.
תמר, שהייתה לבושה [[כתונת פסים (בגד)|כתונת פסים]], קרעה את כותנתה, שמה אפר על ראשה (סימני אבלות), וזעקה על העוול שנעשה לה. כאשר שמע זאת [[אבשלום]], אחיה מאב ומאם, הורה לה להשתיק את העניין בתואנה שאמנון הוא אחיה; אולם בלבו זמם לנקום באמנון ולכן היה מעוניין שהנושא יושתק כדי ליצור "שקט תעשייתי" לשם הצלחת פעולת הנקם.▼
 
▲תמר, שהייתה לבושה [[כתונת פסים (בגד)|כתונת פסים]], קרעה את כותנתה, שמה אפר על ראשה (סימני אבלות), וזעקה על העוול שנעשה לה. כאשר שמע זאת [[אבשלום]], אחיה מאב ומאם, הורה לה להשתיק את העניין בתואנה שאמנון הוא אחיה;, אולם בלבו זמם לנקום באמנון, ולכןואכן היההרג מעונייןאותו שהנושאמאוחר יושתקיותר. כדי ליצור "שקט תעשייתי" לשם הצלחת פעולת הנקם.
 
לאורך הדורות זכה הסיפור לפירושים רבים שניסו להתמודד עם הבעיות ההלכתיות והמוסריות שבו. היו שבחרו לנקות את אמנון מאשמה (למשל בטיעון כי מעשה זה היה אחד מהעונשים שבהם נענש דוד). אחרים הדגישו את חלקו של חברו של אמנון במעשה (בטענה כי הוא שיעץ לאמנון כיצד להביא את תמר אליו, ויתכן שהתכוון רק ליצור סיטואיה אינטימית שתאפשר הצעת נישואין). אחרים ניסו לנקות את אמנון מגילוי עריות ודרשו כי תמר נולדה טרם שאימה התגיירה, ולכן אינה יהודיה, ואינה נחשבת אחות אמנון. אחרים האשימו את תמר בכעסו של אמנון עליה. מיעוט מהפירושים עוסק בתמר ובנסיונה להגן על עצמה מפני האונס.
 
== הרקע למעשה ==
{{ערך מורחב|דוד ובת שבע}}
סיפור אמון ותמר מהווה סיפור המשך למעשה [[דוד ובת שבע]], ומוצג במקרא כעונש הראשון שקבל [[דוד]] על חטאו. הרקע למעשה אמנון ותמר מתחיל ב[[מעשה דוד ובת שבע]], שבמהלכו זימן [[דוד המלך]] את [[בת שבע]] אשת [[אוריה החתי|אוריה החיתי]] אליו ושכב עימה. כשנודע לו שבת שבע הרתה מכך, קרא לאוריה מהמלחמה שנערכה באותה תקופה מול [[בני עמון]], על מנת לטשטש את שנעשה. משלא עלה הדבר משום שאוריה נמנע מלציית להוראת המלך דוד לשוב אל ביתו, הורה דוד ל[[יואב בן צרויה|יואב]] שר הצבא לדאוג להמתתו של אוריה במלחמה באמצעות הצבתו בראש החץ של המערכה, בתואנה שהוא [[מרד|מרד במלך]] בסרבנותו ובדבריו הנוקבים כלפי המלך. יואב קיים את ההוראה, ואוריה מת במלחמה.
 
[[נתן הנביא]] המשיל לדוד את שעשה ב[[משל כבשת הרש]] כדי להעמידו על חטאו. דוד הודה מיד בחטאו וקבל על עצמו את העונש השמיימי שהוא גזר על עצמו בפסק הדין שנתן ביחס לסיפור כבשת הרש הדמיוני: {{ציטוטון|אֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם|שמואל ב פרק י"ב, פסוק ו'}}. התשלום הראשון מבין הארבעה אותו שילם דוד, היה מות הילד אותו ילדה בת שבע מן ההריון מדוד. התשלום השני היה אונס תמר, והשלישי מות אמנון שהיה תוצאה ישירה של מעשה האונס. לאחר מכן גם [[אבשלום]] בנו הנוסף נהרג, ובכך שילם דוד את ארבעת התשלומים. ב[[תרגום השבעים]] נכתב כי דוד ייענש שבעתיים. על פי [[חז"ל]], ארבעה מבניו של דוד מתו בגורן ארוונה{{הערה|תנא דבי אליהו, אליהו רבה, איש שלום, פרשה ח}}. בנוסף להם מתו בחיי דוד: אמנון, [[כלאב]] ואבשלום.
שורה 14 ⟵ 18:
== תיאור המעשה ==
=== עצת יונדב בן שמעה ===
הכתוב מתאר שאמנוןכיצד אמנון, בנו של דוד מ[[אחינועם היזרעאלית|אחינעם היזרעאלית]], חשק בתמר, אחותשהיתה אבשלוםאחותו שהיהלמחצה בנו(בהיותה בתו של דוד מ[[מעכה בת תלמי|מעכה]] בתו שלבת [[תלמי מלך גשור]], שהייתה נערה יפה). מאחר שידע אמנון שתמר היא [[בתולים|בתולה]] ולא נשואה לאיש עדיין, חשקוחשק של אמנוןבה אליהעוד גבריותר, ומצב זה יצר אצל אמנון תסכול עד שחלה מכך{{הערה|לדעת רש"י (פסוק ב') הוא חלה ממש, ולדעת הרד"ק והמצודות (שם) נעשה כחולה.}}. משום שידע שלא יוכל לעשות לה מאומה. [[פרשני המקרא]] מבארים שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שתמר הייתה בתולה, שכן באותה תקופה הנוהג היה שהבנות הבתולות לא היו רגילות לצאתיוצאות מביתן ללא ליווי או השגחה, ולכן הוא לא פגש בה כשהם לבדם{{הערה|רש"י, רד"ק, מצודות ומלבי"ם על {{תנ"ך|שמואל ב|יג|ב}}.}}.
 
כאשר הבחין [[יונדב בן שמעה]], בן דודו החכם של אמנון, שאמנון חברו כחוש וחלוש בבקרים, כמי ששנתו נדדה{{הערה|כך מבארים רד"ק ומצודת דוד על פסוק ד', שאהבת אמנון לתמר הדירה את שנתו בלילות.}}, שאלו לסיבת הדבר. אמנון השיב שהוא אוהב את תמר אחותו (מאביו) וחושק בה. יונדב הציע לו לעשות עצמו כחולה שנפל למשכב, וכשאשר יבוא דוד אביו לבקרו, יבקש ממנו שתמר תטגן לפניו לביבות, ובכך יתעורר תאבונו והוא יאכל ויתחזק{{הערה|מצודת דוד על פסוק ה'.}}. כאשר תבוא אליו תמר, יפעל כאשר ימצא לנכון.
{{ציטוט|תוכן=וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד: וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ כִּי בְתוּלָה הִיא וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי אַמְנוֹן לַעֲשׂוֹת לָהּ מְאוּמָה: וּלְאַמְנוֹן רֵעַ וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וְיוֹנָדָב אִישׁ חָכָם מְאֹד: וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הֲלוֹא תַּגִּיד לִי וַיֹּאמֶר לוֹ אַמְנוֹן אֶת תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם אָחִי אֲנִי אֹהֵב: וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָדָב שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל וּבָא אָבִיךָ לִרְאוֹתֶךָ וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תָּבֹא נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתַבְרֵנִי לֶחֶם וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת הַבִּרְיָה לְמַעַן אֲשֶׁר אֶרְאֶה וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ|מקור=שמואל ב' פרק י"ג, פסוקים א'-ה'|אנגלית=}}[[המלבי"ם]] מוסיף שכוונת יונדב הייתה שאמנון יבקש מדוד שתמר תכין לפניו את הלביבות, משום שאמנון אהב לאכול את הלביבות אותן ידעה תמר להכין, והוא היה מעוניין לראות שהיא זו שמכינה אותן ולא מישהו אחר, ובכך הוא יתרץ את רצונו שדווקא תמר תכין הלביבות, ודווקא לעיניו: {{ציטוטון|וחשב שיען שכל אוכל תתעב נפשו יתאוה למין מאכל של לביבות שתמר לבדה יודעת לעשותו היטב, ורוצה שתעשהו לעיניו למען יבטח שהמה הלביבות אשר יאהב|מלבי"ם שמואל ב' פרק י"ג פסוק ו'}}.
באשר לתכלית עצתו של יונדב בן שמעה, ישנן שתי גישות: בתלמוד הבבלי{{הערה|מסכת סנהדרין דף כ"א, עמוד א'}} מובאים דברי רב יהודה בשם רב, שיונדב היה חכם מאוד 'לרשעה', לאור תוצאת העצה שנתן לאמנון. על פי רעיון זה העצה ניתנה בכוונה תחילה להביא למותו של אמנון.{{הערה|https://www.news1.co.il/Archive/003-D-129960-00.html}} אולם המלבי"ם מבאר שכוונת יונדב בעצתו הייתה שדוד יבין שאמנון מעוניין לשאת את תמר, וכן כדי שתמר תדע שאמנון אוהב אותה, וכך הדבר יביא לנישואיו עימה: {{ציטוט|באמת לא עלה על דעת יונדב שיעשה הנבלה הזאת, רק שם בפיו דבריו שמתוכם יכיר המלך שהוא חושק בתמר אחותו וחולה עבורה עד מוות. ובזה ידע שיתננה לו לאשה אחר שמותרת לו מן הדין, וגם שעל ידי שישלחנה אליו בהכרח יוכל לגלות לה את כל לבו, ותתרצה גם היא בהרגישה אהבתו אליה, וחליו בעבורה|מקור=מלבי"ם שמואל ב' פרק י"ג, פסוק ה'}}אפשרות נוספת היא שיונדב ניסה להביא ליצירת סיטואציה אינטימית ביניהם, שתאפשר לאמנון לבקש את ידה של תמר.
שורה 25 ⟵ 29:
 
=== ניסיון הפיתוי ומעשה האונס ===
כאשר נכנסה תמר אל החדר והגישה אליו את הלביבות, אחז בה אמנון וניסה לפתותה לשכב עימו. תמר סרבהמתחננת בטענהשלא שאלבפני להםאמנון לשכבשלא בדרךיענה זנותאותה ויהרוס את חייה, שהואהיא מעשהמעלה טיעונים שונים ומקוה שאחד מהם לפחות ישכנע את אמנון: מדובר במעה נבלה, הדבר לא מקובל בזויבישראל, וגםאל להם לשכב בדרך זנות, ושהדבר יפגע בשמה הטוב של תמר ויסב להלשניהם חרפה. ואםלבסוף היא אומרת שאם הוא מעוניין בה, עליוהוא יכול להסדיר את נישואיהם בבקשה רשמית מהמלך לשאתה לאשה, ולא לבעול אותה בצורה בזויה כזו.
 
אמנון סירבלא לבקשתה,הקשיב ומשסרבהלהפצרותיה להסכים לבקשתו, שכבושכב עימה בכפייה.
{{ציטוט|תוכן=וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי: וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת: וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ: וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ|מקור=שמואל ב' פרק י"ג, פסוקים י"א-י"ד|אנגלית=}}חז"ל מוסיפים במדרש, על סמך המילים '''וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה,''' שתמר ניסתה להיאבק בו אלא שהוא גבר.

דבריה של תמר לאמנון, שאם יציע את נישואיהם לאביהם, דוד, הוא לא ימנע זאת., עוררו שאלה גדולה בקרב פרשני המקרא למיניהם: כיצד ייתכן שדוד יתיר לאמנון לשאת את תמר לאשה, והרי היא אחותו מאביו, ו[[איסור משכב אח עם אחות|אסור לאח לשאת את אחותו]] בין אם היא אחותו מן האב בלבד או מן האם בלבד.
 
תשובת [[חז"ל]] לדבר היא שתמר הייתה בת [[אשת יפת תואר]], ולכן מבחינה [[הלכה|הלכתית]] לא נחשבה לאחותו של אמנון, שכן אמה הרתה אותה בעודה נכרית, ומבחינה הלכתית שני אחים שאחד נולד בעת שהאם הייתה נכרית, והשני נולד לאחר גיורה, אינם נחשבים מן התורה לאחים שחלים עליהם [[איסורי עריות]] הנובעים מקרבת משפחה זה עם זה{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|כא|א}}.}}.
 
[[דון יצחק אברבנאל|האברבנאל]] באר שתמר אכן הייתה אחותו של אמנון ואסורה עליו, ודבריה אליו היו בגדר עילהניסיון למניעתלהינצל מעשהממנו ולמנוע את האונס:
{{ציטוט|תוכן=והנראה אלי בזה הוא שאבשלום ותמר שניהם היו בני דוד, ושניהם -ילדה אותם מעכה אחרי שנתגיירה. ולכן קראה אמנון 'אחותי' והיא גם היא אמרה 'אחי הוא', ודוד ואבשלום שניהם אמרו: 'אמנון אחיך'... אמנם מה שאמרה תמר 'דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך', לא אמרה כי אם להינצל מידו... ותנחומין של הבל היו, ורצתה לדחותו בקש, אף כי בדבריה העירה על אמיתת הדבר באומרה: 'כי לא יעשה כן בישראל', 'אל תעשה את הנבלה הזאת', רוצה לומר: היותה ערוותו|מקור=אברבנאל על שמואל ב' פרק י"ג, פסוק א'|אנגלית=}}
אפשרות המובאת בדברי [[בעלי התוספות]] היא שתמר הייתה אמנם אחותו של אבשלום, אך לא בתו של דוד:
שורה 38 ⟵ 44:
 
=== גירוש תמר מבית אמנון ===
משביצע אמנון את זממו, התמלא ליבו בשנאה ודחיה כלפי תמר, והוא דרש ממנה לצאת מביתו. תמר טענההתחננה כנגדוואמרה שהרעהשאם שהואאמנון עושהטימא עימהאת כעת בדרישתו לסלקהבתוליה, לאחרהרי שפגעיכול במעמדהלפחות בכךלשאתה שהיאלאישה כעתוכך אינהלהשיב בתולה, ונגד דרישת התורה שהאנס מחויב לשאתלה את אנוסתוכבודה אםולא רצונהלשלח בכך,אותה גדולה מרעת האונס עצמו.מביתו; אולם אמנון לא שת ליבו לדבריה, לגודל שנאתו אותה כעת, והורה לאחד ממשרתיו שיוציאה מביתו וינעל הדלת אחריה לבל תנסה להיכנס.
{{ציטוט|תוכן=וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי: וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אוֹדֹת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ: וַיִּקְרָא אֶת נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר שִׁלְחוּ נָא אֶת זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ: וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ|מקור=שמואל ב' פרק י"ג, פסוקים ט"ו-י"ח|אנגלית=}}על פי העולה מן הפסוקים, שנאתו נבעה מאי שיתוף הפעולה מצידה, שאילץ אותו לאנוס אותה בכח, דבר שלא היה מעוניין להגיע אליו. ולא זו בלבד, אלא שנזפה בו על שהוא מאמלל אותה, ואף כינתה אותו 'נבל'. חז"ל מוסיפים במדרש, על סמך המילים '''וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה,''' שתמר ניסתה להיאבק בו אלא שהוא גבר. ומבאריםמבארים שהיא אמנם לא הצליחה למנוע את האונס אך הצליחה לסרסו, ולכן הוא כעס עליה ושנא אותה: {{ציטוטון|וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד, מאי טעמא? [מה הטעם לשנאה] - אמר רבי יצחק... קשרה לו נימא [משער הערווה], ועשאתו כרות שפכה}}{{הערה|תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כ"א, עמוד א'.}}.
 
לעומתם הרב סולובייצ'יק מפרש כי "החטא היה לו תועבה, בגללו בא לשנוא את עצמו, וממילא שנא אותה"<ref>{{צ-ספר|מחבר=הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק|שם=על התשובה (עמ' 115)|שנת הוצאה=תשל"ה}}</ref>
 
=== תגובת תמר למעשה ===
משהוצאהּ תמר מבית אמנון, קרעה את כתונת הפסים שעליהשלבשה,{{הערה|שדרכן של בנות המלכים הבתולות אז היה ללובשה, כמבואר בפסוק יח.}} שמה אפר על ראשה לאות אבל על העוול שנעשה לה., ובעודה שמה ידה על ראשה, זעקה בקול כדי לפרסם שבעילתה נעשתה באונס, והיא לא זנתהשנאנסה{{הערה|מצודת דוד על פסוק י"ט.}}. כאשר ראה זאת אבשלום אחיה, הבין שאמנון אנס אותה, ובקשביקש ממנה שלא תעורר על כך מהומה, כדיאולם לאהזמין ליצוראותה תככיםלהתגורר במשפחה.בביתו, אולםולמעשה בליבותכנן זמם אבשלום לנצלליצור 'שקט תעשייתי' זה לשם קשירת קשר לחיסולוחיסולו של אמנון על שפגע באחותו. וכפי שמעיד הכתוב על שנאתו את אמנון כבר באותה העת.
{{ציטוט|תוכן=וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא אַל תָּשִׁיתִי אֶת לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ... וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ|מקור=שמואל ב' פרק י"ג, פסוקים כ'; כ"ב|אנגלית=}}
 
=== תגובת דוד למעשה ===
כאשר שמע דוד על ניצולומעשה של אמנון את הסכמתה של תמר לבוא אליו להאכילו כדי לאנוס אותה,האונס חרה לו הדבר מאד: {{ציטוטון|וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר לוֹ מְאֹד|שמואל ב' פרק י"ג, פסוק כ"ב}}, אולם בפועל לא כתוב שהוא נקט נגד אמנון שום צעד משמעתי כלשהו. יתכן שהחטא המוסרי שלו עצמו בעקבות לקיחת בת שבע, מנע ממנו להוכיח את אמנון או להענישו{{הערה|[[משה אלשיך|אלשיך]] על שמואל ב' פרק י"ג, פסוק כ"א.}}.
 
אולם בפועל לא כתוב שהוא נקט נגד אמנון שום צעד משמעתי כלשהו, ייתכן שזה משום שהחטא המוסרי שלו עצמו בעקבות לקיחת בת שבע, מנע ממנו את היכולת להוכיח את אמנון או להענישו{{הערה|[[משה אלשיך|אלשיך]] על שמואל ב' פרק י"ג, פסוק כ"א.}}. וזה עצמו היה חלק מהעונש של דוד על מעשהו, שלא הייתה לו את הלגיטימציה להוכיח או להעניש את אמנון.
 
== השלכות המעשה ==
שורה 55 ⟵ 61:
לאחר המעשה, תכנן אבשלום פעולת נקם באמנון. הוא ערך [[משתה]] בעת גז הצאן, כנהוג, והזמין אליו את אביו דוד, אך הוא דחה את ההצעה. אבשלום הפציר בו שלפחות אמנון יגיע למשתה, ולאחר הפצרה ממושכת הסכים לכך דוד.
 
אבשלום הורה לעבדיו שכאשר אמנון יתבסם ביינו, ולא ישים לב כל כך לנעשה איתו, יכו אותו וימיתוהו. עבדי אבשלום ביצעו את הדבר והרגו את אמנון. אבשלום ברח אל סבו, [[תלמי מלך גשור]], כי ידע שדוד יעכס עליו בוודאי ויבקש להענישו.
 
עבדי אבשלום ביצעו את הדבר והרגו את אמנון. אבשלום ברח אל סבו, [[תלמי מלך גשור]], כי ידע שדוד עשוי לכעוס עליו בשל הרצח ולהענישו.
 
אבשלום ישב שם שלוש שנים עד שדוד ניחם ממות על מות בנו, ורצה בשוב אבשלום לירושלים. [[יואב בן צרויה|יואב]] השתמש בדבריה של [[האישה החכמה מתקוע|אשה חכמה]] שעשתה עצמה כ[[אלמנה]] המבקשת את חסות המלך על בנה שרצח את אחיו, מפני משפחתה ש[[גאולת דם|דרשה את מיתתו]]. ובכך רמזה לדוד שראוי להשיב את אבשלום לירושלים ולא לכרות אותו מהמשפחה, על אף מעשהו הקשה כלפי אמנון.
 
דוד הבין שיואב שלח אותה כדי להשפיעלהביא עלאותו דודלהבנה שיש להשיב את אבשלום לירושלים, ואישר את הדבר. יואב אכן הלך לגשור להשיב את אבשלום לירושלים.
 
== איסור ייחוד עם פנויה ==
שורה 89 ⟵ 93:
 
=== גילוי עריות ואונס בסיפור ===
לדעת [[שרה בן-ראובן|בן ראובן]], היחס של המקרא לגילוי עריות הוא חד משמעי ואסור. למרות החוקים הנזכרים בספר ויקרא פרק י"ח פסוק 9, פרק כ' פסוק 17 ובספר דברים פרק כ"ז פסוק 22 האוסרים גילוי עריות באופן מפורש, בימי דוד, הייתה מוסכמה חברתית שעל פיה מי שנולד לפני גיור הוריו והוא במעמד של אח או אחות למחצה יכול לקיים [[יחסי אישות (הלכה)|יחסי אישות]] עם אחיו או אחותו. הפרשנות הזו מרמזת על כך שמקרה אהבה בין אחים, מותר בתנאים מסוימים{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=אמית יאירה|שם="סיפור אמנון ותמר: מאגר של אהדה לאבשלום"|כתב עת=הספרות 32|שנת הוצאה=1983|עמ=87-80}}}}. גם מדבריה של תמר בפרשת האונס ניתן להסיק כי מוסכמה זו המקובלת אסרה אונס בכל מובן: "כי לא יעשה כן בישראל". היא מוסיפה וטוענת שאביהם דוד יאפשר את הזיווג בניהם אם אמנון יבקש זאת ממנו: "דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך". בן ראובן טוען כי האונס כשלעצמו גרוע בהרבה מגילוי עריות. בתפיסה הרווחת באותה עת ניתנה, במידה מסוימת, חותמתגושפנקא חברתית לגילוי עריות ואילו אונס נחשב לחרפה ולקלון המשפחהעל משפחה{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=בן ראובן, ש'|שם="סיפור אונס דינה ובבואתו- סיפור אונס תמר"|כתב עת=בית מקרא 43|שנת הוצאה=1998|עמ=322-319}}}}.
 
== קישורים חיצוניים ==
שורה 97 ⟵ 101:
* [http://www.etzion.org.il/he/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%91-%D7%99%D7%92-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%AA%D7%9E%D7%A8 מעשה אמנון ותמר], הרב יוסף מרקוס, באתר ישיבת הר עציון
* [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12881 סיפור אמנון ותמר], [[שמעון בר-אפרת|ד"ר שמעון בר אפרת]], באתר [[הספרייה הווירטואלית של מטח]]
*[https://www.sefaria.org.il/sheets/216688.1?lang=he&with=all&lang2=he "וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא": עיון מורחב בפרשיית אמנון ותמר] באתר [https://www.sefaria.org.il/texts ספריא]
*[https://daat.ac.il/daat/ktav_et/maamar.asp?ktavet=1&id=957 מערכת היחסים בין אמנון, תמר ואבשלום], יאיר איכר, באתר [https://daat.ac.il דעת - מכללת הרצוג, גוש עציון]
 
== הערות שוליים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מעשה_אמנון_ותמר"