טרקטט לוגי-פילוסופי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 29:
על פי התאוריה שהספר מציע (או נראה כמציע), ישנם שני צדדים לאותו מטבע - העולם והחושב על העולם. המחשבה מגיעה עד העולם - בכך היא מחשבה על אודות העולם - ואינה מפספסת אותו. אין פירושו שלא ניתן לטעות, לחשוב מחשבות שגויות, אך לא ניתן לטעות במחשבה שתוכן המחשבה שלנו הוא שכך וכך הם הדברים. כלומר, אם אנחנו בכלל חושבים, אזי נושא המחשבות שלנו הוא העולם - יהיו אלה מחשבות שגויות או נכונות. המחשבה אינה יכולה לחצות את גבולות ה[[לוגיקה]], שכן מחשבה היא יציר לוגי. אין לחשוב באופן לא לוגי.
 
הספר מסתיים במשפט היסודי השביעי המפורסם: "מה שעליו לא ניתן לדבר, על אודותיו יש לשתוק". בשונה מכל משפטי היסוד הקודמים - שמהם גוזר ויטגנשטיין משפטי משנה וכו', הרי שמהמשפט היסודי האחרון - לא גוזר ויטגנשטיין דבר, ובמקום זאת הספר מגיע לנקודת השתיקה - שהיא סוף הספר - מה שלכאורהשבפועל מתיימרמאושש (באופן גאוני) לאושש את עצם הטענה המקופלת בתוך המשפט היסודי האחרון. מעבר להבחנה החמורה בין [[מדעי הטבע]] ל[[פילוסופיה]], ולשתיקה המדעית שוויטגנשטיין גוזר בכך על הפילוסופים, ניתן לפרש את המשפט היסודי השביעי בכמה דרכים. דרך אחת של אלו הסוברים שהטרקטט מנסח תאוריה מפרשת משפט זה כאילו הוא מוכיח את טענתו שאין מחשבה מחוץ ללוגיקה - שגבולות ה[[שפה]] (הגבול בין מה שהוא בעל מובן לבין מה שהוא חסר מובן) שורטטו מתוך השפה, ולא מחוצה לה. דרך אחרת לפרש משפט זה היא דרכם של החוקרים הסבורים שוויטגנטשטיין לא ניסה להציע תאוריה. חוקרים אלו סבורים שמשפט זה אומר שפילוסופיה הוא דבר שלא ניתן לדבר עליו כלל (כלומר הוא תחום ריק מתוכן, ולמעשה אינו תחום כלל, אלא רק אשליה של תחום).
 
לאחר סיום כתיבת הספר הכריז ויטגנשטיין שאין מה לדון יותר בפילוסופיה, אבל אחרי כמה שנים שבהן לימד בתיכון הוא חזר בו בטענה שיש כמה מילים שלא מסתדרות עם התאוריה שהמילים והלשון הם הדרך לתאר את העולם. למשל: "או" ו-"ו". התובנות החדשות הללו הובילו אותו לעבוד על ספרו החדש [[חקירות פילוסופיות]] שלא זכה להשלים בימי חייו והוא פורסם רק לאחר מותו. הספר כתוב בסגנון אחר לגמרי מ"טרקטט לוגי-פילוסופי" - לא במבנה לוגי קפדני אלא כדיון בשפה רגילה ולא תמציתית. הספר בוחן תאוריות שונות תוך עיסוק בשפה האנושית ובמה שיש ביכולתה להביע.