אקנה – הבדלי גרסאות

על פני מרבית שטח הגוף מצויות [[בלוטות חלב]], המפרישות אל פני העור נוזל שומני הקרוי סֶבּוּם או חלב, רובן המוחלט נמצא בקרבת זקיקי שיער (למעט בלוטות באזור איברי המין וה[[לחי (איבר)|לחיים]]). ריכוזן של בלוטות החלב הגדולות נמצא בעיקר באזור הפנים, שם גם בעיקר מתפתח האקנה. הסבום מופרש לאוניות בלוטות החלב (sebaceous lobules) בתהליך של [[בלוטה אקסוקרינית|הפרשה הולוקרינית]], כך שהוא דולף מתאים סבוציטים (sebocytes; מייצרי סבום) לאחר קרע בממברנת התא שלהם ופירוקם. משם הוא משונע דרך צינוריות ניקוז (ducts) אל זקיק השיער, ונשפך אל פני העור באמצעות צינור משפך (infundibulum). עם תחילת ההתבגרות המינית ייצור ה[[אנדרוגן|אנדורגנים]] ב[[בלוטת יותרת הכליה]] (האדרנל) עולה משמעותית; בד בבד גם ייצור הסבום מתגבר ("סבוריאה"), שכן בלוטות החלב מכילות כמות גבוהה של רצפטורים אנדרוגניים. [[סריס|סריסים]], למשל, יפרישו מעט סבום עקב רמות נמוכות של אנדורגנים, ולא יפתחו אקנה.{{הערה|שם=Degitz, Klaus, et al|1=Degitz, Klaus, et al. [http://www.beauty-review.nl/wp-content/uploads/2014/10/Pathophysiology-of-acne.pdf "Pathophysiology of acne." ]JDDG: Journal der Deutschen Dermatologischen Gesellschaft'' '''5.4''' (2007): 316-323''.}}

בעקבות התפתחות סבוריאה והיפרקטוזיס של זקיקי השיער בקרב חולי אקנה, חל גם שינוי בפלורה הטבעית של החיידקים המאכלסים את עור האדם. ''[[Propionibacterium acnes]]'' הוא [[חיידק מתג]] [[גראם חיובי]] השייך לפלורה הטבעית של העור, ומהווה את אוכלוסיית החיידקים הדומיננטית בזקיקי השיער. הסיבה לכך היא שחיידק זה מעדיף סביבה [[אורגניזם אל-אווירני|אנ-אירובית]] או [[מיקרואירופיל|מיקרואירופילית]], ולכן מעדיף לאכלס איזורים העשירים בסבום השומני, המאפשרים סביבה ענייה בחמצן, כמו זקיקי השיער. אם כן, סבוריאה והיפרקטוזיס של זקיקי השיער גורמים לסביבה עשירה מאוד של סבום, המהווה כר נוח לשגשוג של חיידקים אלו. בקרבוליצירת אנשים הסובלים מאקנה בני 11 עד 20 נמצאה כמות גדולה פי 4 של חיידקים[[ביופילם]].{{הערה|שם=Tan, אלוJerry בהשוואהKL, לבניet אותוal|1=Tan, הגילJerry שאינםKL, סובליםet מאקנהal.

שגשוג של חיידקי ''P. acnes'' מביא להפרשה מוגברת של המטבוליטים שלהם, שלחלקם נודעת פעילות פרו-דלקתית. ביניהם ניתן למנות את אנזימי ה[[ליפאז|ליפאזות]] המשחררותהמפרקות [[טריגליצרידים]] ומשחררות בפעולתן [[חומצת שומן|חומצות שומן]] חופשיות ([[חומצה פלמיטית]] ו[[חומצה אולאית]]), כשמעל ריכוז מסוים חומצות אלו יכולות לקדם תהליכי דלקת.{{הערה|שם=Tan, Jerry KL, et al}} נמצאו גם [[פרוטאזה|פרוטאזות]], [[היאלורונידאז|היאלורונידאזות]] (מפרקי [[חומצה היאלורונית]]) וחומרים [[כימוטקסיס|כימוטקטיים]] אשר מושכים [[נויטרופיל|נויטרופילים]] להגיע לאזור עד ליצירת תסנין דלקתי בזקיק השיער ובשכבת ה[[דרמיס]] הסמוכה לו; לאחר הגעתם, הנויטרופילים [[פאגוציטוזה|יבלעו]] את חיידקי ה-''P. acnes'', ובמהלך פעולתם ישחררו חומרים [[הידרוליזה|הידרוליטיים]] שיקדמו תגובה דלקתית. כמו כן, קשירתם של חיידקים אלו לתאים שבזקיקי השיער באמצעות הרצפטור [[TLR2]], מביאה להפעלתם של תאים [[מונוציט|מונוציטים]]; המונוציטים מפרישים בתגובה את ה[[ציטוקין]] [[אינטרלוקין 8]] המתווך גם הוא הגעה של נויטרופילים לאזור.

חיידקי ''P. acnes'' מעוררים גם את תגובתם של מרכיבים שונים של [[מערכת המשלים]], המשתייכת ל[[מערכת החיסון]] המולדת. החומצה הפלמיטית המשתחררת בפעולתן של הליפאזות מגבירה את הקישור של TLR2, וכך מביאות לאקטוב מערכת ה[[אינפלמזום]]; מערכת זו, המשתייכת גם היא למערכת החיסון המולדת, אחראית על אקטיבציה של תהליכי דלקת בגוף. החומצה האולאית המשתחררת מגבירה את ה[[אדהזיה]] בין ''P. acnes'' לתאים, וכן מביאה לשגשוג של קרטינוציטים ולתיווך ייצור קומדונים.{{הערה|שם=Tan, Jerry KL, et al}} נוסף על כך, לחיידקים אלו השפעה [[מיטוגן|מיטוגנית]] על [[תאי T]], דהיינו הם מעוררים חלוקה מוגברת של תאי T. בנגעי אקנה נמצאו [[תא T מסייע|תאי T מסייעים]] שהגיבו ספציפית עם חיידקים אלו.

{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}