השלושרים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
ויקיזציה |
||
שורה 20:
|התחלת פעילות=[[1969]]
|סיום פעילות=[[1970]]}}
'''השלושרים''' הייתה [[להקה|להקת]] [[
המוזיקה של השלושרים נחשבה חדשנית לתקופתה, באופן שבו שילבה בשיריה השפעות [[מוזיקת
שלום חנוך הלחין את רוב שירי הלהקה, ביניהם: "מי מפחד מגברת לוין" (מילים: יהונתן גפן), שרבים סברו כי הדמות המרכזית בו - בעלת טור ביקורת בעיתון משפיע - מבוססת על דמותה של מבקרת התרבות [[הדה בושס]], "לילי שלי" (מילים: יענקל'ה רוטבליט ושלום חנוך), "[[איפה נטשה ופייר]]" (מילים: יהונתן גפן), וכמו כן גם השירים "ציף ציף מעל הרציף" (לחן: [[דני ליטני]]) ו"לו הייתי פיראט" (לחן: [[יאיר רוזנבלום]]), שניהם נכתבו על ידי [[ירון לונדון]].
שורה 28:
את עטיפת האלבום הראשון ("[[השלושרים (אלבום)|השלושרים]]") צייר ועיצב ה[[גרפיקאי]] והאמן [[דוד טרטקובר]] בצירוף תצלומים מאת הצלמת [[אלונה איינשטיין]].
מיד עם צאת אלבומם הראשון והיחיד בשנת [[1969]], הפיקו [[אולפני רול]] תוכנית מיוחדת ששודרה ב[[הטלוויזיה הישראלית|טלוויזיה הישראלית]], אשר כללה את מיטב שירי הלהקה וקטעי קישור. לתוכנית קראו "סתם ככה עם השלושרים" והיא זכתה להצלחה
ב-[[1970]] הקליטה הלהקה ארבעה שירים (שכנראה נועדו לאלבום השני של הלהקה), שמתוכם הפכו שלושה ללהיטים והם "היושבת בשורה הראשונה" (שלום חנוך), "זה לא יכול להיות" ([[יהונתן גפן]]/[[אלונה טוראל]]) והביצוע המקורי ל"[[פגישה לאין קץ]]" ([[נתן אלתרמן]]/[[נעמי שמר]]). לאחר הקלטת השירים הללו עזב [[שלום חנוך]] ל[[לונדון]], בניסיון לבנות לעצמו קריירת [[מוזיקת רוק|רוק]] בינלאומית, ובעקבות זאת נגנזו התוכניות לאלבום שני והלהקה התפרקה.
בשנת [[1993]] התאחדו "השלושרים"
==דיסקוגרפיה==
|