המפלגה הקומוניסטית העיראקית – הבדלי גרסאות

מ
הגהה, ניסוח, עריכה, תקלדה, קישורים פנימיים
(שינויים נוספים)
מ (הגהה, ניסוח, עריכה, תקלדה, קישורים פנימיים)
| סיעות שהתפצלו =
| צבע גופן =
| מטה = רחוב א-נידאל, [[בגדאד]], [[עיראק]]
| שם = המפלגה הקומוניסטית העיראקית
| שם בשפת המקור = الحزب الشيوعي العراقي
| אותיות =
| ממשלות =
| מנהיגים = יוסוףיוסף סלמןסלמאן יוסוףיוסף, בהא אלא-דין נורי, חוסיין א-ראדי, עזיז מוחמד, חמיד מג'יד מוסא, ראאדראיד חאהדג'אהד פהמי
| התמזגה לתוך =
| מזכיר כללי = ראאדראיד חאהדג'אהד פהמי
| מייסד =
| מדינה = עיראק
| זמן שיא כוחה =
| זמן שפל כוחה =
| רשימה פוליטית = סאירון - הברית לרפורמותלכינון רפורמות
| נוצרה מתוך =
| תאריך ייסוד = 31 במרץ 1934
| אתר אינטרנט =
}}
'''המפלגה הקומוניסטית העיראקית''' (בקיצור: '''מק"ע'''; ב[[ערבית]]: الحزب الشيوعي العراقي‎; [[תעתיק]] מדויק: אל-חזב אלא-שיועי אל-עראקי; [[כורדית]]: حزبی شیوعی عێراق [סוראני], Partiya Komunista Iraqê [קורמאנג'י]) היא [[מפלגה]] [[קומוניזם|קומוניסטית]], והמפלגהוממפלגות העיראקיתהשמאל הפעילההדומיננטיות בעלתביותר הוותקבפוליטיקה הגדולהעיראקית ביותר,למן מפלגההקמתה דומיננטיתבשנת בשמאל1934, בפוליטיקהוהמפלגה העיראקית למןהפעילה הקמתהבעלת בשנתהוותק 1934הגדול ביותר. מק"ע מלאה תפקיד בולט בעיצוב הפוליטיקה העראקיתהעיראקית למןמראשית ראשיתהימיה עדועד שנותלשנות ה-70 של המאה ה-20.
 
מק"ע קמה על בסיס חוגים רעיוניים מרקסיסטיים שצמחו בעיראק בשנים שלאחר [[מלחמת העולם הראשונה]]. במשך רוב שנותה הייתה יעד לדיכוי ולרדיפה מצד השלטון המרכזי בבגדאדב[[בגדאד]]. בין אם מכיוון השלטון המלוכני-שמרני, פרוהשמרני והפרו-בריטי; או לימים, תחת שלטון [[מפלגת הבעת']]. מק"ע זכתה לעדנה יחסית בימי שלטוןשלטונו הקציניםשל החופשיים[[עבד אל-כרים העיראקייםקאסם]], או כשהגיעה להסכמות מול הבעת' בלחץ [[ברית- המועצות]]. אך בכל הפעמים חילופי שלטון נוספים הביאו לרדיפה מחודשת. מק"ע לקחה חלק במאמצי השיקום של [[עיראק]] לאחר פלישת כוחות הקואליציה והפלת [[סדאם חוסיין]]. כיום מק"ע היא פלג בתוך מערך המפלגות הגדול ביותר בפרלמנטב[[הפרלמנט של עיראק|פרלמנט העיראקי]].
== הרקע להקמת המפלגה ==
== רקע ==
חוסיין אלא-רחאל, פעיל פוליטי והוגה דעות עיראקי, בן לקצין עיראקי שיצא להשתלמות בגרמניהב[[גרמניה]]; נחשב כפיכמי שהחדיר את המחשבה המרקסיסטיתה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]] לעיראק, למרות שלא היה קומוניסט בעצמו. בהיותו סטודנט בברליןב[[ברלין]], היה עד לניסיון ההפיכה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית ב-1919, ונותרוהאירועים הותירו בו רושם עמוק מהמאורעות. בחוזרוכשחזר מגרמניה בחלוף שנה, ומרמר ומאוכזב ממצבה של עיראק תחת הכיבוש הבריטי, החל מפיץלהפיץ את התורה המרקסיסטית במולדתו.<ref>Ismael, 2008. p.1</ref> בשנת 1924, הקים עם מכרים את חבורת הלומדים ה"מרקסיסטית" הראשונה בעיראק; מעגל מצומצם של משכילים שדנו אודות ההגותבהגות המרקסיסטית. בנוסף, ייסדוייסדה החבורה עיתון קטן להפצת התורה המרקסיסטית, ועסקו בתרגום לערביתל[[ערבית]] אתשל העיתונות המרקסיסטית האירופית;, למעןלשם הפצה רחבה יותר של רעיונותהםרעיונותיהם בעיראק.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Hanna Batatu|שם=The old social classes and the revolutionary movements of Iraq: a study of Iraq's old landed and commercial classes and of its Communists, Baʻthists, and Free Officers|מקום הוצאה=Princeton, New Jersey|מו"ל=Princeton University Press|שנת הוצאה=1978|עמ=341, 393}}</ref> על דפי העיתוןעיתון זה, 'א-סחיפה', נידונו בפומבי סוגיות חברתיות רגישות, המתקשרות לצדק חברתי וזכויות אדם למול דיכוי בידי המדינה על בסיס מעמדי; ניתן דגש חזק על זכויות נשים. עוד קרא העיתון לכינון משטר שיקדם צדק חברתי ויגן על השכבות המוחלשות, תוך קידום עקרונות סוציאליסטיים ומרקסיסטיים. שלישית, העיתון נקט בקו אנטי-בריטי מובהק, וקרא להגדלת מידת השתתפות הציבור בפוליטיקה; מה שתרם להפסקת הוצאתהוצאתו העיתוןלאור לאחר שישה גיליונות בלבד. עיתון נוסף שהקימו רחאל וחברותווחבורתו גם הוא לא האריך ימים. רחאל נכנסהשתלב לשירותבשירות המדינה; וחדל למעשה מפעילות פוליטית.<ref>Ismael, 2008. p.19</ref>
 
למרות הזמן הקצר שבו פעלו, רחאל ומעגל שותפיו הותירו חותם ניכר על הפוליטיקה העיראקית, ווהשרישווהשרישו התארגנויות קומוניסטיות בעיראק. בשנת 1929, יו"ר [[המפלגה הקומוניסטית הארץ-ישראליתהארצישראלית]], חיים אורבך, הידוע בכינויי 'עבוד'; התכתב עם פעיל פוליטי עיראקי צעיר, יוסוףיוסף סלמןסלמאן יוסוףיוסף ("החבר פהד"), והביא ליצירת המעגל המרקסיסטי "אלא-נסיריהנאסריה". זמן קצר אחר-כך, יוסוףיוסף סלמןסלמאן יוסוףיוסף, וחמידחמיד מג'יד מנסיריהמנאסריה, וסמיוסאמי נדירנאדר ודאפירודאפר סליחסאלח מבצרהמ[[בצרה]], הקימו את החברה הליברל-חילונית קצרת הימים; על בסיס עקרונות מרקסיסטיתמרקסיסטיים. הקבוצה המשיכה לשמור על קשר עם אורבך, שהיהשנהג שולחלשלוח לה את כתב- העת 'שמס' מבירותמ[[ביירות]]. בשנת 1935, החבר פהד יצא ללימודי מרקסיזם-לניניזם-סטליניזם בברה"מבברית המועצות, ובשובוועם שובו לעיראק, בחלוף שלוש שנים, יהפךהפך למנהיג מק"ע.
 
== ראשית דרכה של המפלגה ==
ב-31 במרץ 1934, התכנסו מספר גורמים קומוניסטיםקומוניסטיים בעיראק, להקמת "הוועדה למאבק באימפריאליזם ובניצול", בהנהגת עסיםעאסם פלאיחפלייח. הוועדה קראה למחיקתלשמיטת כל החובות והמשכנתאות;, הלאמתלהלאמת תעשיית הנפט, הרכבות והבנקים;, הגנהלהגנה על המולדת; והקמתולהקמת דיקטטורתדיקטטורה של פועלים ואיכרים. בניגוד להתארגנויות קודמות, שכאמור נשאו אופי מלומד נטול פועלים או איכרים; זו, הייתה זו התארגנות להיותלהקמתת ארגון-גג לאומי לפעילות קומוניסטית בעיראק, ולכלול בושיכלול פועלים, אף כי לא היו בו איכרים. ובכל זאת, לפי עדות עאסם פלייח עצמו; הסיבה בגינה נבחר למזכ"ל הראשון, היאהייתה כי היה בעל -מלאכה – הקרוב ביותר בקבוצת המייסדים לפועל. בסוף 1935, החליטה הוועדה לשנות את שמה למפלגה הקומוניסטית העיראקית.<ref>Ibid, p.21</ref> במהלך שנת [[1935,]] פרסמה מק"ע פרסמה כתב-עת (בשם "מאבק העם"), לקחה חלק בתנועתבראשית איגודי-העובדים הראשוניתהקמתה של עיראקתנועת איגודי העובדים בעיראק, השתתפה בקונגרס המפלגות הקומוניסטיות הערביות, ושלחהואף שלחה נציגות במעמד משקיף לכינוס השביעי של [[קומינטרן|הקומינטרן]] במוסקבהב[[מוסקבה]]. הפעילות המפלגתית החדשה משכה את תשומת לבלבו של השלטון העיראקי, וגל מעצרים בנובמבר 1935 הביא לכליאת החברים המובילים.<ref>Franzén, 2011. p. 36</ref>
 
השנים 1936-1941 התאפיינו במיליטריזציה של החברה העיראקית, והתערבויותובהתערבויות ישירות של קציני הצבא בנעשה בפוליטיקה. כל ההתערבויות, למעט שתיים, הסתכמו בשינוייבשינויים אישיים, לאבהנהגה ולא יותר. במקביל, בכס המלוכה התרחשו תהפוכות; ב-1933 מת [[פייסל הראשון, מלך עיראק|המלך פייסל]], ותחתיו עלה בנו, ע'אזי[[ראזי, מלך עיראק|ראזי]] בעל התודעה הלאומית. תודעה זו אמנם הביאה למתחים עם בריטניה, אך לא אתגר ממשי ליחסים. ע'אזיהמלך ראזי ושלטונו לא האריכו ימים, והוא מת ב-1939. שתי ההתערבויות הצבאיות יוצאות-הדופן היו ההפיכה של [[בכר סדקי]] ב -1936 וזו של [[רשיד עאלי אל-כילאני]] ב-1941, הואיל והן אתגרו את אופי הממשלה עצמה. ב-29 באוקטובר 1929, הוביל גנרל בקרבכר סדיקיסדקי הפיכה צבאית יחד עם קציני צבא נוספים ועם קבוצת אל-אהלי האזרחית. מק"ע תמכה בממשלה החדשה, בה היו לאל-אהלי הלאומנית מחצית המושבים; השת"פ בין מק"ע לאל-אהלי היה חשוב, הואיל והוא שיווה מידה של עממיות לממשל החדש בבגדאד.<ref>Batatu, 1978. p.439-40</ref> בחורף 1936-37, נתקיימוהתקיימו בחירות כלליות, בהן נבחרו שני מקורבים למק"ע נבחרו לפרלמנט. אך במהרהעד מהרה עוררה עליית ההשפעה הקומוניסטית הביאה לדאגהדאגה בקרב קציני החונטה, ובמרץ 1937 התנער הגנרל סדיקיסדקי מהמפלגה מהקומוניסטיתקומוניסטית, נשבע אמונים למונרכיה, והבטיח לדכא כל תנועה שתאיים על הכתר. המצב החמיר עוד יותר לאחר ההתנקשות בסדיקיבסדקי ב-11 באוגוסט 1937, שהעלתה לשלטון ממשלה אזרחית שדיכאה את מק"ע. כלקח מהאירועיםמן האירועים, שהראו את חשיבות הכוח המזויין בעיראק, וגם כחלק מדרישות ההצטרפות לקומינטרן, מק"ע, הקימה רשת חשאית וחמושה של פעילים שהגיעה בשיאה לכ-400 איש. חשיפתה זעזעה את העיליתהעלית העיראקית, ושינתה את ההקשר בושבו פועלתפעלה מק"ע. במאי 1938, הוכנס לחוק העונשין סעיף אוסרהאוסר מפורשות כל פעילות קומוניסטית.<ref>Franzén, 2011. p. 37</ref>
 
הליכי החזרהחזרתה לעברשל עיראק לידיהם של גורמים שמרניים פרוופרו-בריטיים הגיעו לשיא במרץ 1939, בהקמת ממשלההממשלה בראשות נוי[[נורי א-סעיד]] שמטרתה המוצהרת הייתה השגת "סדר". תוך ימים מהקמתה, מת המלך ע'אזיראזי בתאונת דרכים; ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, צפו מחדש המתחים בין הלאומניים והפרו-בריטים; בעוד ממשלתממשלו של נורי א-סעיד מכריזההכריזה מלחמה על גרמניה, כפי שהייתה מחויבת מתוקף ההסכם האנגלו-עיראקי. התסיסה בקרב קציני הצבא חייבה את העוצר הפרו-בריטי, [[עבד אל-אילה]], למנות את רשיד עאלי אל-כנלאניכילאני, מתנגד נחרץ לבריטניה, לראש ממשלה. ממשלו, "ממשלת ההגנה הלאומית" התקרבה ל[[מדינות הציר]] והכריזה על עיראק כנייטרלית במלחמה. בתגובה, כוחות בריטניה הדיחו אותו, כבשה מחדש את עיראק, והפכו אותה שוב לכפופה ישירה. ריבונית בתואר בלבד. עבור מק"ע, היוותה המלחמה הזדמנות גדולה. בתחילה תמכה בממשלת אל-כילאני, בהתאם לקו הסובייטי; ובהמשך, כשנכנסה ברית-המועצות למלחמה, תמכה מק"ע במאמצי הלחימה של בעלות הברית נגד הפאשיזם. תמורת אותה תמיכה, זכתה מק"ע להקלה במאמצי דיכוי הקומוניזם. תנועת איגודי העובדים, בה מק"ע הייתה קשורה, הגדילה את השפעת בקרב עובדי הנמל בבצרה, פועלי הטבק בבגדאד, פועלי שדות הנפט בכירכוכב[[כירכוכ]]; ועובדי חברת הרכבת בכל המדינה. אך למרות זאת, מעמד הפועלים העיראקי היה קטן בהיקפו, והיה מרוכז ברוזו בתעשיות בשליטה בריטית חזקה; ומעמד האיכרים גם הוא לא נע בהמוניו אחר מק"ע, בשל קושי להבין את האידיאולוגיה המפלגתית או את גישתה לרפורמה אגרריתהאגררית.<ref>Ismael, 2008. p.25-26</ref>
 
במקביל, חזר "החבר פהד" מלימודיו במוסקבה, ומיהר לעסוק בארגונה מחדש של מק"ע. בדצמבר 1940, החלה מק"ע להוציא כתב-עת חדש "אלא-שאראהשרארה", על בסיס כתב דומה של [[ולדימיר איליץ' לנין|לנין]]. ב-1942, מק"ע רכשה מכונת דפוס להגדלה התפוצה לאלפים. בתקופה הזאת, "החבר פהד" ניסה לבסס ולבצרלבצר את הנהגתו במפלגה, וגירש ממנה גורמים סוררים,שאותם ראה בעיניוכסוררים. בזמן נסיעהביקור למוסקבהשל "החבר פהד" במוסקבה, התרחש פיצול במפלגה, אחד מני רבים;: קבוצת נאמנים ל"חבר פהד" ייסודוייסדו עיתון חדש, לאחר שנדחקו מהנהגת מק"ע בקונגרסבאסיפה מאולתרמאולתרת שזומןשכונסה בהיעדרובהעדרו. שני הפרסומים טענו לייצג את מק"ע, ורק חשפו את הקרעים שהתקיימו בתוכה. ב-1943 התפרק הקומינטרן, אירוע ש"החבר פהד" ראה כבשורה לתנועה הקומוניסטית העולמית בכלל, ולמק"ע בפרט. ללא הקומינטרן, השתחררה מק"ע השתחררה מהשליטה הרשמית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות; וכךובכך היהניתן לה מרחב פעולה גדול יותר בענייניה הלאומיים והאזוריים של עיראק. במאמר שכתב בנושא, הבהיר "החבר פהד" כי פירוק הקומינטרן הגדיל את האחריותאחריותה של מק"ע, הואיל והוא מאפשראיפשר לקומוניסטים העיראקייםהעיראקים לעבוד עם כוחות "עממיים ודמוקרטיםודמוקרטיים". בתגובה להמשך הפיצולים והפילוגים המפלגהבמפלגה, פהד דרש "החבר פהד" קיום בחירות חדשות למרכז המפלגה, וכישלאחריהן יסורו כל הקבוצות הפורשות יסורולמרות ההנהגה למרותההמרכזית, תוך שהםשהן מתפרקות ומעבירות לידי מק"עלידיה את ציוד הדפוס ששימש אותן. הדרישה גם הייתה כי החברים יחזרו כיחידים, לאולא כקבוצה, ובלא תנאים. כך גם קרה עם החברים הערביים של קבוצת "אחדות המאבק". החברים הכורדייםהכורדים, עם זאת, סירבו להתפרק, בטענה כי הם 'פועלים כמפלגה קומוניסטית כורדית'. בהמשך, חלקםהיו יהיוחלקם ממקימי המפלגה הדמוקרטית הכורדית, אחרים יחזרו למק"ע ונוספים פשוט יתפזרו.<ref>Ibid, p.26-30</ref>
 
לאחר שבשנים 1940-1944 חוותה מק"ע גדילה בכמות חבריה, נתכנס בבגדד קונגרס לכתיבת הצ'רטר הלאומי שלה המפלגה. המסמך, שנכתב בידי "החבר פהד", ואומץ פה-אחד בידי באי הוועידה, התמקד במטרות לאומיות ודמוקרטיות. רק דרישות קומוניסטיות ועקרונות אידיאולוגיים מועטים נכללו. בין היתר: קריאה לעצמאות עיראק; חלוקה מחדש של האדמה, והענקה, בלא-תשלום, את אדמות העיבוד לאיכרים; הרחבת החינוך בלא קשר למגדר או חלוקות אתניות וחברתיות; שוויון זכויות לנשים; שוויון זכויות לכורדים ובני מיעוטים נוספים; כינון יחסים מדיניים עם ברה"מ; חירות וריבונות לאומיים לפלסטין, ולמדינות אחרות תחת משטר קולוניאליסטי, עצמאות מלאה לעיראק, מצרים, סוריה ולבנון; מאבק נגד "התוקפנות הציונית הפוליטית והכלכלית".<ref>Ibid, p.32-33</ref>
 
== אחריהמפלגה המלחמהלאחר מלחמת העולם השנייה, 1945-1958 ==
בסתיו 1945, זמן קצר לאחר ועידה נוספת, קראה מק"ע בפומבי ליצירת חזית לאומית שתאחד את כלל הכוחות הלאומיים והפרוגרסיביים בעיראק. לפי הפרסום, מטרת החזית - קידום עצמאות עיראק וחיזוק ריבונותה הלאומית תוך שינוי ההסכם האנגלו-עיראק של 1930, והוצאת כל סעיף המאפשר התערבות זרה במדינה. בנוסף, הקמת מערכת דמוקרטית שתבטיח ותקדם את חירויות הציבור, תאפשר הקמת מפלגות, ותעצור את הצנזורה על העיתונות. על כל החוקים המיוחדים והצבאיים – להתבטל.<ref>Ibid, p.34</ref> במסגרת אווירת הנצחון במלחמה, פרסם העוצר ונסיך הכתר, עבד אל-אילה ב-27 בדצמבר 1945 הצהרה המבטיחה עיראק דמוקרטית יותר. הוא האשים את כלל סערות העבר בהעדר דמוקרטיה וקרא לגישה חדשה לניהול הפוליטיקה העיראקית. עם זאת, מהר מאוד השתלטו גורמים שמרניים על הממשלה, אך בהמשך הובטחו העקרונות הדמוקרטיים במסגרת ממשלת אחדות לאומית. אף על פי כן, הזכות להתארגנות מפלגתית, שהתאפשרה לאחרים, נשללה ממק"ע. בהמשך אף נעצרו 16 מבכירי המפלגה ב-18 בינואר 1947 והועמדו לדין. פהד, שלא הסתיר את היותו מנהיג המפלגה, הוצא להורג והשאר נאסרו.<ref>Ibid, p. 35-40</ref>
 
זו לא הייתה המפלה היחידה שחוותה מק"ע בשנים ההן. עזיבת כ-120 אלף [[יהדות עיראק|יהודי עיראק]] גזלה ממק"ע בסיס תמיכה משמעותי, כשבמקביל, עבר מרכז הכוח של הנהגת המפלגה לידי פעילים כורדים, ולתקופה מק"ע הונהגה מכורדיסטן ולא מבגדאד.<ref>Batatu, 1978. p.700-705</ref> במהלך שנות ה-50, המשיכה מק"ע לפעול כגורם מתנגד לגורמים הריאקציונריים ששלטו בעיראק. בסוף 1952 החלו ניסיונות משמעותיים לשקם את המפלגה, בצל מהומות שפרצו במדינה ושילהבו את ההמון. בבגדאד נהרגו עשרות מפגינים בתסיסה נגד הממשלה והעוצר, וכל אותו תקופה אלימה תביא לכינון משטר צבאי נוסף. עבור מק"ע, היו אלו שנים קשות. מות פהד ומאסר מעגל מקורביו, הותיר חלל מנהיגותי עצום, שאליו ניסה להיכנס הצעיר הכורדי בהא אלא-דין נורי. יש לציין כי יוסוף סלמן יוסוף, "החבר פהד" עצמו, היה אשורי; אחרי נורי היו למפלגה מנהיגים נוספים ממוצא כורדי. בניסיון למצוא מחדש את זהותה, המפלגה אישררה מחדש את האמנה שכתב לה פהד עשור קודם; אך הוסיפה לה תוספת חשובה שמבליטה את ייחודיות המפלגה בהתחשב בעמדה הפוסט-לאומית הקומוניסטית הקלאסית – מק"ע תמכה במדינה עצמאית לכורדים.
 
אירועים נוספים בעולם עיצבו את סדר היום המפלגתי. הקמת [[נאט"ו]] חידדה והעמיקה את הקרע בין מזרח למערב, ובהשראהובהשראתה קמה תחת חסות אנגלו-אמריקאית '"[[ברית בגדד'בגדאד]]", שכללה את [[טורקיה]], [[איראן]], [[פקיסטן]] ועיראק. מק"ע מצאה עצמה 'כעת "כלואה' במדינה" במאבק גלוי, להבדיל ממצב הברית הקודם, מול מובילת הגוש הקומוניסטי, ברית המועצות. בעולםבמצרים הערבי,תפס במצריםאת קםהשלטון משטר קצינים לאומני, פאן-ערבי עםובעל גוון סוציאליסטי, שהציג חזון דומה אך שונה מזה של מק"ע. המשטר בקהירב[[קהיר]] זכה ליוקרה ואשראי כמי שהצליח להשתחרר מהשפעות המערב;, לאחר שהצליח להפוך תבוסה צבאית מול ישראל, בריטניה וצרפת, ב[[מלחמת סיני]] לכדי הישג מדיני. [[תוניסיה]], [[מרוקו]] ו[[סודאן]] השתחררו משליטה קולוניאלית עד 1955, ובאלג'יריה נלחמוהתנהלה להשתחררמלחמת מצרפתשחרור מן השלטון הקולוניאלי הצרפתי. הנאצריזםה[[נאצריזם]] קיבל רוח גבית ככוח כמעט בלתי עציר. שתי תמורות התרחשו בתנועת הקומוניסטית העולמית – הקמת [[הרפובליקה העממית של סין,]] בשנת 1949 ומותו של יוזף[[יוסיף סטאליןסטלין]] ב-1953. סין העממית שהשתייכה למדינות העולם השלישי, המדינות הבלתי מזוהות במלחמה הקרה, סיפקה למרקסיסטים ערביםהערבים חלופה; ודגם עדיף למהפכה חברתית, מהדגםלדגם הסובייטישל ברית המועצות. מות סטאליןסטלין חולל שינויים משמעותיים במדיניות החוץ הסובייטית כלפי מדיניות בורגניות, לא מזוהות,ובלתי-מזדהות כמו מצרים, סוריה, עיראק והודו; וכלפי תנועות לאומיות בעולם השלישי. הקרמלין הפך אוהד יותר לתנועת שחרור ערביות.<ref>Ismael, 2008.  p.42-43</ref>
== שלטון הקצינים החופשיים בעיראק – 1958-1963 ==
לקומוניזם קם מתחרה – פופוליזםהפופוליזם, שיוצאשיצא נגד שחיתות, וקוראוקרא לפרוגרסיביות כללית ולשינוי. ב-14 ביולי 1958, [[יום הבסטיליה]], התבצעהבוצעה הפיכה צבאית בעיראק, ונפתח דף חדש בדברי ימיה. חברי בית המלוכה ההאשמי נטבחו, גם ראשוראש הממשלה הוותיק נורי א-סעיד, הממשלהנרצחו והממשלה הופלה; לאחר שהקולונל עבדולעבד סלאםאל-כרים עריףקאסם, שנשלח לסייעבראשו של כוח תגבורת צבאי לבית המלוכה ההאשמי של [[ירדן]], שהייתה בפדרציה עם עיראק, סובבהפנה אתעם חייליו לבגדד,לבגדאד והשתלט עליה. הואקאסם היהעמד חלקבראש מקבוצתקבוצת קצינים שזממהשתכננה מבעוד מועד להפיל את המשטר המלוכני, ומהרולאחר מהורביצוע התקבצהההפיכה ההובלההכריז בידי עבד אל-כרים קאסם; שהכריזעל עצמו ראשכראש ממשלה. עבור מק"ע זו הייתה הזדמנות פז,: המפלגה תמכה בקצינים, וזכתה לראות את חבריה שנכלאו בידי ממשלות קודמות משוחררים מכלאם. בצורה יוצאת דופן בהיסטוריה המפלגתית, יכלו חבריהחברי המפלגה להתכנס כולם בלא חשש לרדיפה, כשבראש המפלגה עמד חוסיין אלא-ראדי, הידועשנודע בכינוי "סלאם עדלעאדל". הצורך המיידי של המשטר החדש במוקדי כוח אזרחיים שיחזקו ויעזרו לו, יצר חיבור טבעי עם מק"ע, להשלאנשיה הוענקוניתנו מינויים ותפקידיםומשרות לכל שדרת הממשל העיראקיתהעיראקי. הקרבה בין המפלגה לבין קאסם התבטאה גם בהידוק הקשרים בין עיראק וברית-לבין ברית המועצות. בזירה האזורית, ממשל קאסם סירב להכפיף עצמו למרותלמרותו של נאצר, ולהצטרף תחתיו לרפובליקהל[[הרפובליקה הערבית המאוחדת|רפובליקה הערבית המאוחדת]], שלבסוף הייתה איחוד קצר ימים בין מצרים וסוריה בלבד.
 
== התקופה הבעת'יסטית המוקדמת ==
בפברואר 1963 הודח קאסם מהשלטון, בהפיכה אלימה שתוזמרהשבוצעה בידי בעל- בריתו לשעבר, [[עבד א-סלאם עארף]], שחבר למפלגת הבעת'. בין פברואר לנובמבר של שנה זו ידעה עיראק תקופה סוערת, עד שעארף בגד באותם קושרים מהבעת' ששיתפו עימו פעולה, וייצב את השלטון. הקומוניסטים, שהתנגדו להפיכת הבעת', היו גם הראשונים לסבול מהצלחתה. מנהיגי המפלגה, בכלל זה המזכ"ל (אל)א-ראדי – הוצאו להורג, עשרות מתו. פלג בהובלת עזיז אל-חאג' פרש ופנה להתנגדות מזויינת, שלא על דעת הרוב. ב-1973, חתם מזכ"ל המפלגה, עזיז מוחמד, על הסכם לכינון 'חזית לאומית-פאוגרסיבית' משותפת עם הבעת' בראשות נשיא עיראק, אחמד חסן (אל)-בכר. למפלגה הותר לפעול, לפרסם מנשרים, ורדיפתה פסקה. בלחץ ראש הממשלה הסובייטי, אלכסיי קוסיגין, המפלגה זכתה בשני מושבים בממשלה. ברית-המועצות ראתה בעיראק נכס אסטרטגי במסגרת מאבקה הגיאואסרטגי בארצות-הברית, ובמפלגה הקומוניסטית העיראקית כצינור ישיא להשפעה בבגדאד.<ref>Franzén, 2011. p. 127-137, 200-206.</ref>
 
== תחת שלטון סדאם חוסיין ==
ב-1978, פתח [[סדאם חוסיין]] במסע רדיפה מחודש נגד המפלגה. חברי מפלגה רבים הוצאו להורג. ב-1979, נתקה המפלגה הקומוניסטית כל קשר עם הממשלה העיראקית. באותה שנה, השתלט סדאם על מפלגת הבעת' ועל הנהגת עיראק. המפלגה הקומוניסטית חזרה לשוליים. במהלך שנות השמונים, מצאה עצמה המפלגה תחת רגלי הבעת' מזה ומוסקבה מזה. כל תפקידה היה לשמש כלי משחק בידי אחרים. עזיז מוחמד, מנהיג המפלגה, לא הקפיד לכנס את מוסדות המפלגה, ולקיים פעילויות. קבוצה, ולא בפעם הראשונה, פרשה בשם האידיאולוגיה המרקסיסיטית-לניניסטית. במהלך אותו עשור, יצא מרכז המפלגה נגד מדיניות החוץ של סדאם חוסיין, בדגש על ההשתתפות במלחמת איראן-עיראק. המפלגה תיארה את הבעת' כמשרתת האינטרסים של הבורגנות הפקידותית, הפרזיטית והאנטי-עממית. המלחמה, לדידה, יצגה את אופי המשטר הבעתי'סטי הריאקציוני, לשיטתה. עם סיום המלחמה הקרה, המפלגה איבדה משמעותית מכוחה – הפלג הכורדי התפצל, והפך למפלגה נבדלת. עזיז מוחמד, כורדי בעצמו, עזב את השליטה במפלגה המאוחדת. מוחמד ניסה לעצב נרטיב שיסביר את נפילת המפלגה בימיו, והאשים את שתי המלחמות - איראן-עיראק, ומבצע 'סופה במדבר', בכך.
 
== מהפלת סדאם חוסיין ועד ימינו ==
המפלגה הקומוניסטיתמק"ע התנגדה לפלישתל[[מלחמת עיראק|פלישת ארצות- הברית לעיראק ב-2003]]. עם זאת, בחרה המפלגה לפעול בממסד העיראקי החדש - המזכ"ל חמיד מג'יד מוסא מונה למועצה הזמנית של הקואליציה. בבחירות הראשונות ב-2005, הובילה מק"ע את רשימת '"איחוד העם'", ובהמשך הצטרפה ל'רשימה הערבית הלאומית' של איאד עלאויאל-עלאווי.
 
בבחירותב[[הבחירות הפרלמנטריות בעיראק (2018)|בחירות 2018]], הצטרפה המפלגה ל'"סאירון – הברית לכיווןלכינון רפורמות'" של איש הדת [[מוקתדא א-סדר]], שהייתה לרשימה הגדולה ביותר בפרלמנט העיראקי. למפלגה הקומוניסטית 13 מושבים מתוך 54 לסאירון, ו-329 בכלל. במסגרת שותפות זו נכנסה גם הרשימה גם כשותפה לממשלה.
 
== מקורות וקריאהלקריאה נוספת ==
 
* Batatu, Hanna. The oldOld socialSocial classesClasses and the revolutionaryRevolutionary movementsMovements of Iraq: a studyStudy of Iraq's oldOld landedLanded and commercialCommercial classesClasses and of itsIts Communists, Baʻthists, and Free Officers. Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 1978.
 
* Franzén, Johan. Red Star over Iraq : Iraqi Communism before Saddam. New York: Columbia UP, 2011.
415

עריכות