אסימון – הבדלי גרסאות

'''אסימון''' (מ[[יוונית]]: '''ἄσημον''' ("אַ-סֶמוֹן"), "ללא סימן", דרך [[לשון חז"ל]]) הוא אמצעי [[תשלום]] שהיה נהוג עבור שימוש ב[[טלפון ציבורי]]. האסימון הוא [[מטבע]] שאינו עובר לסוחר, ומחירו התעדכן מעת לעת. משלשלים את האסימון לחריץ מתאים במכשיר הטלפון כדי לבצע מהמכשיר שיחה.

 

 

ב[[ישראל]] החל השימוש באסימונים בשנת 1953. קוטרו של האסימון היה גדול מעט ממטבע של [[שקל חדש]], ולרוחבו היה פס משוקע ובמרכזו חור. האסימון היה אופן התשלום היחיד לשיחה בטלפון ציבורי (למעט [[שיחת גוביינא]]) עד סוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], אז הוחלף בהדרגה ב[[טלכרט]]. להחלפה היו שלוש סיבות עיקריות: מניעת העומס התפעולי בריקון האסימונים מהטלפונים הציבוריים, נוחות למשתמש ומניעת גנבות ורמאויות (בתקופה בה השתמשו באסימונים היו טלפונים ציבוריים נפרצים לעיתים כדי לגנוב את האסימונים ולמכור אותם תמורת כסף, ומשתמשים היו קושרים חוט דרך החור באסימון ובכך מבצעים בו שימוש חוזר ומרמים את [[משרד התקשורת]]).

 

ביטוי שנותר מתקופה זו הוא "נפל לו האסימון" ([[חוויית "אהא!"]]) במובן של "הבין סוף סוף את הרעיון". הביטוי מגיע מעולם משחקי הארקייד, שם משתמשים באסימונים למטרות משחק. לעיתים שחקנים מתמכרים ונוטים להגזים בשעות המשחק, והביטוי נוצר מכך שכשהשחקן יבוא להכניס אסימון להשתמש במכונת משחק, אזי האסימון יפול לו, והוא יבין שהפריז בשעות המשחק, ויחדול.

 

סוג אסימון נוסף הוא [[ז'יטון]] – אסימון המשמש להפעלת [[מכונת משחק|מכונות משחקים]] או להשתתפות במשחקי [[קזינו]] שונים.