המגזר הציבורי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←ראו גם: אימוץ |
מ הוספת קישור למושל ויסקונסין |
||
שורה 13:
===מאמצע המאה ה-20 ואילך===
משנות ה-50 ואילך קיים טשטוש בהבדל בין עובדי המגזר הפרטי לעובדי המגזר הציבורי ביחס ליכולת להתנהל ולשבות במסגרת איגוד עובדים מייצג;{{ש}}בשנת 1958 העניק ראש עיריית ניו-יורק, [[רוברט פ. וגנר הבן]], זכות ייצוג לארגון עובדים של עובדי העירייה, וניהל איתם משא ומתן על הסכם קיבוצי. בשנת 1959 העניק [[מושל ויסקונסין]], [[גיילורד נלסון]], את הזכות לעובדי המגזר הציבורי במדינה כולה לנהל משא ומתן קיבוצי. בינואר 1962 חתם נשיא ארצות הברית [[ג'ון קנדי]] על צו נשיאותי, שהעניק לכלל עובדי הממשל הפדרלי את הזכות להתאגד, אם כי הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי הוענקה רק לחלקם. הזכות של עובדי המגזר הציבורי להתאגד התפשטה לכלל מדינות ארצות הברית, ובמאה ה-21 רק בשלוש ממדינות ארצות הברית אסור לחלוטין לעובדי המגזר הציבורי לנהל משא ומתן קיבוצי ([[וירג'יניה]], [[צפון קרוליינה]] ו[[דרום קרוליינה]]){{הערה|שם=ממן|{{השילוח|ריקי ממן|"הוועדים החזקים מול המדינה של כולנו"|הוועדים-החזקים-מול-המדינה-של-כולנו|12, דצמבר 2018}}}}.
באירופה, בשנות ה-60 וה-70, החלו מדינות רבות לאפשר גם לעובדי המגזר הציבורי לנהל משא ומתן קיבוצי, אם כי בחלקן נותרו עדיין הגבלות לעומת ניהול משא ומתן קיבוצי במגזר הפרטי. בשנות ה-80 וה-90 עברו חלק ממדינות אירופה להשתמש במשא ומתן קיבוצי כדרך מרכזית לקביעת שכר עובדי המגזר הציבורי{{הערה|שם=ממן}}.
| |||