דיסטורשן (מוזיקה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←פתיח: קישור לערך החדש מרטי רובינס |
ידידיה צ' צבאן (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור לשנות ה־50 של המאה ה־20 |
||
שורה 5:
'''דיסטורשן''' ('''Distortion''' - ב[[אנגלית]]: עיוות) הוא אפקט נפוץ ב[[מוזיקה]] המודרנית המשמש לרוב [[גיטריסט]]ים המנגנים על [[גיטרה חשמלית]].
שימוש בגיטרות חשמליות עם דיסטורשן הופיע בתחילת [[
דיסטורשן זכה להכרה נרחבת מאוד ב־[[1964]] כשהשיר "[[You Really Got Me]]" של להקת [[הקינקס]] הגיע למקום הראשון ב[[מצעד הפזמונים הבריטי]]. הם עשו שימוש בדיסטורשן שנבע מקיצוץ חלק במגבר, שיצר עומס יתר מכוון. [[ג'ימי הנדריקס]] היה אחד מהמוזיקאים הראשונים שעשו שימוש נרחב באפקט זה, החל מאמצע [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה־60 של המאה ה־20]]. השיר {{D}}[[(I Can't Get No) Satisfaction]] של [[הרולינג סטונז]] מ־[[1965]] היה הלהיט הראשון שעשה שימוש בפאז־בוקס וגרם לביקוש ער למוצר, שעלה על ההיצע באותה שנה. מאז הפך הדיסטורשן לנפוץ במוזיקת ה[[מוזיקת רוק|רוק]], ה[[בלוז]] ובסגנונות מוזיקה אחרים, אך התבלט במיוחד בסגנון ה[[הבי מטאל]].
|