ציונות סינתטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AddMore-III (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד |
||
שורה 4:
בהחלטותיה קבעה הוועידה שפיתוח מלא של עמדות התנועה הציונית בארץ ישראל וכן הכשרה שיטתית של הארץ (עלייה, רכישת קרקעות וכדומה) מהווים בהתאם לסעיף א' של [[תוכנית בזל]] יסוד בתפיסה הציונות המדינית ושצפייה באפס מעשה בשטח זה עלולה להשפיע לרעה על יציבותה ויעילותה של התנועה הציונית ואשר ללא השגת תוצאות ממשיות יהיה המאבק הדיפלומטי לחינם.
צירוף המלים "ציונות סינתטית" נשמע ב[[ועידת הלסינגפורס|וועידת הלסינגפורס]] בדצמבר 1906, אולם [[חיים ויצמן]] טען כי טבע את הביטוי בנאומו ב[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]] השמיני, שנערך באוגוסט 1907 ב[[האג]]. הוא טען שבאמצעות הביטוי הזה גייס אל המחנה שלו את "המעשיים" ובסופו של דבר אילץ את [[דוד וולפסון]] להתפטר מתפקידו כנשיא [[ההסתדרות הציונית]].{{הערה|נורמן רוז, '''חיים ויצמן''', פרק ה, עמ' 65.}} ויצמן השמיע בקונגרס את התביעה להעביר את מרכז הכובד של פעולת ההסתדרות הציונית לארץ ישראל. הוא טען שאומנם יש לשאוף להשגת הצ'רטר אבל שאיפה זו תצליח אך ורק בשילוב המאמצים בארץ - גם אם הממשלות יתנו את הצ'רטר המבוקש, לא יהיה אלא רק פיסת נייר בלא עבודה מעשית בארץ ישראל. באותו קונגרס פירש ויצמן את המונח ציונות סינתטית כמזיגה של הציונות המעשית והמדינית. ויצמן היה כימאי שעסק בסינתיזה באופן מדעי, וכי השימוש במטאפורות אלה היה טבעי לדידו. כתוצאה מהחלטות אלו הוקם ב-[[1908]] המשרד הציוני הארצישראלי שתפקידו היה לפתח את ההתיישבות בארץ ישראל על ידי רכישת קרקעות ויישובן.
אנשי הציונות הסינתטית, ויצמן ו[[מרטין בובר]], יצאו גם מקרב [[הפרקציה הדמוקרטית]], אלו התנגדו לחיזוק השפעתם של הדתיים וראו ב[[חילוניות]] את מהות התנועה. בנוסף זעמו על מנהיגותו המוחלטת של הרצל בתנועה, כמו כן התנגדו לפנייתו לעשירי עולם ותמכו דווקא בהדגשת פעילות [[חינוך]] ו[[תרבות]], שילוב ערכי התיישבות עם ערכי תרבות ובעד חיזוק ה[[דמוקרטיה]] בתנועה ופנייה של המפלגה להמונים.
| |||