האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 3:
==היסטוריה==
האגודה נוסדה בשנת [[1969]]. האישים המרכזיים אשר עמדו בבסיס הקמתה היו פרופ' ג'יי ינאי טאב, שהכניס לראשונה את תחום יחסי עבודה לתכנית הלימודים של [[הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול (הטכניון)|הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול]] ב[[הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל|טכניון]], פרופ' [[לואי גוטמן]], ד"ר יהודה רוזנברג, פרופ' [[אריה גלוברזון]], מיוזמי ומקימי [[החוג ללימודי עבודה, אוניברסיטת תל אביב|החוג ללימודי עבודה]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]], וכן מספר עובדים בכירים ב[[משרד העבודה]].
באמצע [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] הוקמה [[האגודה הבינלאומית ליחסי עבודה]] (IRRA). בשנותיה הראשונות פעלו במסגרתה מעט מאד אגודות לאומיות. ראשי ארגון העבודה הבינלאומי והמכון הבינלאומי ללימודי עבודה (שפועל עד היום במסגרת ארגון העבודה הבינלאומי) שקדו, תוך שיתוף פעולה עם משרדי עבודה במדינות שונות, על הקמת אגודות לאומיות. טאב השתלב במאמצים אלה מתוך רצון, בין היתר, לקדם את חקר והוראת יחסי עבודה בישראל. בתחילת הדרך החברות באגודה הייתה פתוחה רק לאנשי אקדמיה, אך ברבות השנים נתאפשרה כניסתם של אנשי שטח וקובעי מדיניות. כיום, כ–90% מחברי האגודה באים מחוץ לעולם האקדמי.
במשך שנות קיומה עמדו בראש האגודה חוקרים בכירים מהמוסדות האקדמיים המובילים בישראל ונציגי ממשלה, [[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל|הסתדרות]] ו[[ארגון מעסיקים|ארגוני מעסיקים]]. עם ראשי האגודה נמנו גם חתני וכלת פרס ישראל, פרופ' [[יהודה אמיר]] מ[[אוניברסיטת בר אילן]], פרופ' לואי גוטמן מ[[האוניברסיטה העברית]] ופרופ' [[בלהה מנהיים]] מהטכניון.
==מטרות==
| |||