סדאם חוסיין – הבדלי גרסאות

קישורים פנימיים, עריכה
מ (עדכון, קישורים פנימיים)
(קישורים פנימיים, עריכה)
סדאם חתר לתמיכת ממשלות ערביות בעיראק מבחינה כספית במהלך המלחמה, בייחוד לאחר קריסת חברת הנפט של עיראק. עיראק השיגה בהצלחה סיוע צבאי וכספי, כמו גם תמיכה דיפלומטית, מברית-המועצות, סין, צרפת וארצות-הברית, שחששו יחדיו מהסיכויים להתרחבות השפעתה המהפכנית של איראן באזור. האיראנים, שדרשו מהקהילה הבינלאומית להכריח את עיראק לשלם פיצויי מלחמה לאיראן, סירבו להצעות להפסקת אש. למרות מספר קריאות להפסקת האש על ידי [[מועצת הביטחון של האומות המאוחדות|מועצת הביטחון של האו"ם]], נמשכה הלחימה עד [[20 באוגוסט]] [[1988]].
 
ב-[[16 במרץ]] [[1988]] הותקפה העיירה הכורדית חלביהחלבג'ה בתערובת של [[גז חרדל]] ו[[גז עצבים]]. במתקפה נהרגו כ-5,000 אזרחים. התקיפה אירעה במסגרת [[מערכתמבצע אל-אנפל]]אנפאל {{אנ|Anfal genocide}}, שנועדה להשיב את השליטה המרכזית על האוכלוסייה הכורדית בעיקר באזורים של צפון עיראק ולהביס את כוחות המורדים הכורדים. ארצות הברית טענה כי סדאם הורה על התקיפה על מנת להטיל אימה על האוכלוסייה הכורדית בצפון עיראק,{{הערה|שם=Halabja|{{Cite web|url=https://www.state.gov/r/pa/ei/rls/18714.htm|title=Saddam's Chemical Weapons Campaign: Halabja, 16 March 1988|date=2003-03-14|website=Bureau of Public Affairs|archiveurl=https://web.archive.org/web/20090113210336/http://www.state.gov/r/pa/ei/rls/18714.htm|archivedate=13 January 2009}}}} אך משטרו של סדאם טען באותה עת שאיראן היא האחראית לתקיפה.{{הערה|{{cite news |first=Stephen C. |last=Pelletiere |title=A War Crime or an Act of War? |newspaper=New York Times |date=31 January 2003 |url=https://www.nytimes.com/2003/01/31/opinion/a-war-crime-or-an-act-of-war.html }}}}
 
המלחמה בת שמונה השנים הסתיימה במבוי סתום. היו בה מאות אלפי נפגעים עם הערכות של עד מיליון הרוגים. אף אחד מהצדדים לא השיג את מבוקשו, והגבולות נותרו כמעט ללא שינוי. אזור [[ח'וזאסטןוזסתאן]] ובצרה (הדגש העיקרי של המלחמה והמקור העיקרי של כלכלותיהם של הצדדים הלוחמים), נהרסו כמעט לחלוטין והגבול מלפני 1979 נותר על מקומו, ואילו איראן הצליחה להשיג ניצחונות קטנים בגבולותיה באזור הכורדי הצפוני. כלכלת עיראק, שהייתה בעבר במצב טוב, הגיעה לסף קריסה, לאחר שסדאם לווה עשרות מיליארדים של דולרים ממדינות ערב.
 
===מלחמת המפרץ הראשונה===
 
====המלחמה====
ב-[[2 באוגוסט]] [[1990]] פלש סדאם לכווית, בתחילה תבע סיוע ל"מהפכנים בכווית", ובכך עורר משבר בינלאומי. ב-[[4 באוגוסט]] הוכרזההוכרז "ממשלהעל זמניתהקמתה של [[הרפובליקה של כווית]], מדינת חסות שבה מונתה ממשלת בובות החופשית"פרו-עיראקית, אך היעדר מוחלט של לגיטימציה ותמיכה בה הובילה להודעה ב-[[8 באוגוסט]] על "מיזוג" של שתי המדינות. ב-[[28 באוגוסט]] כווית הפכה רשמית למחוז ה-19 של עיראק. רק שנתיים לאחר שביתת הנשק של עיראק ואיראן ב-[[1988]]. לאחר שהסיר את האיום של הפונדמנטליזם האיראני הוא "השתלט על כווית והתעמת עם שכניו במפרץ בשם הלאומיות הערבית והאסלאם".{{הערה|שם=PIRRR}}
 
בפברואר [[1991]], הצליחה קואליציית האומות המאוחדות בהנהגת [[ארצות הברית]] להסיג את כוחותיה של עיראק מכווית לאחר חצי שנה.
 
[[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' בוש האב]] הגיב בזהירות זה כמה ימים. מצד אחד, כווית הייתה אויב ארסי של ישראל ואף הייתה ביחסים ידידותיים עם הסובייטים.{{הערה|Walter LaFeber, ''Russia, America, and the Cold War'', McGraw-Hill, 2002, p. 358.}} עם זאת, בכירי המדיניות של וושינגטון, יחד עם מומחים מהמזרח התיכון, מבקרי הצבא והחברות שהשקיעו בכבדות באזור, היו מודאגים מאוד מהיציבות באזור זה. הפלישה עוררה מיד חששות ש[[מחיר הנפט|מחירי הנפט]] בעולם ישתנו, ולכן השליטה בכלכלת העולם, עמדה על כף המאזניים. [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] הרוויחה מאוד ממיליארדי דולרים מהשקעות כוויתיות ופיקדונות בבנקים.{{הערה|{{ynet|ynet וסוכנויות הידיעות|"טעיתי עם סדאם". בוש האב והמזרח התיכון|5417895|1 בדצמבר 2018}}}}
 
שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לברית המועצות אפשר את קבלת החלטת [[מועצת הביטחון של האו"ם]] לתת עיראק תאריך יעד לעזוב את כווית ולאשר את השימוש בכוח אם סדאם לא עמד בלוח הזמנים. בכירים בארצות הברית חששו מתגמול עיראקי נגד סעודיה העשירה בנפט, אשר היא מאז שנות ה-40 בעלת ברית קרובה של ארצות הברית, ובעקבות התנגדותה של ערב הסעודית לפלישה העיראקית לכווית. לפיכך, ארצות הברית וקבוצת בעלות הברית, כולל שלל מדינות כמו [[מצרים]], [[סוריה]] ו[[יוגוסלביה]], פרסו כמות אדירה של חיילים לאורך הגבול הסעודי עם כווית ועיראק כדי להקיף את הצבא העיראקי, הגדול ביותר במזרח התיכון.
[[הסנקציות על עיראק (1990)|סנקציות האו"ם]] שהוטלו על עיראק בעת פלישת כווית לא הוסרו, וחסמו את יצוא הנפט העיראקי. בסוף שנות ה -90, האו"ם שקל להפיג את הסנקציות שהוטלו בגלל הקשיים שסבלו מהם תושבי עיראק. ישנם מחקרים סותרים לגבי מספר האנשים שמתו בדרום ובמרכז עיראק בשנות הסנקציות.{{הערה|{{cite web|url=http://www.unicef.org/newsline/99pr29.htm|title=Iraq surveys show 'humanitarian emergency' |date=12 August 1999|accessdate=29 November 2009}}}}{{הערה|שם=Spagat|{{cite journal |url=http://personal.rhul.ac.uk/uhte/014/Truth%20and%20Death.pdf |title=Truth and death in Iraq under sanctions |first=Michael |last=Spagat |date=September 2010 |work=[[Significance (journal)|Significance]] |access-date=2018-06-03 |archive-url=https://web.archive.org/web/20180711190050/http://personal.rhul.ac.uk/uhte/014/Truth%20and%20Death.pdf |archive-date=2018-07-11 |url-status=dead }}}}{{הערה|{{cite journal|last=Rubin |first=Michael |title=Sanctions on Iraq: A Valid Anti-American Grievance? |work=[[Middle East Review of International Affairs]] |volume=5 |issue=4 |url=http://www.iraqwatch.org/perspectives/meria-rubin-sanctions-1201.htm |pages=100–115 |date=December 2001 |authorlink=Michael Rubin |deadurl=yes |archiveurl=https://web.archive.org/web/20121028003924/http://www.iraqwatch.org/perspectives/meria-rubin-sanctions-1201.htm |archivedate=28 October 2012 |df= }}}} ב-[[9 בדצמבר]] [[1996]] קיבלה ממשלת סדאם את תוכנית ה[[נפט תמורת מזון]] שהציע האו"ם לראשונה ב-[[1992]].
 
היחסים בין ארצות הברית לעיראק נותרו מתוחים לאחר מלחמת המפרץ. ארצות הברית פתחה במתקפת טילים לעבר מפקדת המודיעין של עיראק בבגדאד ב-[[26 ביוני]] [[1993]], בהציגה עדות להפרות עיראקיות חוזרות ונשנות של "[[אזורים אסורים בטיסה"לטיסה]] שהוטלו לאחר מלחמת המפרץ ולפשיטות לכווית. פקידים אמריקאים המשיכו להאשים את סדאם בהפרת תנאי הפסקת האש במלחמת המפרץ, על ידי [[תוכנית הגרעין העיראקית|פיתוח נשק להשמדה המונית]] ושאר כלי נשק אסורים, והפרת הסנקציות שהוטלו על ידי האו"ם. כמו כן, במהלך שנות התשעים, הנשיא [[ביל קלינטון]] שמר על הסנקציות והורה על תקיפות אוויריות בעיראק, בתקווה שסדאם יודח על ידי אויביו הפוליטיים בעיראק. האשמות המערביות על התנגדות עיראק לגישה של האו"ם לנשק חשוד היו אמתלה למשברים בין השנים [[1997]] עד [[1998]], שהגיעו לשיאם בתקיפות טילים אמריקאיות ובריטיות על עיראק, ב-16–19 בדצמבר 1998. קצין ה-[[CIA]] לשעבר, רוברט בר, אמר כי קלינטון "ניסה להתנקש בחייו של סדאם" ב-[[1995]], בעיצומו של "מאמץ בן עשור לעידוד [[הפיכה צבאית]] בעיראק".{{הערה|{{cite web|url=https://www.washingtonpost.com/archive/opinions/2003/05/16/the-cia-and-the-coup-that-wasnt/0abfb8fa-61e9-4159-a885-89b8c476b188/|title=The CIA And the Coup That Wasn't|date=16 May 2003|accessdate=29 September 2015}}}}
 
ב-[[2002]] התקבלה החלטה של [[האיחוד האירופי]], אשר קבעה כי לא חל כל שיפור ב[[משבר זכויות האדם בעיראק]]. ההצהרה גינתה את ממשלתו של הנשיא סדאם חוסיין על "הפרת זכויות האדם ו[[המשפט ההומניטרי|המשפט ההומניטארי]] הבינלאומי באופן שיטתי, נפוץ וחמור ביותר". ההחלטה דרשה מעיראק לשים קץ ל"הוצאות להורג מסודרות ושרירותיות".{{הערה|{{cite news|url=http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/1940050.stm |publisher=BBC News |title=UN condemns Iraq on human rights |date=19 April 2002}}}}