עקרון ההחלפה של לוקאר – הבדלי גרסאות

העיקרון נכתב בסדרת ספריו של לוקאר. הוא כתב<ref>''Crime investigation: physical evidence and the police laboratory''. New York: Interscience Publishers, Inc., 1953.</ref>: "לאן שהפושע הולך, במה שהוא נוגע, מה שהוא משאיר אחריו, אפילו באופן לא מודע, כל זה משמש כעד שקט נגדו. לא רק טביעות האצבע שלו או טביעות הרגליים שלו, אלא גם השיער שלו, הסיבים מבגדיו, הזכוכית שהוא שובר, סימני הכלים שהוא משאיר אחריו, השריטות, הדם או הזרע שהוא משאיר אחריו או נושא עמו. כל זאת ועוד הם עדים אילמים נגדו. זו הוכחה שלעולם לא נשכחת. ההוכחות האלו לא נמצאות בלחץ כמו הוכחות אנושיות, זו עדות עובדתית. עדויות פיזיות אינן יכולות להיות שקריות, אינן יכולות להסוות את עצמן, הן אינן יכולות להיעלם לגמרי. אם לא ראית אותו בזירת הפשע - זה משום שלא חיפשת מספיק".

 

 

ניסוח העיקרון גרם לשינוי משמעותי ביחס לזירת פשע, שהפכה למקום סטרילי המלא בראיות פוטנציאליות.