קהילת יהודי צ'רנוביץ: הבדלים בין גרסאות

הרחבה
מ (דיוק)
(הרחבה)
מועד הגעתם של ראשוני היהודים לאזור בוקובינה לוט בערפל.{{הערה|שם=דעת|{{דעת||daat/history/kehilot/tshernovits.htm|קהילת טשרנוביץ}}}} ייתכן שיהודים הגיעו לאזור זה עוד ב[[המאה ה-2|מאה השנייה]] לספירה. זאת בהסתמך על כתובת לטינית שנמצאה באזור ומתוארכת לאותה עת: Adonai Aeternus (ב[[לטינית]]: אדוני הנצחי). שמו של האל, "אֲדוֹנַי", מעיד על כך שהכתובת ככל הנראה נכתבה על ידי יהודי.{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 16}} ב[[המאה ה-8|מאה השמינית]] גברה הגירת יהודים לאזור בוקובינה, רובם [[פליט]]ים מ[[האימפריה הביזנטית]].{{הערה|שם=יד ושם|[https://www.yadvashem.org/he/education/educational-materials/learning-environment/czernowitz.html החיים היהודיים בצ'רנוביץ, חלק א'], באתר "יד ושם"}} ב{{ה|מאה ה-13}} נמלטו אליה יהודים מ[[ממלכת הכוזרים]], לאחר שממלכתם נכבשה על ידי [[מונגולים|שבטים מונגוליים]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 92-91}}
 
התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר של העיר צ'רנוביץ עצמה ושל הימצאם של יהודים בה נמצא בהסכם שנחתם ב-[[8 באוקטובר]] [[1408]] בין אגודת סוחרים מ[[לבוב]] לבין [[אלכסנדרו הטוב]], ה[[וויווד|ווֹיֶווֹד]] (שליט) של [[נסיכות מולדובה]], שחלשה אז על צ'רנוביץ. במסגרת ההסכם הותר ל[[מיעוט#מיעוטים אתניים|מיעוטים אתניים]], לרבות יהודים, לעסוק ב[[מסחר]] בצ'רנוביץ וביישובים הסמוכים לה, [[חוטין]] ו[[סורוקה (עיר)|סורוקה]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 93{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 24}}{{הערה|שם=לביא 488|[[#לביא|לביא]], עמ' 488}}{{הערה|שם=שערי 128|[[#שערי|שערי]], עמ' 128}}
 
===תחת השלטון העות'מאני===
בשלהי [[המאה ה-15]] נלחמה פעמים מספר נסיכות מולדובה, שבה שכנה צ'רנוביץ, ב[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]], הכוח המתעצם של אירופה. לבסוף, ב-[[1498]], נאלצה נסיכות מולדובה לקבל את מרותם של העות'מאנים והפכה ל[[מדינה גרורה]] שלהם. במולדובה המשיך אומנם לשלוט נסיך נוצרי, אבל הוא נדרש לציית ל[[סולטאן עות'מאני|סולטאן העות'מאני]] המוסלמי.{{הערה|שם=גולדהמר 94–95|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 95-94}} [[יהדות אשכנז|יהודים אשכנזים]] ו[[יהדות ספרד|יהודים ספרדים]] רבים היגרו באותה עת לצ'רנוביץ, כיוון ששכנה על הנתיב הטטרי, נתיב מסחר בין [[פולין]] ל[[הים השחור|ים השחור]]. חלק מהיהודים הספרדים לא היו תושבי קבע, אלא סוחרים נודדים שהשתקעו זמנית בעיר למטרות מסחר.{{הערה|שם=גולדהמר 104|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 104}} בתעודה של הנוסע הגרמני [[הנס דרנשוואם]] מצוין כי צ'רנוביץ הייתה תחנת מעבר לסוחרים רבים, לרבות יהודים, והתקיים בה מסחר ענף, תוך תשלום מיסים לסולטאן.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 96}} עם זאת, במהלך שלושים שנה בראשית [[המאה ה-16]] התחוללו באזור מלחמות רבות, שהסבו סבל רב לתושבי העיר והיהודים בכללם.{{הערה|שם=גולדהמר 94–95|כיוון=שמאל}} ההיסטוריון הרומני [[יון נקולצ'ה]] מציין כי כתוצאה מהמלחמות התכופות קטנה ההגירה היהודית לעיר באופן זמני, בה ובסביבותיה נספו יהודים רבים, ונגרם נזק כבד לרכושם.
 
בשלהי המאה ה-16 חיו יהודי העיר ברובעב[[רובע]] מיוחד, ועסקו, בנוסף למסחר, גם במלאכה ובחקלאות. היחס כלפי היהודים היה הפכפך, והם היו תלויים בגחמותיו של השליט. כך למשל, ב-[[1595]], בתקופת שלטונו של הנסיך [[אהרון עמנואל]], התלוננו תושבי העיר בפני עמנואל כי היהודים מחזיקים בנכסים באופן בלתי חוקי. בשל כך הורה עמנואל ליהודים להשמיד את תעודת הבעלות שלהם על הקרקע ואסר עליהם לרכוש קרקעות. לעומת זאת, במהלך תקופת שלטונו של [[וסילה לופו]] במולדובה הוענקה ליהודי צ'רנוביץ [[אוטונומיה]] חלקית בענייני [[נישואים]], [[דת]], [[חינוך]] ו[[בריאות]]. עניינים אלו נוהלו על ידי גוף עצמאי שכונה בשם "גילדת היהודים" (ברומנית: Breasla Jidovilor), שהיה נפוץ בקהילות ברחבי מולדובה.{{הערה|שם=שערי 128}} ללופו היו שני רופאים יהודים, ואלה שידלו אותו לפעול לטובת בני עמם.{{הערה|שם=לביא 488}} בתקופה זו אירעו פשיטות רבות של כנופיות שודדים על צ'רנוביץ וסביבותיה, והמסחר נפגע. על מנת לעודד את הסוחרים היהודים להמשיך ולעסוק במלאכתם חרף הפשיטות ניתנו להם הטבות, כגון אפשרות להתאגד ב[[גילדה|גילדות]]. בשל כך השתפר מצבם הכלכלי במידה רבה.{{הערה|שם=גולדהמר 99–101|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 101-99}} רב העיר באותה עת כונה [[חכם באשי]].
 
במהלך [[גזרות ת"ח–ת"ט]] (הפרעות שנערכו ב[[יהדות פולין|יהודי פולין]] ב-[[1648]] בהנהגתו של [[בוגדן חמלניצקי]]) נפגעו אף יהודי צ'רנוביץ.{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 129}} לאחר הפרעות התיישבו בעיר פליטים יהודים רבים מפולין, בהם רבים ממאמיניו המאוכזבים של [[משיח שקר|משיח השקר]] [[שבתי צבי]].{{הערה|[https://zachor.michlala.edu/khila/tchernovitz.asp קהילת טשרנוביץ], באתר "זכור - אמונה בימי השואה"}}
 
===תחת השלטון האוסטרי===
במהלך [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774)]] הייתה צ'רנוביץ קרובה לזירת הקרבות. בשל כך נאלצו היהודים לעזוב את העיר פעמים אחדות. עם סיום המלחמה נחלה [[האימפריה העות'מאנית]] תבוסה, ו[[מולדובה (חבל ארץ)|חבל מולדובה]] עבר כולו לשליטת [[האימפריה הרוסית]]. ב[[הסכם קוצ'וק קאינרג'ה|הסכם "קוצ'וק קאינרג'ה"]], שנחתם ב-[[21 ביולי]] [[1774]], הסכימה רוסיה להשיב את השליטה בחבל לאימפריה העות'מאנית. הוואקום השלטוני שנוצר באזור לאחר הנסיגה הרוסית נתן הזדמנות ל[[מלוכת הבסבורג|ממלכת הבסבורג]] האוסטרית לפלוש לאזור, ואכן ב-[[31 באוגוסט]] באותה שנה פלש צבאו של הגנרל [[גבריאל פון ספלני]] לעיר צ'רנוביץ. שנתיים מאוחר יותר חתמו שתי האימפריות על הסכם, שלפיו הוכרה שליטתה של ממלכת הבסבורג על בוקובינה, כמחווה של רצון טוב.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 120-119}}
 
האוסטרים ביקשו לקעקע את הסממנים הלאומיים של העממים בבוקובינה, כדי ללכדם לעם אחד. זאת על מנת שהאזור החדש שנפל לידיהם ידמה ככל האפשר לשאר חלקי האימפריה.{{הערה|שם=סרטון|{{יוטיוב|AxH6LI3Ur7M|שם=(The Jewish Cemetery of Chernivtsi (Czernowitz|תאריך=8 במרץ 2021}}}} הם ביקשו להחיל מדיניות גרמניזציה, דהיינו, הפיכת התרבות והלשון המקומית ל[[תרבות גרמניה|גרמנית]]. [[קיסר אוסטריה]] [[יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|יוזף השני]] רצה בהתבוללות היהודים או בהגירתם. [[קרל פון אנצנברג]], ה[[מושל]] החדש של בוקובינה שהיה גם אנטישמי מוצהר, הקשה על היהודים בתחום של בניית בתים ובאישורי נישואים. הוא גם עודד הגירה של דוברי [[גרמנית]], בעיקר מ[[שוואביה]], לאזור בוקובינה, וניסה לצמצם את האוכלוסייה היהודית בעיר באמצעות הגזרות החדשות.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 26{{ש}}[[#לביא|לביא]], עמ' 489}} יהודים אלה היגרו לאזור בעיקר מאזור גליציה; זאת עקב ההזדמנויות להרוויח ממתן אספקה לצבא במהלך המלחמה, וכן עקב עומס המיסים וגיוס החובה בגליציה. עם כניסת הצבא האוסטרי לבוקובינה היוו היהודים שהיגרו מגליציה כמחצית מאוכלוסיית העיר.{{הערה|שם=גולדהמר 125|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 125}}
 
ב-[[1782]] ניתנה פקודה לגרש את כל [[יהדות גליציה|יהודי גליציה]] החיים בצ'רנוביץ. היהודים שלחו משלחת ל[[וינה|ווינה]], בבקשה לבטל את גזרת הגירוש, אך המשלחת נתפסה על ידי השלטונות האוסטריים בעיר הסמוכה [[טישמייניצה]], וחבריה נכלאו, עונו וגורשו. גם שתי משלחות יהודיות נוספות לא הצליחו לשכנע את השלטונות לבטל את רוע הגזרה. ב-[[1783]] נצטוו כל יהודי העיר לעסוק ב[[חקלאות]] פן יגורשו ממקום מושבם. ב-[[1784]] הם נדרשו להחליף את שמותיהם לשמות גרמניים. בד בבד, הוטלו על היהודים מיסים רבים. הגזירות הביאו לירידה דרמטית במספר היהודים שישבו בבוקובינה בכלל ובצ'רנוביץ בפרט. עד [[1786]] פחת בשליש מספר היהודים המתגוררים באזור. בינואר אותה שנה הוחל צו חדש, שבמסגרתו בוטלו [[בית דין (הלכה)|בתי הדין היהודיים]] בכל רחבי בוקובינה למעט אלו שבצ'רנוביץ וב[[סוצ'אבה]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 129-127}}
 
ב-1786 הסתיים השלטון[[ממשל צבאי|הממשל הצבאי]] בבוקובינה, והיא סופחה ל[[אוסטריה]] ואוחדה עם [[גליציה|מחוז גליציה]]. עם סיפוח זה הסתיים שלטונו של אנצנברג בבוקובינה, ולשלטון התאפשר להקל על מצב היהודים בעיר. ואכן, ב-[[1 בנובמבר]] [[1789]] הוחל [[כתב הסובלנות]] המיטיב עם יהודי בוקובינה, לאחר שהוחל עוד קודם לכן על אזורים אחרים באוסטריה.{{הערה|[https://sztetl.org.pl/he/towns/t/988-tschernovitz-tsrnvbyts/99-hystvryh/137206-history-of-community צ'רנוביץ], באתר "שטעטעל וירטואלי"{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 130}} כתב הסובלנות ביטל חלק מהגזרות שהוטלו על יהודי העיר, ובהן חובת העבודה בחקלאות, קשיים בתחום אישור נישואים, המיסוי הגבוה ועידוד ההגירה. גם [[לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|לאופולד השני]], שעלה לשלטון לאחר מותו של יוזף השני, המשיך בקו המקל על היהודים.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 137}} עם זאת, זרם ההגירה של יהודים מגליציה לבוקובינה לא פסק עם פרסום כתב הסובלנות. הגירה זו הביאה את השלטונות האוסטריים לחזור למדיניותם הקודמת ולהוציא ב-[[1810]] פקודה שמטרתה גירוש של יהודי צ'רנוביץ שהיגרו אליה מגליציה באופן בלתי חוקי. בתגובה לכך החלו בני הקהילה, ובראשם הרב הראשי [[חיים טירר]], לאסוף כספים על מנת למנוע את הגירוש.{{הערה|שם=לביא 491|[[#לביא|לביא]], עמ' 491}} שנה אחת לאחר מכן הצטמצמו ממדי הגירוש, וב-[[1817]] הוא פסק לחלוטין, עקב הצורך הכלכלי של האוסטרים ביהודי הסביבה. תחת זאת, שבו האוסטרים לנקוט צעדים שימנעו בעקיפין את ההגירה. כך למשל ב-[[1830]] הוחל חוק [[גיוס חובה]] על יהודי העיר, כפי שנהוג היה בגליציה.{{הערה|שם=גולדהמר 149–150|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 150-149}}
 
====לאחר מתן האמנציפציה====
[[קובץ:Czern-conf group.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תמונה קבוצתית של משתתפי ועידת צ'רנוביץ]]
לאחר [[אביב העמים]] - סדרת מהפכות לאומיות שהתרחשו באירופה בשנים [[1849]]-[[1848]] - נאלצה האימפריה האוסטרית לנסח [[חוקה]] חדשה, כדי לפייס את העמים השונים באימפריה שהיו בעלי [[לאומיות|שאיפות לאומיות]]. בחוקה ניתן שוויון זכויות ל[[יהדות אוסטריה|יהודי אוסטריה]], ובכללם ליהודי צ'רנוביץ. בטווח המידי, שוויון הזכויות אפשר ליהודים לייסד בעיר [[בית כנסת]] גדול (ב-[[1853]]){{הערה|שם=גולדהמר 154|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 154}} ובית ספר עצמאי (ב-[[1855]]).{{הערה|שם=לביא 493|[[#לביא|לביא]], עמ' 493}} ב-[[1859]] פרצה [[שרפה]] בעיר: מבנים רבים, לרבותוביניהם אלובקתות שהיועץ שהיוו את חלק הארי של המבנים ברובע היהודי, ניזוקו, אך אלה תוקנו עד מהרה בידי הקהילה היהודית.{{הערה|שם=גולדהמר 154}}{{הערה|שם=שערי 127|[[#שערי|שערי]], עמ' 127}} ב-[[1867]], עם חתימת [[הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867|הפשרה האוסטרו-הונגרית]] והפיכתה של אוסטריה לקיסרות דואלית, אושררה ה[[אמנציפציה ליהודים]] באופן רשמי. האמנציפציה אפשרה להם להתערות בחיים הציבוריים באימפריה: למשל, ב[[העשור הראשון של המאה ה-20|ראשית המאה העשרים]] כיהנו שני ראשי עיר יהודיים בצ'רנוביץ, וב-[[1897]] נבחר יהודי בן העיר לכהן ב[[הפרלמנט האוסטרי|פרלמנט האוסטרי]]. האמנציפציה הביאה גם לגידול מסיבי באוכלוסיית יהודי העיר: בין 1857 ל-1914 היא הכפילה את עצמה פי שבעה.
 
בשלהי [[המאה ה-19]] חלה התעוררות לאומית בקרב יהודי מזרח אירופה, ובכללם יהודי צ'רנוביץ.{{הערה|שם=שערי 126|[[#שערי|שעיר]], עמ' 126}} בספטמבר [[1908]] נבחר [[אולם תיאטרון|אולם התיאטרון]] שבעיר לארח את [[ועידת צ'רנוביץ]], ששמה לעצמה למטרה לקבוע מה תהיה הלשון הלאומית של העם היהודי: [[עברית]] או [[יידיש]]. בתום הוועידה הוחלט להכריז על היידיש כ[[שפה רשמית|שפתו הלאומית]] של העם היהודי, אך בלי לציין שהיא שפתו הלאומית היחידה.{{הערה|[https://www.anumuseum.org.il/he/בלוג-בית-התפוצות/מלחמת-השפות-הקרב-הסוער-בין-היידיש-לעבר/ מלחמת השפות: הקרב הסוער בין היידיש לעברית על הבכורה היהודית], באתר "[[אנו – מוזיאון העם היהודי]]"{{ש}}{{JSTOR|Zvi Gitelman|The Divergent Fates of Yiddish and Hebrew|44983551|The Battle for Ukrainian: A Comparative Perspective|2017-2018}}{{ש}}{{דבר|[[גצל קרסל]]|ליובלה של ועידת טשרנוביץ|19580827|28}}{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 176}}
 
עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] נמלטו יהודים רבים מצ'רנוביץ, בעיקר ל[[וינה|ווינה]],{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 157}} עקב היותה של צ'רנוביץ עיירת [[ספר (גאוגרפיה)|ספר]] ששכנה בסמוך לגבול [[האימפריה הרוסית]]. היהודים חששו מרוסיה ומיחסה העוין ליהודים, ורבים מהם הצטרפו ל[[הצבא האוסטרו-הונגרי|צבא האוסטרו-הונגרי]]. ב-[[2 בספטמבר]] [[1914]] נכבשה צ'רנוביץ על ידי הכוחות הרוסיים. הרוסים הגלו מהעיר כמה מנהיגים יהודים, ובהם ראש העיר היהודי [[סאלו וייסלברגר]] ו[[מאיר אבנר]], חברי [[הפרלמנט של רומניה|הפרלמנט הרומני]] לעתיד.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 31}} במהלך המלחמה החליפה צ'רנוביץ ידיים מספר פעמים בין שני הצבאות. עם שוך הקרבות, שבו לצ'רנוביץ יהודים שנמלטו ממנה במהלכם. איתם הגיעו יהודים שנמלטו מ[[פרעות פטליורה]] - כינוי לפוגרומים שאירעו ב[[אוקראינה]] במהלך המלחמה - וכך גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר במידה ניכרת.
|30%
|-
|1857{{הערה|שם=לביא 488}}{{הערה|שם=שערי 127}}
|4,678
|21.6%
|28.2%
|-
|1880{{הערה|שם=לביא 488}}{{הערה|שם=גולדהמר 173|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 173}}{{הערה|שם=שערי 127}}
|14,449
|31.69%
|31.92%
|-
|1910{{הערה|שם=לביא 488}}{{הערה|שם=שערי 126}}{{הערה|שם=גולדהמר 173}}{{הערה|שם=גולדהמר 199}}
|28,613
|32.10%
|43,701{{ביאור|43,701 נפקדו כיהודים בדתם, ואילו 43,555 נפקדו כיהודים בלאומיותם}}
|47.58%
|-
|1924{{הערה|שם=לביא 488}}
|44,000
|46.8%
|-
|1930{{הערה|שם=אנצ'ל ופשל|[[#אנצ'ל|אנצ'ל]], עמ' 653{{ש}}[[#פשל|פשל]], עמ' 81}}
bar:1910 text:1910
bar:1919 text:1919
bar:1924 text:1924
bar:1930 text:1930
bar:1941 text:1941
bar:1910 from: 0 till:28613
bar:1919 from: 0 till:43701
bar:1924 from: 0 till:44000
bar:1930 from: 0 till:42932
bar:1941 from: 0 till:45759
bar:1910 at:4274 fontsize:XS text: 28,613 shift:(-13,155)
bar:1919 at:5102 fontsize:XS text: 43,701 shift:(-13,240)
bar:1924 at:5102 fontsize:XS text: 44,000 shift:(-13,242)
bar:1930 at:5102 fontsize:XS text: 42,932 shift:(-13,235)
bar:1941 at:6872 fontsize:XS text: 45,759 shift:(-13,245)
היהודים הראשונים הגיעו לצ'רנוביץ, כאמור, כיוון שניצבה על נתיב המסחר שבין [[הים השחור]] לבין פולין, "הנתיב הטטרי", ועצרו בה כדי לסחור. במהלך תקופת השלטון העות'מאני עסקו מרבית היהודים במסחר ומיעוטים במלאכות שונות, כגון חייטות, סנדלרות וזגגות. כל קבוצת בעלי מלאכה הקימה [[גילדה]] משלה. על היהודים חל איסור לקנות קרקעות, אך זה בוטל באופן חלקי באמצע [[המאה ה-18]]: הם יכלו לרכוש בתים, אך לא התאפשר להם לרכוש אחוזות וכרמים. היהודים נאלצו לשלם מיסים מסוגים שונים, כגון מס מלח, מס אכסון, מס על בשר כשר ומסי [[שחיטה (הלכה)|השחיטה הכשרה]]. סכום מיסים קבוע הופרש לשלטונות שלוש פעמים בשנה, ובחלק שנשאר ברשות היהודים מומנה פעילות מוסדות הקהילה, כגון בתי כנסת, בית העלמין ובית החולים.{{הערה|שם=לביא 488}}
 
בתקופהבראשית האוסטריתהשלטון השתייכוהאוסטרי בבוקובינה טרם קבלת האמנציפציה חוו יהודי העיר מצוקה הכלכלית. תרמו לכך המיסים שהוטלו על יהודי העיר בשנות הממשל הצבאי, כגון מס על רישיונות נישואים ו[[מס גולגולת]].{{הערה|שם=גולדהמר 125}} רוב המשפחותיהודי העיר באותה העת עסקו ב[[קמעונאות]], אך חלקם עסקו בחקלאות ובמלאכות שונות. לעומת זאת, אחר מתן האמנציפציה השתפר מצבם הכלכלי לאין שיעור: באותה העת השתייכו מרביתהמשפחות למעמד הבינוני., מרביתורוב מוחלט מהעוסקים ב[[אומנות]], ה[[תעשייה]] והו[[מסחר]] בעיר הוחזקו בידיהיו יהודים,. ואלהאלה תרמו להתפתחותה המואצת של העיר.{{הערה|שם=שערי 127}} מגמה זו המשיכה גם בתקופת השלטון הרומני בעיר, שבמהלכה בלט במיוחד עיסוקם של יהודי העיר במקצועות חופשיים: 85% מ[[עורך דין|עורכי הדין]] ו-68% מה[[רופא]]ים.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 69}}
 
==חיי הדת והקהילה==
====בית הכנסת הכוראלי====
{{ערך מורחב|בית הכנסת הכוראלי של צ'רנוביץ}}
ב-[[1857]] הציע מושל בוקובינה, ה[[ברון]] [[פרנץ פון שמיק]], לייסד בית כנסת מודרני ומפואר בצ'רנוביץ, כדי להקטין את הצפיפות הרבה בבתי הכנסת בעיר. עוד באותה שנה החל גיוס הכספים לצורך בניית בית הכנסת, אך הרעיון נגנז עד מהרה וגיוס הכספים פסק. ב-1872, לאחר שהקהילה היהודית בעיר התפלגה לקהילה אורתודוקסית ולקהילה רפורמית, עלה מחדש רעיון בניית בית הכנסת כדי שישמש בית כנסת רפורמי. ב-[[1873]] החלה בניית בית הכנסת, בתכנונו של ה[[אדריכל]] [[יוליאן זכרייביץ']]., והוא נחנך ב-[[1877]] נסתיימה בניית בית הכנסת הכוראלי בצ'רנוביץ, והוא נחנך שנתיים מאוחר יותר. בעת חנוכתו, הפך ה"טמפל" (אחד מכינויו של בית הכנסת) לבית הכנסת הגדול ביותר בעיר.{{הערה|[https://uma.lvivcenter.org/en/photos/1584 Jewish Temple], באתר "Urban Media Archive"{{ש}}[[#שי|שי]], עמ' 414}}
 
ב-1940, עם כניסת הכוחות הסובייטיים לעיר, נסגר בית הכנסת בפקודת השלטונות האנטי-דתיים.{{הערה|שם=בית הכנסת הכוראלי}} ב[[יולי]] 1941, עם ראשית הכיבוש הנאצי בעיר, נשרף בית הכנסת.{{הערה|שם=גולדהמר 154}} לאחר המלחמה הוחלט להרוס את בית הכנסת, אך לבסוף הוחלט לשנות את ייעודו. המבנה שופץ והוסב ל[[בית קולנוע]], שנחנך ב-[[1959]].{{הערה|שם=אמנות}} בית הקולנוע נקרא בשם "קולנוע ז'ובטן", שמשמעו ב[[אוקראינית]] "[[אוקטובר]]" (על שם [[מהפכת אוקטובר]]). לאחר [[התפרקות ברית המועצות]] השתנה שמו ל"קולנוע צ'רנוביץ".
ב-[[1835]] הוקם בית [[דפוס]] בשפה העברית בעיר, בשם "אקהארדט".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=גרשון שמיר, יהודה מרטון|שם=צ'רנובצי|כתב עת=האנציקלופדיה העברית|כרך=כח|עמ=878}}}} הספר הראשון שהודפס בו, עוד בשנת הקמתו, היה הספר "טשרנוביצר-ש"ס". עוד פרסם בית הדפוס את ה[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] וחיבורים נוספים ב[[קבלה]]. בית הדפוס פעל עד לשנת [[1892]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 145{{ש}}[[#שי|שי]], עמ' 415}}
 
בצ'רנוביץ פעל גם [[בית חולים]] יהודי. ב-[[1791]] נקנה בית החולים על ידי חברי הקהילה, לאחר שהיה עד אז בבעלות פרטית.{{הערה|שם=לביא 491}}{{הערה|[https://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=alone&id=158340 Chernovtsy], באתר "[[המרכז לאמנות יהודית]]" {{אנגלית}}}} ב-1857 עבר בית החולים, ששכן עד אז בקצה העיר, למבנה גדול יותר במרכזה.{{הערה|שם=גולדהמר 154}} ב-[[1888]] היו בבית החולים 44 מיטות. בתקופת השלטון הרומני, עקב מדיניות הרומניזציה, הועדפו רופאים רומנים על פני מקביליהם היהודים בבתי חולים ממלכתיים. גם החולים היהודים נתקלו בקשיים להתאשפז בבתי חולים אלה.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 81}} לפיכך פעלה הקהילה להרחבת בית החולים וניסתה להשיג כסף מ[[תרומה|תרומות]] מיהודים מקומיים ומיהודים שגרים מחוץ לצ'רנוביץ, וכן מהארגונים [[בני ברית]] ו[[ג'וינט]]. הודות לתרומות התאפשר להקים בבית החולים אגף חדש שבו היו כארבעים מיטות ו[[חדר ניתוח]]. ב-1934 נחנך אגף נוסף בן כחמישים מיטות ובו מחלקת [[צילום רנטגן|רנטגן]], וב-1937 נוסדה בבית החולים מחלקת ילדים.{{הערה|שם=לביא 498|[[#לביא|לביא]], עמ' 498}} במהלך מלחמת העולם השנייה שימש בית החולים לשיכון פליטים, בעיקר מפולין. בית החולים נסגרת ב-1940, בהוראת השלטונות הסוביטיים. {{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 124}}
 
במהלך השלטון האוסטרו-הונגרי בצ'רנוביץ הותר לכל אחת מהקבוצות האתניות בעיר לייסד בית-עם משלה, שישמש נקודת מפגש חברתית. עם הקבוצות האתניות שבנו בתי-עם בצ'רנוביץ נמנו הגרמנים, הפולנים, האוקראינים, הרומנים והיהודים. בית העם היהודי בצ'רנוביץ נחנך ב-1908. ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שוכנו בבניין פליטים שברחו מפולין. במלחמת העולם השנייה שימש הבניין כתחנת שילוח של היהודים למחנות בטרנסניסטריה.{{הערה|שם=טמקא|{{ynet|איתמר אייכנר|אחרי הנאצים והקומוניסטים: "הבית היהודי" בן ה-114 חוזר לקהילה היהודית|judaism/article/bjtz95tto|12 ביולי 2021}}}} במהלך תקופת השלטון הסובייטי בעיר, הסבו השלטונות את ייעודו של הבניין למקום מפגש חברתי של עובדי תעשיית ה[[טקסטיל]]. ב-[[1990]] החזירו הרשויות מספר חדרים בקומה התחתונה של הבניין לידיים יהודיות. ב-[[2008]] הוקם בחדרים אלו [[מוזיאון]], [[המוזיאון להיסטוריה ולתרבות של יהודי בוקובינה]].{{הערה|[https://www.bukowina-portal.de/de/ct/229-Jüdisches-Haus Jüdisches Haus], באתר "Digitale Topographie der multikulturellen Bukowina" {{גרמנית}}{{ש}}[https://uma.lvivcenter.org/en/photos/2472 Former Jewish National House], באתר "Urban Media Archive" {{אנגלית}}}} ב-[[2021]] הודיעו הרשויות האוקראיניות על החזרת הבניין בשלמותו לרשות הקהילה היהודית. הקהילה מתכננת להעביר לבניין את בית הספר היהודי ואת משרדיה.{{הערה|שם=טמקא}}
* {{עוגן|אנצ'ל|[[ז'אן אנצ'ל]], '''תולדות השואה: רומניה''', כרך ראשון, עמ' 653–696, [[יד ושם]], 2002}}
* {{עוגן|גולדהמר|[[לאו גולדהמר]], '''ערים ואמהות בישראל''', חלק רביעי, עמ' 89–209, [[מוסד הרב קוק]], 1950}}
* {{עוגן|שערי|דוד שערי, '''יהדות בוקובינה בין שתי מלחמות העולם''', עמ' 123–174, [[אוניברסיטת תל אביב]], 2004}}
* {{עוגן|פשל|אנדראה פשל (עורכת), '''צ'רנוביץ: מקום של עדות''', [[רסלינג]], 2004}}
* שלום צור ואשר ליבלינג, '''פרשת צ'רנוביץ 1946-1940''', [[מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'|מורשת]], 2005