קהילת יהודי צ'רנוביץ – הבדלי גרסאות

הרחבה
(הרחבה)
(הרחבה)
==דמוגרפיה==
===נתונים מספריים===
במהלך תקופת השלטון האוסטרי, לאחר מתן האמנציפציה, גדל מספרם של תושבי צ'רנוביץ היהודים בהדרגה. זאת, הודות למצבם הכלכלי הטוב והיחס ההוגן כלפיהם מצד השלטונות, אשר בא לידי ביטוי בכמה חוקים: הסרת ההגבלות על בעלות על נכסים, ומתן [[חופש התנועה|חופש תנועה]] ליהודים לנוע ברחבי האימפריה.{{הערה|שם=היסטוריה|[https://www.jewishgen.org/yizkor/bukowinabook/buk2_027.html On the history of the Jews in Czernowitz], באתר [[Jewish Gen]] {{אנגלית}}}} בשל כך כך בוקובינה, וצ'רנוביץ בתוכה, היו יעד הגירה מועדף מגליציה, מולדובה ובסרביה.{{הערה|שם=שערי 131}} הגידול המשמעותי באוכלוסייה היהודית בעיר נעוץ בחזרתם של הפליטים שנסו מן העיר אחרי מלחמת העולם הראשונה, בתוספת פליטים שנמלטו מ[[פרעות פטליורה]], פוגרומים שאירעו באוקראינה במהלך המלחמה.
 
[[בין שתי מלחמות העולם]], שעה שהרומנים שלטו בעיר, נותר גודל האוכלוסייה ללא שינוי. השלטונות הרומניים הקשו על היהודים בדרכים מסוימות, אך לא נקטו פעולות אלימות נגדם. כמחצית מאוכלוסיית יהודי העיר נספתה בשואה. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיע שיעור תושבי העיר היהודיים לשיא, כמחצית מכלל האוכלוסייה. ב-1944, עם הגעתם של הכוחות הסובייטים לעיר, נותר מספר היהודים בעיר גבוה יחסית לערים אחרות, כ-15 אלף במספר.{{הערה|שם=יציאת צ'רנוביץ}} זאת, הודות לפעולות ההצלה של ראש העיר פופוביץ'. ב-[[1946]] נותרו בעיר כ-6,000 יהודים בלבד, רק 700 מתוכם נמנו על תושבי העיר טרם השואה.{{הערה|שם=גולדהמר 206|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 206}} האוכלוסייה היהודית שהיגרה לעיר לאחר השואה הגיעה מחלקים אחרים של ברית המועצות בעקבות הגירה פנים-סוביטיית, מ[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית|אוקראינה]] ומ[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובית|מולדובה]].{{הערה|שם=תיאטרון}}
|28.2%
|-
|1880{{הערה|שם=לביא 488}}{{הערה|שם=שערי 127}}{{הערה|שם=גולדהמר 173|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 173}}{{הערה|שם=שערי 127}}
|14,449
|31.69%
==חינוך==
===מוסדות חינוך שהורו בגרמנית===
כחלק מ[[כתב הסובלנות]] שהוחל ב-1789, נפתח בצ'רנוביץ בית ספר ששפת ההוראה שלו הייתה גרמנית והלימודים בו היו חובה. על מנת לכפות על תושבי העיר היהודים לשלוח את ילדיהם לבית הספר הזה, נאסר על מי שלא למד בו לעבוד כחניך אצל בעלי מלאכה.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 135}} חרף מאמציהם של השלטונות האוסטריים, רק חמישה מתוך 68 התלמידים בבית הספר היו יהודים. רק לאחר מתן האמנציפציה התאפשר ליהודי העיר לייסד בית ספר עצמאי משלהם. ב-1853 אושרה התוכנית לבניית בית הספר, והוא פתח את שעריו ב-[[16 באוקטובר]] [[1855]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 165{{ש}}[[#שערי|שערי]], עמ' 132}} בית הספר נוהל על ידי [[אליעזר אליהו איגל]], הרב הראשי של צ'רנוביץ באותם ימים, ושפת הלימוד בו הייתה גרמנית אף היא.{{הערה|שם=לביא 493|כיוון=שמאל}}
 
ב-[[1808]] נוסדה בצ'רנוביץ הוקמה [[גימנסיה]] ממלכתית גדולה שהורתה בגרמנית,. והרובעם המכריעפתיחתה שללא התלמידיםלמדו בהבבית היוהספר תלמידים יהודים כלל, אך הודות להשתלבות היהודים בעיר, ב-[[1886]] היוו היהודים כ-82% מכלל הלומדים.{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 133}} ב-[[1875]], במסגרת החגיגות לרגל שנת המאה לסיפוח בוקובינה על ידי אוסטריה, נוסדה בצ'רנוביץ [[אוניברסיטה]] גרמנית, שנודעה בשם [[אוניברסיטת צ'רנוביץ]]. יהודי העיר, שהשתלבו בחיים הפוליטיים והכלכליים באימפריה, מנו ב-[[1896]] 42% מכלל הסטודנטים באוניברסיטה.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 163-162}} היהודים שלמדו באוניברסיטה זו לא הגיעו, בדרך כלל, משכבות מבוססות, שכן אלה יכלו להרשות לעצמם השכלה מתקדמת יותר במדינות [[מערב אירופה]].{{הערה|שם=פשל 88|[[#פשל|פשל]], עמ' 88}}
 
===מוסדות ללימודי דת===
כחלק ממדיניות הרומניזציה, ביקש הממשל הרומני לעקור את הגרמנית ממוסדות הלימוד הממלכתיים בצ'רנוביץ ולהשריש בהם את הרומנית. כפתרון זמני הוקם בית ספר תיכון "מספר שלוש", ובו רוכזו כל התלמידים היהודים שלמדו עד אז בבתי הספר הממלכתיים. בסך הכול, למדו בבית הספר כ-1,200 תלמידים, ושפת הלימוד בו הייתה גרמנית. הרומנים התחילו להעביר טיפין טיפין את התלמידים לבתי ספר דוברי רומנית, עד שב-1932 הושלמה המלאכה ונסגר תיכון "מספר שלוש". כך נעשה גם בבתי הספר היסודיים. עד 1924 הועברו כל תלמידי בתי הספר היסודיים שם לבתי ספר דוברי רומנית.{{הערה|שם=לביא 499}}
 
עוד במסגרת הרומניזציה פוטרו מבתי הספר הממלכתיים מורים שלא דיברו רומנית. כיוון שמעטים היו היהודים שהיו בקיאים בשפה זו, פוטרו מורים יהודים בהמוניהם. גם על התלמידים הוערמו קשיים: הם חויבו ללמוד ב[[שבת]] ולא שוחררו מחובת הכתיבה וההיבחנות ביום זה. שפת הלימוד באוניבסיטה שונתה מגרמנית לרומנית אף היא. כמו כן, הממשל הכשיל תלמידים יהודים רבים בבחינות הבגרות: כך למשל ב-1926 הוכשלו במזיד 92 מתוך 94 הניגשים לבחינה.{{הערה|שם=יעבץ 164}} הממשל גם ביקש להחיל מדיניות של [[נומרוס קלאוזוס]], על מנת לדחוק את רגליהם של היהודים ממוסדות החינוך וההשכלה הגבוהה. כתוצאה מכך ירד שיעור הסטודנטים היהודים באוניברסיטת צ'רנוביץ מ-37.3% ב-[[1920]] לכ-18.4% ב-[[1933]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 193}} זאת ועוד: שיעור היהודים שלמדו בבתי הספר התיכוניים עמד על 20% ב-1920, אך על 9.4% בלבד ב-[[1935]].{{הערה|שם=פשל 88}}
 
==כלכלה==
 
====רבנים====
לאחר החלת [[כתב הסובלנות]] ב-1789, התאפשר לקהילה לבחור הנהלה בת שלושה [[פרנס]]ים.{{הערה|שם=גולדהמר 130}}{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 130}} באותה שנה מונה "רב פלך" לצ'רנוביץ, הרב [[חיים טירר]], שכתב ארבעה ספרים על דרך החסידות. בשל התנגדותו הנחרצת ל[[תנועת ההשכלה היהודית]], צבר טירר מתנגדים רבים בקרב המשכילים. בלחצה של תנועת ההשכלה בעיר, עזב טירר ב-[[1807]] את צ'רנוביץ. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל, ונפטר ב[[צפת]] ב-[[1817]]. מאז עזיבתו את צ'רנוביץ לא נמצא לטירר יורש ראוי, ואת תפקיד הרב הראשי מילאו [[דיין (הלכה)|דיינים]] שהובאו מגליציה.{{הערה|שם=שערי 131}} רק ב-[[1833]] מונה [[יצחק שמשון הורוביץ]] לתפקיד זה.{{הערה|שם=לביא 493}} ב-1849, עם ניתוקו של חבל בוקובינה מגליציה, התעוררדרשו צורךהאוסטרים למנות רב ראשי לחבל. בשל כך,לפיכך הוחלט לאחד משרות הרב הראשי של צ'רנוביץ והרב הראשי של חבל בוקובינה. בתפקיד הרב הראשי כיהנו הרבנים הורוביץ (1849–1854) ואיגל (1854–1878). תושבי החבל התנגדו לכך וסירבו לממן את שכרו של הרב הראשי המשותף לעיר ולחבל. בשל התנגדות זו, פוצלו מחדש שתי המשרות ב-[[1878]].{{הערה|שם=לביא 491}}
 
ב-[[1854]], עקב לחץ של תנועת ההשכלה וסלידתו מהתחזקותה של תנועת ההשכלה בעיר, סיים הורוביץ את תפקידו כרבה הראשי של העיר. יהודים רבים ביקשו להחליף את הורוביץ, כדי שתפקיד הרב של בוקובינה יהיה בידי אדם מתון יותר.{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 152}} לאחר התפטרותו עבר הורוביץ לכהן כ[[אב בית דין|אב בית הדין]] המקומי, תפקיד שבו כיהן עד [[1870]].{{הערה|שם=גולדהמר 149–150}} [[אליעזר אליהו איגל]], מרצה ל[[שפות שמיות]] מ[[אוניברסיטת לבוב]], החליף את הורוביץ בתפקיד הרב הראשי.{{הערה|שם=שערי 137|[[#שערי|שערי]], עמ' 137}}
 
בצ'רנוביץ שרר מאבק בין התומכים ב[[יהדות רפורמית|יהדות הרפורמית]], אשר כונו "ההולכים קדימה", לבין התומכים ב[[יהדות אורתודוקסית|יהדות האורתודוקסית]] המסורתית, אשר כונו "העומדים".{{הערה|{{המגיד||עסטרייך|18640309|6}}}} הפילוג נבע, בין היתר, ממגמות החילון בצ'רנוביץ. ב-[[1872]] התפלגה הקהילה היהודית בצ'רנוביץ לשתיים: קהילה ליברלית-מודרנית בראשות הרב איגל, וקהילה אורתודוקסית בראשות הרב [[בנימין אריה וייס]]. האורתודוקסים המשיכו להתפלל בבית הכנסת הגדול של העיר, ואילו הרפורמים עברו להתפלל ב[[בית הכנסת הכוראלי של צ'רנוביץ|בית הכנסת הכוראלי]], בית כנסת חדש שנבנה עבורם.{{הערה|שם=לביא 491}}{{הערה|שם=גולדהמר 158}}{{הערה|{{אנו – מוזיאון העם היהודי|162405|קהילת יהודי צ'רנוביץ}}}} ב-[[1875]] אוחדו שתי הקהילות מחדש, והושג הסדר, שבמסגרתו יישאר איגל הרב הראשי של העיר, ווייס יהיה אב בית הדין בצ'רנוביץ.{{הערה|שם=היסטוריה}} לאחר מותו של איגל שימשו בתפקיד הרב הראשי של צ'רנוביץ [[יוסף רוזנפלד]] (בשנים [[1893]]–1922) ו[[אברהם יעקב מרק]] (בשנים 1924–1941).{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 54}} כאבות בית הדין לאחר וייס שימשו [[בן-ציון כ"ץ (רב)|בן-ציון כ"ץ]] (בשנים 1934–1922) ו[[משולם ראטה]] (החל מ-1936).{{הערה|[https://www.jewishgen.org/yizkor/bukowinabook/buk2_028.html On the history of the Jews in Czernowitz (cont'd)], באתר [[Jewish Gen]] {{אנגלית}}{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 161-159}}
====בית הכנסת הכוראלי====
{{ערך מורחב|בית הכנסת הכוראלי של צ'רנוביץ}}
ב-[[1857]] הציעהצעו מושל בוקובינה, ה[[ברון]] [[פרנץ פון שמיק]], וה[[בנקאי]] היהודי המקומי מרכוס צוקר לייסד בית כנסת מודרני ומפואר בצ'רנוביץ, כדי להקטין את הצפיפות הרבה בבתי הכנסת בעיר. עוד באותה שנה החל גיוס הכספים לצורך בניית בית הכנסת, אך הרעיון נגנז עד מהרה וגיוס הכספים פסק. ב-1872, לאחר שהקהילה היהודית בעיר התפלגה לקהילה אורתודוקסית ולקהילה רפורמית, עלה מחדש רעיון בניית בית הכנסת כדי שישמש בית כנסת רפורמי. ב-[[1873]] החלה בניית בית הכנסת, בתכנונו של ה[[אדריכל]] [[יוליאן זכרייביץ']], והוא נחנך ב-[[1877]].{{הערה|שם=שערי 137}} בעת חנוכתו, הפך ה"טמפל" (אחד מכינויו של בית הכנסת) לבית הכנסת הגדול ביותר בעיר.{{הערה|[https://uma.lvivcenter.org/en/photos/1584 Jewish Temple], באתר "Urban Media Archive"{{ש}}[[#שי|שי]], עמ' 414}}
 
ב-1940, עם כניסת הכוחות הסובייטיים לעיר, נסגר בית הכנסת בפקודת השלטונות האנטי-דתיים.{{הערה|שם=בית הכנסת הכוראלי}} ב[[יולי]] 1941, עם ראשית הכיבוש הנאצי בעיר, נשרף בית הכנסת.{{הערה|שם=גולדהמר 154}} לאחר המלחמה הוחלט להרוס את בית הכנסת, אך לבסוף הוחלט לשנות את ייעודו. המבנה שופץ והוסב ל[[בית קולנוע]], שנחנך ב-[[1959]].{{הערה|שם=אמנות}} בית הקולנוע נקרא בשם "קולנוע ז'ובטן", שמשמעו ב[[אוקראינית]] "[[אוקטובר]]" (על שם [[מהפכת אוקטובר]]). לאחר [[התפרקות ברית המועצות]] השתנה שמו ל"קולנוע צ'רנוביץ".
 
====בית הכנסת הגדול====
ב-1853 נחנך [[בית הכנסת הגדול של צ'רנוביץ]].{{הערה|שם=גולדהמר 154}}{{הערה|שם=שערי 136|[[#שערי|שערי]], עמ' 136}} לאחר שרפה שפרצה בעיר ב-[[1859]] וכילתה את רוב בתיו, נותר בית הכנסת הגדול עומד על תילו. עם פתיחתו של בית הכנסת הכוראלי ב-1877, עברו היהודים הרפורמים להתפלל בו, ובית הכנסת הגדול הפך אורתודוקסי בעיקרו. לאחר מלחמת העולם השנייה נסגר בית הכנסת. ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] הוסב מבנה בית הכנסת ל[[מחסן]] ולבית חרושת לייצור [[רהיט]]ים.{{הערה|[https://uma.lvivcenter.org/en/photos/2480 Former Great Synagogue], באתר "Urban Media Archive" {{אנגלית}}{{ש}}[https://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&id=9130 Great Synagogue in Chernivtsi, Ukraine], באתר "[[המרכז לאמנות יהודית]]" {{אנגלית}}}}
 
====בתי כנסת נוספים====
===בתי הקברות היהודיים===
[[קובץ:Chernivtsi Jewish Cemetery 07.JPG|250px|ממוזער|שמאל|בית הקברות היהודי בצ'רנוביץ: בשמאל התמונה הבניין הטקסי, אשר יוסב למוזיאון להנצחת שואת יהודי בוקובינה]]
בית העלמין היהודי הראשון בעיר נחנך ב-[[1770]].{{הערה|[https://dbs.anumuseum.org.il/skn/en/c6/e143582/Photos/The_old_Jewish_cemetery_Chernovtsy_Ukraine_USSR_19 The old Jewish cemetery, Chernovtsy, Ukraine (USSR), 1988], באתר "[[אנו – מוזיאון העם היהודי]]" {{אנגלית}}}} בית עלמין זה היה בשימוש עד [[1866]], והוא הוחלף ב[[בית הקברות היהודי בצ'רנוביץ]], אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים במרכז אירופה ובמזרחה. על פי התוכנית המקורית, היה בית העלמין אמור להיות חלק מגינה ציבורית. ב-[[1905]] נבנה בניין הטקסים בכניסה לבית הקברות. ב[[בית קברות|בית הקברות]] בצ'רנוביץ קבורים כ-80,000 בני אדם,{{הערה|שם=שערי 136}} ולחרדים הוקצתה בו חלקה מיוחדת.
 
בבית הקברות יש ארבעה [[קבורה המונית|קברי אחים]]: קבר לחיילים יהודים ששרתו בצבא האוסטרי בתקופת מלחמת העולם הראשונה, קבר לחיילים טורקים, קבר לרומנים שנהרגו בשנים 1942–1941 וקבר אחים לנספים בשואה. ב-[[1995]] הוכרז בית הקברות על ידי עיריית צ'רנוביץ כאתר לשימור.{{הערה|{{Find a Grave|2305346|בית הקברות היהודי בצ'רנוביץ|בית קברות}}{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 166}} החל מ-[[2008]] מתבצעות עבודות ניקיון סדירות בבית הקברות.{{הערה|[https://bukovina.org.il/קהילות/ערים-מעל-1000-תושבים/צרנוביץ/ צ'רנוביץ], באתר "יהודי בוקובינה"}} ב-[[2017]] הודיעה עיריית צ'רנוביץ על החלטתה להסב את הבניין הטקסי שבכניסה לבית הקרבות למוזיאון לזכר שואת יהודי בוקובינה.{{הערה|שם=בית הכנסת הכוראלי}} המוזיאון מתוכנן להיפתח ב-[[2025]].{{הערה|[https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Інформаційний_стенд_на_єврейському_кладовищі.jpg Інформаційний стенд на єврейському кладовищі], באתר [[ויקישיתוף]] {{אוקראינית}}}}
ב-[[1835]], ביוזמתו של הרב הראשי דאז, הורוביץ,{{הערה|{{אוצר החכמה|[[יצחק יוסף כהן]]|הדפוס העברי בטשרנוביץ|158437|'''[[ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי|ארשת]]''', כרך שלישי, עמ' 278, [[מוסד הרב קוק]], 1961||עמוד=276}}}} הוקמה בבית הדפוס של של האחים הנוצרים פטר ויוהאן אקהארדט (Eckhardt) מחלקה שהוציאה לאור ספרים בעברית.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=גרשון שמיר, יהודה מרטון|שם=צ'רנובצי|כתב עת=האנציקלופדיה העברית|כרך=כח|עמ=878}}}} הספר הראשון שהודפס בו, עוד בשנת הקמתו, היה הספר "טשרנוביצר-[[משנה#חלקי_המשנה|ש"ס]]". עוד פרסם בית הדפוס את ה[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] וחיבורים נוספים ב[[קבלה]]. בית הדפוס פעל עד לשנת [[1892]].{{הערה|[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 145{{ש}}[[#שי|שי]], עמ' 415}} עד לסוף המאה ה-19 נחנכו בצ'רנוביץ שני בתי דפוס נוספים.{{הערה|שם=שערי 131}}
 
בצ'רנוביץ פעל גם [[בית חולים]] יהודי. ב-[[1791]] נקנה בית החולים על ידי חברי הקהילה, לאחר שהיה עד אז בבעלות פרטית.{{הערה|שם=לביא 491}}{{הערה|[https://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=alone&id=158340 Chernovtsy], באתר "[[המרכז לאמנות יהודית]]" {{אנגלית}}}} ב-1857 עבר בית החולים, ששכן עד אז בקצה העיר, למבנה גדול יותר במרכזה.{{הערה|שם=גולדהמר 154}} ב-[[1888]] היו בבית החולים 44 מיטות. בתקופת השלטון הרומני, עקב מדיניות הרומניזציה, הועדפו רופאים רומנים על פני מקביליהם היהודים בבתי חולים ממלכתיים. גם החולים היהודים נתקלו בקשיים להתאשפז בבתי חולים אלה.{{הערה|[[#פשל|פשל]], עמ' 81}} לפיכך פעלה הקהילה להרחבת בית החולים וניסתה להשיג כסף מ[[תרומה|תרומות]] מיהודים מקומיים ומיהודים שגרים מחוץ לצ'רנוביץ, וכן מהארגונים [[בני ברית]] ו[[ג'וינט]]. הודות לתרומות התאפשר להקים בבית החולים אגף חדש שבו היו כארבעים מיטות ו[[חדר ניתוח]]. ב-1934 נחנך אגף נוסף בן כחמישים מיטות ובו מחלקת [[צילום רנטגן|רנטגן]], וב-1937 נוסדה בבית החולים מחלקת ילדים.{{הערה|שם=לביא 498|[[#לביא|לביא]], עמ' 498}} במהלך מלחמת העולם השנייה שימש בית החולים לשיכון פליטים, בעיקר מפולין. בית החולים נסגרתנסגר ב-1940, בהוראת השלטונות הסוביטיים. {{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 124}}
 
במהלך השלטון האוסטרו-הונגרי בצ'רנוביץ הותר לכל אחת מהקבוצות האתניות בעיר לייסד בית-עם משלה, שישמש נקודת מפגש חברתית. עם הקבוצות האתניות שבנו בתי-עם בצ'רנוביץ נמנו הגרמנים, הפולנים, האוקראינים, הרומנים והיהודים. בית העם היהודי בצ'רנוביץ נחנך ב-1908. ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שוכנו בבניין פליטים שברחו מפולין. במלחמת העולם השנייה שימש הבניין כתחנת שילוח של היהודים למחנות בטרנסניסטריה.{{הערה|שם=טמקא|{{ynet|איתמר אייכנר|אחרי הנאצים והקומוניסטים: "הבית היהודי" בן ה-114 חוזר לקהילה היהודית|judaism/article/bjtz95tto|12 ביולי 2021}}}} במהלך תקופת השלטון הסובייטי בעיר, הסבו השלטונות את ייעודו של הבניין למקום מפגש חברתי של עובדי תעשיית ה[[טקסטיל]]. ב-[[1990]] החזירו הרשויות מספר חדרים בקומה התחתונה של הבניין לידיים יהודיות. ב-[[2008]] הוקם בחדרים אלו [[מוזיאון]], [[המוזיאון להיסטוריה ולתרבות של יהודי בוקובינה]].{{הערה|[https://www.bukowina-portal.de/de/ct/229-Jüdisches-Haus Jüdisches Haus], באתר "Digitale Topographie der multikulturellen Bukowina" {{גרמנית}}{{ש}}[https://uma.lvivcenter.org/en/photos/2472 Former Jewish National House], באתר "Urban Media Archive" {{אנגלית}}}} ב-[[2021]] הודיעו הרשויות האוקראיניות על החזרת הבניין בשלמותו לרשות הקהילה היהודית. הקהילה מתכננת להעביר לבניין את בית הספר היהודי ואת משרדיה.{{הערה|שם=טמקא}}
בצ'רנוביץ נדפסו כמה עיתונים יהודיים בשפה הגרמנית. ב-1919 נוסד העיתון "[[אוסטיידישה צייטונג]]", מטעם מפלגת [[הציונים הכלליים]], בעריכת מאיר אבנר. תחילה יצא העיתון אחת לשבוע, לאחר מכן יצא פעמיים בשבוע ולבסוף שלוש פעמים. העיתון שימש שופר למפלגתו של אבנר, כשהתמודדה בבחירות לוועד היהודי בעיר. העיתון נסגר עקב גזרות ממשלת גוגה-קוזה.{{הערה|שם=יעבץ 233–235|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 235-233}} ב[[מאי]] 1918 נוסד העיתון "[[צ'רנוביצר מורגנבלאט]]", בעריכת יוליוס ואבר ואליאס ויינשטיין. ההיסטוריון יליד העיר [[צבי יעבץ]] כותב כי קוראי העיתון היו בני השכבות הנמוכות והיו בו כתבות [[רכילות]].{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 231-228{{ש}}[[#גולדהמר|גולדהמר]], עמ' 187}}
 
עיתונים אחרים שיצאו לאור בגרמנית הם "בוקובינר נאכטריכטן", בעריכתו של אדולף ואלשטיין, "בוקובינר רונדשאו", בהוצאת לאור של הרמן טשופ, ו"צ'רנוביצר טאגבלאט", שנוסד ב-[[1903]] על ידי פיליפ מנצ'ל, לאו קינג ויוסף הורוביץ. ב-[[1904]] פרש מנצ'ל ממערכת העיתון וייסד את העיתון "[[צ'רנוביצר אלגמיינה צייטונג]]", שאותו ערך עד [[1916]].{{הערה|[[#שערי|שערי]], עמ' 134}} יעבץ מציין כי קהל הקוראים של העיתון נמנה עם בני השכבות הגבוהות, והוא היה כתוב בשפה מליצית. עיתון זה, בדומה ל"אוסטיידישה צייטונג" נסגר בהוראת ממשלת גוגה-קוזה.{{הערה|שם=אנצ'ל 61}} לאחר נפילת הממשלה הוא יצא לאור במתכונת מחודשת.{{הערה|[[#יעבץ|יעבץ]], עמ' 227-223}} בשנים 1912–1904 יצא לאור שלוש פעמים בשבוע "וולקסוור", עיתונה של [[המפלגה הלאומית היהודית]], בעריכתו של יוליוס ואבר.{{הערה|שם=לביא 500}}{{הערה|[[#לביא|לביא]], עמ' 495}}
 
בצ'רנוביץ היו גם לא מעט עיתונים ביידיש. בשנים 1913–1907 יצא לאור השבועון "יידיש פאלקסבלאט", שמייסדו היה ליבל טאובש, שהוציא עוד ב-1903 את השבועון היידי "יודישעס וואכענבלאט". בשנים 1929–1919 יצא העיתון "די פרייהייט" של מפלגת פועלי ציון. בנוסף, בצ'רנוביץ הייתה תפוצה רחבה גם לעיתון הבונדיסטי "[[הפורוורד|הפארווערטס]]", שיצא לאור ברחבי העולם.